אגרת התשובה - איך עושים חשבון נפש?

לקריאת השיעור הקודם - הנשמה היהודית - לחצו כאן!

ב"ה

איך עושים חשבון נפש?

לפני כמה חודשים פניתי למרפא אלטרנטיבי בתזונה כדי שיעזור וייעץ לי איזה אוכל בריא יותר בשבילי. הוא אמר שהוא ישמח לעשות זאת וקבע לי תור לשבוע אחרי, "אבל בינתיים יש לי משימה בשבילך" הוא אמר. "אני מבקש שבשבוע הקרוב עד לפגישה שלנו תרשום כל יום את כל מה שנכנס לתוך הגוף שלך". אוקיי, חשבתי לעצמי, נשמע כמו משימה פשוטה. אבל בפועל כשהתחלתי לבצע, ראיתי עד כמה היא מסובכת. צריך לשבת כל ערב ולשחזר את כל היום האחרון, מה אכלתי לפני התפילה, מה אכלתי לארוחת בוקר, מה באמצע העבודה, מה כשחזרתי, מה בין לבין, בארוחת ערב, לפני השינה, בברית שביקרתי, בחתונה שהייתי, בבר מצווה, כמה ממתקים ועוד ועוד...

מהמשימה הזו (שהפסקתי כבר אחרי יומיים...) יצאתי עם כמה תובנות.

א. אני אוכל הרבה יותר ממה שחשבתי...

ב. כשידעתי מראש שבערב אני צריך להכין רשימה של כל מה שאני אוכל ועוד להראות את זה למישהו אחר בסוף השבוע, שמתי לב הרבה יותר מה אני אוכל גם תוך כדי היום, והשתדלתי לאכול בריא יותר.

ג. אני יכול לשבת כמה דקות רצוף בסוף היום ולחשוב מה עשיתי במשך היום.

ד. חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי צריך להכין רשימה של כל מה שיוצא לי מהפה ולא רק מה שנכנס.

ומכאן גם אפשר ללמוד על חשבון הנפש שיהודי צריך לעשות. לא צריך לחכות ללילה, אפשר לחיות מתוך מודעות גם במשך היום, לזכור שבלילה נצטרך להכין רשימה. לחיות עם 'תודעה אלוקית', לזכור כל הזמן כי 'הנה השם ניצב עליו', ויש למי לתת דין וחשבון, לשים לב למעשים שלנו, לדיבורים ולמחשבות. וכן, אפשר לשבת בסוף היום במשך כמה דקות ולחשוב מה עבר עלי היום, איפה הצלחתי יותר ואיפה הצלחתי פחות, איפה הנפש הבהמית התגברה ואיפה הנפש האלוקית הייתה עם היד על העליונה.

בשבוע שעבר למדנו באגרת התשובה איך מגיעים לחרטה אמיתית, חרטה בלב שלם. רק כשמבינים עד כמה חמורה העבירה שעברנו אפשר גם להתחרט עליה באמת, רק כשמבינים איזה נזק נגרם על ידי העבירה מצטערים עליה בלב שלם. ככל שהחרטה תהיה אמיתית יותר, כך ההחלטה לא 'למרוד שוב במלך', לא לעשות נגד רצון השם תהיה חזקה ואיתנה יותר.

הזמן המרכזי המיועד לחרטה זו הוא בלילה לפני השינה בזמן של קריאת שמע שעל המיטה, אז צריך להתבונן ביום שעבר, ולחשוב על כל מה שנכנס לפה וכל מה שיצא מהפה...

חרטה אמיתית - כמה סיפורים להמחשה...

העיר ויטבסק מחולקת לשניים באמצעות נהר המפריד בין שני עברי העיר. בזמן שעדיין לא היה גשר בין שני החלקים, היה נעשה המעבר ביניהם בעזרת ספינה קטנה. יום אחד נשבה רוח סערה והספנים דיברו ביניהם שלא כדאי לחצות את הנהר. אחד מהם לא הקשיב לעצתם וסבר שיצליח לעשות זאת, אך ספינתו טבעה במים. אפשר לדמיין את עומק החרטה אליה הגיע על שלא הקשיב לחבריו, ברגע שקלט שאכן הוא עומד לטבוע. האדמו"ר הזקן סיפר סיפור זה לחסידיו וסיים באומרו – "זוהי חרטה אמיתית".

מסופר על ר' איצ'ה דער מתמיד מגדולי החסידים של הרבי הקודם, 'עובד' בכל מהותו, שהגיע פעם לפונדק מאוחר בלילה. בעל הבית הציע לו לאכול משהו, אך הוא אמר כי הוא עייף ומעדיף ללכת לישון. בעל הבית הראה לו את החדר והתפנה לעיסוקיו, מאוחר יותר הוא שם לב כי האור היה דלוק בחדרו עד השעות הקטנות של הלילה. בבוקר הוא שאל אותו מדוע לא הלך לישון, הרי אמר שהוא עייף. ענה לו ר' איצ'ה, אמנם הייתי עייף, אך צריך לעשות גם קריאת שמע ולעשות חשבון נפש.

אמר לי פעם חסיד: "את חטאי אני מזכיר היום, אבל עד שלא הכנסתי אינטרנט לביתי לא הבנתי את הסיפור הזה. איך בן אדם עייף מצליח להישאר ער עוד כמה שעות. רק אחרי שהתחלתי לגלוש באינטרנט (כשר כמובן) ראיתי איך גם כשעייפים אפשר להישאר עוד ער..."

אבל בנימה רצינית יותר, צריך לעשות חשבון נפש בסוף היום, להיזכר כי יש קב"ה, אור אין סוף ב"ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, להיזכר כמה קטנים אנו לעומתו וכמה גבוה אפשר להגיע כשמתקשרים אליו בקיום מצוות. ואז לחשוב כמה טוב יותר יכול היה להיות היום האחרון, וכמה טוב יותר בע"ה יהיה היום הבא.

אי אפשר לרמות

ובאמת בקריאת שמע שעל המיטה האדם נבחן באמת, עד כמה הוא רציני בתפילות שלו. באמצע היום מתפללים במניין בבית הכנסת, ואז (גם אצל ה'עובד' הגדול ביותר) יכול להתערבב השיקול של מה יגידו עלי, ואיך כולם מסתכלים עלי כרגע. אך בקריאת שמע שעל המיטה נמצאים לבד בבית, ואין את מי לרמות, אין למי לעשות 'הצגות', כאן נבחן האדם איך נראית התפילה שלו, ואיך נראה החשבון נפש שלו.

היו פעם שני חסידים שהחליטו להיפגש כל לילה לפני השינה ולערוך את החשבון נפש של קריאת שמע אחד מול השני, לפרט את כל המעשים, הדיבורים והמחשבות ש'לא לא היו להשם' אחד מול שני. רק מהמחשבה על כך שצריך לפרט כלפי מישהו אחר מה עשינו במהלך היום אפשר להבין עד כמה זה רציני לפרט זאת מול הקב"ה.

מתי חוזרים בתשובה?

כל אחד מכיר את המצב שהרכב מתחיל קצת לקרטע, לנסוע פחות טוב, להשמיע רעשים מוזרים, אנחנו מכירים את זה גם מהפלאפונים ומכשירים אחרים שיש לנו, שפתאום הם מפסיקים לעבוד כמו שצריך ומתחילים לזייף. יש אנשים שכאשר מתחיל זיוף כזה הם ישר ניגשים למוסך או לטכנאי, אבל יש כאלה שכל עוד שהרכב מסוגל לנסוע, הם ממשיכים ורק כשהוא יישבר לגמרי, הו אז הם יפנו למוסכניק... לפעמים כך הוא הדבר גם בנוגע לתשובה. כל עוד שמרגישים שאפשר להמשיך לסחוב, לא מתפנים לתיקון אמיתי, לשינוי מהותי בנפש, לחרטה אמיתית וקבלת החלטה איתנה. רק כשיש שבירה ולא מסוגלים להמשיך לנסוע, מחליטים לעשות תשובה באמת. באגרת התשובה אדמו"ר הזקן מסביר איך גם בערבות  עבירה קטנה צריך להיכנס למוסך... צריך לעשות תשובה.

למעבר לשיעור הבא - תשובה ולא מעבירות - לחצו כאן!