הסמלים שכולנו מכירים - האומנם?

סמיילי

כולנו מכירים ולרוב משתמשים בסמיילי. וכולנו מכירים את צורתו הראשונית - כפרצוף צהוב-שחור, עם חיוך רחב, עיני אליפסה שחורות וללא אף. אך האם אנחנו יודעים איפה הוא התחיל?

פורסט גאמפ לא המציא אותו. זה בטוח.

ההופעה הראשונה של הסמיילי, עוד לא צהוב-שחור ועוד לא נראה כפי שאנו מכירים אותו היום, הייתה ב1958, כאשר תחנת רדיו קטנה בניו יורד הריצה תחרות. המאזינים שענו לטלפון שלהם במילים 'וו.אם.סי.איי חבר'ה טובים!' קיבלו חולצות 'חבר'ה טובים' עם פרצוף גדול ומחייך. אלפי חולצות כאלו נמסרו בסוף שנות החמישים.

אך הופעתו של הסמיילי כפי שאנו מכירים אותו היום היא פרי עיצובו של האמן המסחרי הארבי בול ב-1963. הארבי נשכר על ידי חברת פרסום ליצור משהו מושך לשים על כפתוריה. העיצוב של הארבי, עם הרקע הצהוב, העיניים השחורות והחיוך עם הקוים בקצה - הפכו לגרסא המוכרת ביותר של הפרצוף המחייך.

את השם קיבל הסמיילי ב 1972. פרנקלין לופראני המציא את המילה. פרנקלין הריץ קמפיין בצרפת אשר נקרא 'קחו את הזמן לסמיילי' (Take the time to Smiley). בסמיילי השתמשו כדי לציין איזו כתבה היא חדשות טובות.

ואת המעבר לפופלריות עצומה השלימו האחים ברנרג ומוראי ספיין, אשר החלו בקמפיין עצום בארה"ב, בתחילת שנות ה 70, למכור כמה שיותר חפצים (ספלי קפה, מדבקות, חולצות וכדומה) עם סמל הסמיילי עליהם. כ-50 מליון סמיילים יוצרו ונמכרו עוד לפני 1972. קרוב לוודאי שהיו אלה האחים שאחראים על כך שאנו מכירים את הסמיילי היום.

כיום הסמיילי כבר מזמן לא רק מחייך אלא גם עושה הרבה דברים נוספים. עם בוא עידן האינטרנט, הוא הפך לא רק לסמל אלא גם למשהו שימושי, שאנו משתמשים בו בצורות שונות להסביר לאחרים בשיחה מה אנו מרגישים או חושבים.

אבל ההיסטוריה נשמרה ברוב המקרים - הוא עדיין צהוב.

סמל השלום הבינלאומי (PEACE)

מקורו של סמל זה, אשר סימל אז וגם היום את המאבק לשלום עולמי, הוא באנגליה. היה זה ב-1958 כאשר ג'ראלד הולטום, אמן ומעצב, עיצב את הסמל למען הפגנה בלונדון. ההפגנה נערכה במחאה על פיתוח הנשקים האטומיים של אנגליה, והמפגינים וג'ראלד קראו להתפרקות מנשק אטומי. מלחמת העולם השניה וההפצצה האמריקאית על הירושימה ונגסאקי עוד היו טריות בזכרון העולם. הנשק האטומי סימל את הפחד הגדול ביותר בעולם. ולמעשה מהווה גם היום.

הסמל מורכב משני אלמנטים -

האלמנט הראשון מושתת על 'שפת הדגלים' - או באנגלית SEMAPHORE. זוהי שפת סימנים המשתמשת בשני דגלים על מנת להעביר הודעות ממרחק. סמל השלום כולל בתוכו שתי תנועות דגלים המייצגות שתי אותיות - האותיות N ו- D
המשמעות - ND = Nuclear Disarmament או בעברית - התפרקות מנשק אטומי.

N         D

האלמנט השני התגלה במכתבו של הולטום לעיתונאי ליברלי בן זמנו, המסביר שהוא 'נתקף' בייאוש ודיכאון נוכח התרבות הנשקים האטומיים, ולכן הסמל גם מייצג אדם העומד ושתי ידיו פשוטות מטה במחווה של ייאוש.

כעבור שנים נאמר כי הולטון התחרט על עיצובו, משום שרצה שסמל השלום יסמל רוגע, שלווה ואושר, ולא ייאוש.

היום אפשר לומר, שהסמל מסמל יותר דברים אלה מכל דבר אחר.
 

היין והיאנג

סמל היין/יאנג ידוע לכל כסמל עתיק המסמל ניגודים והצורך באיזון. אך הוא לא החל מבודהיזם, כמו שחלק חושבים, אלא מהדת שקדמה לה במזרח אסיה העתיקה - הטאואיזם.
הטאואיזם הוא פילוסופיה וגם דת. משמעות המילה היא 'הדרך' או 'השביל' שפילוסופים רואים כדרך להארה. בסוף הדרך, האמינו הפילוסופים והמאמינים הטאואיסטים, תושג הרמוניה מושלמת עם היקום או עם המקור שלו. הדת הטאוטיסטית עסקה בקשר בין האדם לקוסמוס, בריאות, חיים ארוכים ועיקרון ה'וו ווי' - העשיה מתוך חוסר עשיה (לפעול רק כאשר הדבר טבעי וזורם עם היקום, ולא לפעול כאשר המעשה אינו נחוץ). העקרונות עצמם כמובן מורכבים יותר ולהם נדבכים רבים של משמעות.

מתוך הטאואיזם נולד מושג היין/יאנג. המושג יין יאנג מתייחס לכך שהעולם עשוי מכוחות מנוגדים זה לזה. חום וקור, למעלה ולמטה, אדמה וים ועוד. הכוחות האלה רק מתקיימים כזוגות. ללא חום אין משמעות לקור, ללא מעלה אין משמעות למילה למטה. הטאואיסטים האמינו שכאשר כוח מסוים מגיע לשיאו, הוא מתחיל בתהליך שבו הוא הופך לכוח המנוגד לו. כך נשמר האיזון בעולם, כאשר כל כוח דואג לאזן את משנהו.

למרות האמונה הרווחת, לסמל אין שום קשר לכוח 'טוב' ו'רע'. הטאואיסטים לא האמינו בהבדלות כאלה, אלא רק בהגעה לאיזון, להרמוניה. לכל כוח ולכל מעשה יש את המקום שלו, כל עוד נשמר האיזון.

עם הזמן הסמל גם החל לסמל נשיות וגבריות כחלקים של השלם, ואכן זה מתאים למטרתו. האישה והגבר ככוחות מנוגדים אשר זקוקים זה לזה, וביחד מרכיבים את המין האנושי בכלליותו.

הרמת האגודל (THUMBS UP)

האם אי פעם שאלתם את עצמכם מדוע אתם מניפים את האגודל שלכם מעלה כדי לסמל 'מושלם' או 'כל הכבוד'?

השימוש הידוע המוקדם ביותר בתנועת ידיים זו בא מימי רומא העתיקה.
באותו הזמן, כפי שראינו בסרט המפורסם - 'גלדיאטור' ורבים לפניו, היו מופיעים גלדיאטורים ונלחמים לשמחת הקהל והקיסר הרומאי. כאשר גלדיאטור היה מביס יריב ועומד בפני מכת המוות, הקהל (ולעיתים גם הקיסר כאשר נכח) יכל להפנות את האגודל מעלה ולסמן חיים ורחמים לגלדיאטור המובס, או שהפנה אגודלו מטה - וסימן מוות. הגלדיאטור היה בדרך כלל מציית לרגשות הקהל. כך הפניית האגודל מעלה הפכה לדבר חיובי.

משם לזמן ימי הביניים, כאשר בעלי עסקים היו מתמקחים וסוגרים עסקה בהנפת אגודל. הנפת האגודל סמלה עסקה שנשלמה, ועם הזמן החלה לסמל רגשות של הרמוניה והסכמה.

אך רוב ההיסטוריונים סוברים כי המנהג הפך לפופולארי דווקא קרוב יותר לזמננו, בתקופת מלחמת העולם השניה. את המנהג החלו טייסים אמריקאיים אשר היו מסמלים לצוות המכין את המטוס באגודליהם ש'הכל בסדר' ושהם מוכנים להמראה. יש המאמינים כי דווקא הטייסים הסינים שהתנדבו לצבא ארצות הברית - "הטיגריסים המעופפים' כפי שנקראו, החלו את המנהג. זאת משום שהנפת שני האגודלים מעלה בסין סימלה 'אתה מספר  אחת' והיתה זו מחווה של כבוד. ייתכן בהחלט ששאר הטייסים אימצו את המנהג והשאר - היסטוריה.

אך המחווה איננה אוניברסלית. למעשה, בארצות כמו איראן, עיראק, דרום ומזרח אפריקה, סרדיניה ובנגלדש - זוהי נחשבת תנועה מגונה האומרת בעצם 'תקפוץ לי' לאדם שהיא מופנית אליו.

בישראל וברוב העולם המערבי, התנועה מסמלת 'כל הכבוד' או 'הכל בסדר' או, לעיתים, 'מושלם!'.

      'V' לניצחון או לעלבון

תנועת הV, בה אנו משתמשים בשתי אצבעות זקורות, סימלה דברים שונים עם הזמן.

רבים סבורים כי המחווה החלה דווקא כעלבון. מספרים כי בזמן במלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת במאה החמש עשרה הצרפתים היו טוענים כי הם כורתים את אצבעותיהם של הקשתים האנגליים שנפלו בשבי, כך שלעולם לא יוכלו לירות שוב. בזמן המלחמה, האנגלים היו מראים לצרפתים את שתי האצבעות בצורת V על מנת להראות לצרפתים שידיהם עדיין שלמות, וכל האצבעות במקומן. עם הזמן, משמעותה הראשונית נשכחה והיא הפכה לתנועה מגונה באנגליה וכל הארצות אותן אנגליה יישבה או כבשה - ניו זילנד, דרום אפריקה, אוסטרליה וכדומה.

היה זה במלחמת העולם השניה שסמל ה V הפך לסמל ניצחון.

בזמן מלחמת העולם השניה, עלה שר ההגנה הבלגי לשעבר לשידור בתחנת הרדיו BBC. שידוריה של תחנת הרדיו הזו היו האור והתקווה של תושבי הארצות הכבושות באירופה, ורבים היו מתגודדים להאזין לשידורים ולקוות כי בעלות הברית יסלקו בקרוב את הפולש הנאצי מאדמתם. הבלגי, ויקטור דה לוויל, הציע בשידור כי הבלגים המתנגדים ישתמשו בתנועת היד הזו כל זמן שהנאצים נמצאים על אדמתם. כדי ש'הכובש, שיראה סימן זה, תמיד אותו הדבר, חוזר אינספור פעמים, יבין כי הוא מוקף על ידי קהל עצום של אזרחים המחכים לסימן הראשון של חולשה, הסימן הראשון לכישלונו." ואכן, תוך כמה שבועות החלה להופיע סימן ה V בגיר על קירות ברחבי בלגיה, הולנד וצפון צרפת. מעודדים מהצלחה זו, ה BBC החל בקמפיין 'V לניצחון' ועודד את השימוש בו על ידי המתנגדים לנאצים. עד 1941, השימוש בו פשט בכל אירופה הכבושה, ואף צ'רצ'יל עצמו החל להשתמש בסימן כדי לסמל את הניצחון הקרב ובא.

מאז מלחמת העולם השניה, סימן ה V נחשב כמסמל ניצחון, ובעיקר שימש מנהיגים פולטיים, כגון ניקסון בזמן מלחמת ויאטנם, כדרך לומר - 'אנחנו ננצח!'