maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

זה מה שקרה כשהתחלתי להשתמש במילה "לא"

 תמיד אמרו לי לשמור על גישה חיובית, ולכן במסגרת ניסוי שערכתי לפני זמן לא רב, ניסיתי לומר "כן" כמעט על כל דבר, כמובן שבגבולות הטעם הטוב. ובכן, התוצאה לא הייתה מרשימה במיוחד, וזאת בלשון המעטה, ונוכחתי לגלות כיצד הנכונות שלי להסכים לשלל בקשות שונות שאבה ממני אנרגיות רבות והותירה לי מעט זמן להתפנות לדברים שחשובים לי באמת ולא רק לזולת. לאחר שהפנמתי את העובדה שהניסוי ההוא היה כישלון חרוץ, החלטתי ללכת אל הכיוון ההפוך ולראות מהו כוחה של המילה "לא". למרבה ההפתעה, הניסוי הנוסף סיפק לי נקודת מבט חדשה ומרעננת על החיים, אותה אני אשמח לשתף עמכם בעזרת סיפורי האישי.
 
גבר עומד מול נוף הררי ואגם ומביט קדימה
 
"תוכל להישאר היום לסיים את הפרויקט?" שאל אותי הבוס שכבר ידע את התשובה מראש, "אממ.. כן" נעניתי לו כשהטלפון שלי תלוי בין שמיים וארץ ומוצמד עם הכתף לאוזני, המפתחות לאוטו ביד האחת והתיק ביד השנייה. כשנכנסתי לאוטו, לפתע הבנתי שבתוך הלחץ להתארגן ולצאת לעבודה פספסתי את הרגע בו יכולתי להתחיל בניסוי שכל כך רציתי. על פניו בקשתו של הבוס שלי לשעות נוספות היא דבר שגרתי, אך אם לא אתנתק מן המעגל האינסופי הזה דווקא ברגעים הקטנים שנדמים כיומיומיים ולא משמעותיים, אז מתי אלמד את כוחה של המילה "לא"?
 
את הרגע שבו חזרתי בי מתשובתי החיובית אוכל לתאר כהרבה יותר מ"לא נעים" כיוון שזה לא בטבע שלי, אך עשיתי זאת באומץ רב. המחשבה שאולי אתקפל ואגיד לבוס שלי שענייניי האישיים אינם מתנגשים עם בקשתו ליוותה אותי מן הרגע שבו סיימתי עמו את השיחה בשעות הבוקר ועד ששבתי לביתי בשעות הערב, ושם פתאום התחולל הרגע המכונן. ילדיי שישבו על הספה וצפו באחת מתכניות הנוער שלכולן אני נוהג להדביק את אותו השם, הופתעו משעת החזרה המוקדמת וזינקו עלי כדי שלא לפספס את הרגע בו הם יוכלו לספר לי על יומם בבית הספר. זה היה רגע עצוב ומשמח כאחד עבורי כיוון שאת הסיפורים האלה, כך ההיגיון הבריא שלי אמר לי, פספסתי במשך זמן רב בשל השעות המאוחרות בהן אני חוזר ובמהלכן הם כבר מנומנמים ומוכנים למלא את המצברים לעוד יום חדש, עוד יום בלעדיי.
אב וילדו הקטן הולכים לכיוון אגם
 
אינני מעשן, אינני שותה (ובכן פה ושם) ובטח שאני לא "עושה סמים", והנה לראשונה בחיי התמכרתי! המילה "לא" שחררה אותי מכבלים שאפילו לא הייתי מודע לכך שהם היו מחוברים אליי, ופתחה בפניי עולם ומלואו שכבר מזמן שכחתי מקיומו. אט אט חוסר הנחת שליווה אותי כשאמרתי את המילה האסורה התפוגג לו ולפתע נוכחתי לגלות כיצד הצלחתי להשיב לעצמי את הכוח לשלוט שוב על חיי. העבודה פתאום נראתה כמו רובד אחד בלבד המרכיב את היומיום שלי, המטלות הדחופות שלי, כך התברר, המתינו בסבלנות ולא הביאו עמן את סוף העולם, וסופי השבוע הפכו לרגועים מתמיד כשהפסקתי להקפיד להיענות בקביעות להזמנות חוזרות ונשנות מצד קרובים ומכרים לבוא לביקור בביתם. 
 
את הניסוי שלי סיימתי בתום שבוע שעבורי היה אתגר לא קטן והיווה מעין יציאה להרפתקה בתקופה שבה כבר הספקתי לשכוח הרפתקה מה היא. כך ממש כמו בסיומו של נופש קיצי מושלם, הייתי צריך לחזור אל המציאות האפרורית או כמו שאומרים "לחזור אל השגרה", ולשוב ולהיות האדם אשר הייתי. מצד אחד שמחתי כי לפעמים קל יותר להגיד כן ואני אכן רוצה לעזור לאחרים ולהיות שם בשבילם, ומצד שני ידעתי בכל לבי שאתגעגע לאותו סרבן מעט חוצפן שידע גם לפעול לטובתו בעת הצורך.
איש שוכב על הדשא עם ידיים לצדדים
אז אתם יודעים מה? התברר לי שהניסוי אולי היה נראה לי כזמני, אך השפעתו העצומה עליי הפכה לקבועה. ישנם דברים חשובים שפשוט לא יכולתי לוותר עליהם יותר כפי שנהגתי בעבר, וכל הזמן הזה שהצלחתי להתעלם מן החשיבות שאני מייחס אליהם, נבע מן העובדה שפשוט שכחתי מי אני ומה אני רוצה באמת. לומר לכם שהמשכתי לומר "לא" בהתמדה? זה יהיה שקר מוחלט, אך בזכות ההרפתקה הזו בהחלט הצלחתי למצוא מחדש את האיזון שמתנוון אצל כולנו בינה לבין המילה "כן".
 

 

מקור: ליאור רבן
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: