סמל ראשון יגאל רחובי ז"ל

יגאל, בן שפרה ונסים. נולד ביום כ"ו באלול תש"י (8.9.1950) בחיפה.

במאי 1969, יחד עם חבריו לגרעין התגייס לסיירת "שקד" ולחם במלחמת ההתשה ויום הכיפורים.

ביום ט' בשבט תשנ"ה (10.1.1995), בהיותו בשירות מילואים, נפל יגאל בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים.

אנו, האחים שלך, למרות הזמן שחלף מרגישים בחסרונך ובצחוקך למרות הכל ורואים את דור ההמשך, הנכדים המקסימים שלך, וכן את תומר ויודעים מאין קיבלו את חוסנם.

אנו מאוחדים למרות הכל ונמצאים הרבה ביחד עם משפחותינו וחושבים עליך המון.

יהי זכרך ברוך, אח יקר.

בן שפרה ונסים. נולד ביום כ"ו באלול תש"י (8.9.1950) בחיפה. כשהיה בן חמש, עקרה המשפחה לקיבוץ עין כרמל, שם גדל והתחנך. יגאל נטל חלק בפעילויות ספורט וחברה והשתתף בטיולים ברחבי הארץ עם חבריו. בתום לימודיו התיכוניים יצא לשנת שירות בקיבוץ נווה אור, במסגרת גרעין של בני קיבוצים.

בראשית מאי 1969 גויס יגאל לשירות חובה בצה"ל ויחד עם חבריו לגרעין התנדב לסיירת "שקד". במהלך שירותו, בתקופת מלחמת ההתשה, עשה תקופות ארוכות לאורך תעלת סואץ והשתתף בפעולות מעבר לגבול ירדן שבערבה, שחלקן עדיין אסור לפרסום. בקיץ 1970, במהלך פעולה בגבול ירדן, נפצע יגאל. בעקבות הפציעה ותקופת ההחלמה הארוכה שבאה בעקבותיה, נאלץ לעזוב את הסיירת ולהצטרף לחיל התחזוקה, שם גם עברה עליו מלחמת יום הכיפורים.

בתום שירותו הצבאי עזב את הקיבוץ, עבר לחיפה והשתלם בקורס למורי נהיגה. שלוש שנים לאחר מכן, בספטמבר 1976, נישא לזהבה ויחדיו שבו לקיבוץ. יגאל עבד במטעי הבננות ובמקביל השתלם בקורס לעובדי מוסך. חמש שנים עברו עליהם בקיבוץ ובמהלכן נולדו שני בניהם - אורן ותומר. מן הקיבוץ עברו לקרית אתא ומשם, לאחר שנתיים, עברו לגבעת זאב שאך הוקמה, ונמנו עם ראשוני המקום. כאן, בשנת 1989 נולדה בתם - מיכל. יגאל עבד כמורה לנהיגה. כחמש עשרה שנה עסק בהוראת הנהיגה והעמיד דורות של נהגים זהירים. הוא השתלם בקורסים מקצועיים רבים, כגון, קורס מכונאות רכב וקורס קציני בטיחות בתעבורה. יגאל ניחן בקסם אישי מיוחד במינו ומשך אליו חברים רבים. הוא שמר על קשר חם עם חברי הגרעין מנווה אור שהנהיגו מפגשים משפחתיים מדי שנה, ועם חבריו לסיירת.

הוא היה אדם שקול ומחושב, בעל חוש הומור מופלא, רקדן מעולה, ובמסיבות בין החברים היה תמיד במרכז המעגל. יגאל השרה סביבו אווירת רוגע ושקט נפשי, ונהיגתו השקולה והזהירה היתה לשם דבר בקרב מכריו.

גיסו, דוד עזרא, אמר: "אדם בררני אני - שמקציב לעצמו קומץ קטן ביותר של חברים, ואתה היית ראש הנבחרת". ומוסיף חברו-שכנו ברוך בק: "יגאל היה לי יותר מאשר חבר טוב, הוא היה גם שכן מצוין. העבודה המשותפת בגינה היתה לא יותר מאשר תירוץ כדי להגיע מהר להפסקת הקפה ולפטפוטים. הוא היה גם עמית למקצוע ולמשחקי הטניס בשבת". בשרתו במילואים היה יגאל מדריך נהיגה בחיל התחזוקה.

ביום ט' בשבט תשנ"ה (10.1.1995), בהיותו בשירות מילואים, נפל יגאל בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בן ארבעים וארבע היה בנופלו. השאיר אחריו אשה - זהבה, שני בנים - אורן ותומר, בת - מיכל, הורים - שפרה ונסים, שלושה אחים - חיים, יעקב ויורם ושתי אחיות - זהבה ורחל.

במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "יגאל ז"ל מתואר על ידי מפקדיו כחייל הראוי לשבח, משכמו ומעלה, בעל רמה אישית גבוהה. הוא היה חייל רציני, מקצועי וחרוץ, אשר היווה דוגמה אישית לסובביו". והוסיף וכתב מפקד היחידה: "יגאל היה מן הטובים והמנוסים שבמדריכים הוותיקים, המצטיינים, האחראים והרציניים שיש בבסיס ההדרכה. תמיד כשנקרא למילואים הגיע רציני, מסור לעבודתו, הקפיד על כללי הבטיחות והיה מסוג המדריכים שידעת שניתן לסמוך עליו". מתוך דברים שכתבה בתו, מיכל, כחודש לאחר מותו, כשהיתה בת חמש: "אבא יודע לצייר עפיפון/ אבא יודע ללמוד בחשבון./ אבא יודע לספר לי המון,/ לשחק אתי בדברים,/ לטייל אתי טיולים/ לצייר אתי ציורים..." ומתוך הדברים שכתבה רעייתו: "היינו באותו ראש, בילינו ואהבנו חברה. היו לנו המון חברים אתם טיילנו, נפגשנו, רקדנו ושרנו. ואתה, אמנם קצת מרובע וסגור, אך תמיד ניתן היה לראותך נהנה, בשקט שכל-כך היה אופייני לך... בדמותך התגלמו החוזק והבריאות".
 

מנציחים: חיים ויורם רביד יעקב רחובי.