אגרת התשובה - מהי התשובה?

לקריאת השיעור הקודם - סוד האמונה - לחצו כאן!

ב"ה

השבוע מתחילים ללמוד את החלק השלישי בספר התניא – אגרת התשובה. כמו בשני החלקים הראשונים בתניא, גם כאן אדמו"ר הזקן מתווה דרך חדשה בעבודת השם, השקפה חדשה על תורה ומצוות בכלל ועל מצוות התשובה בפרט.

חלק זה רלבנטי במיוחד לדורנו בו יש אלפים ועשרות אלפים של יהודים המבקשים לעשות תשובה, ומצפים מהחסידים שיהיו שם בשבילם וידריכו אותם בדרך הנכונה לחזרה בתשובה, יספקו להם את התשובות לכל השאלות וידעו לתת להם את הכלים הנכונים כדי שהתשובה תהיה אמיתית ויציבה. ישנם מכתבים מהרבי בו ענה למי ששאל מהיכן להתחיל ללמוד בספר התניא עם יהודי שמתעניין בחסידות, והתשובה הייתה כי יש להתחיל מאגרת התשובה דווקא.

לשנות כיוון ולשוב אל ה'

יש המקשרים את התשובה עם בכי, תעניות רבות וסיגופים, יש המקשרים זאת עם רגשי אשמה, עצבות, הלקאה עצמית וכיו"ב. רגשות אלה אמנם מתלווים לתהליך התשובה, ובהמשך נלמד אלו מהם נכונים ואלו מיותרים, אך בכל מקרה – לא זוהי התשובה.

תשובה הינה עזיבת החטא. להפסיק לעבור עבירות, לקבל החלטה שאנו משתנים, לשנות כיוון, "לבצע פניית פרסה" ולהתחיל לנסוע לכיוון הנכון. מהות התשובה היא לפרוש מהעבירה ולקבל עלינו את מלכותו ומצוותיו של הקב"ה. תנועה זו של שינוי כיוון, היא השיבה אל השם – תשובה מלשון לשוב. ייתכן כי מעדנו והלכנו בכיוון הלא נכון, וכעת אנחנו משנים כיוון וחוזרים אל השם.

לפעמים שני אנשים יכולים להיות באותו חדר ובמרחק פיזי קטן זה מזה, אך מכיוון שכל אחד מפנה את ראשו לכיוון הפוך הם למעשה הכי רחוקים בעולם. עם סיבוב קטן של הצוואר והפניית הפנים לכיוון האדם השני, הם שבים אחד אל השני ברגע אחד.

כך גם עם הקב"ה, ייתכן כי הסבנו את פנינו לכיוון הלא נכון, אך בסיבוב אחד קטן, בהחלטה קטנה שאנו משנים כיוון – אנו שבים להיות יחד איתו בו ברגע. ההחלטה הזו שאנו עוזבים את החטא וחוזרים לקיים את רצון השם במלואו, היא התשובה.

בעומק יותר התשובה היא שיבה אל עצמנו, אל מי שאנו באמת. כאשר אנו עוברים עבירה, אנו שוכחים לרגע מי אנחנו באמת ומה תפקידנו בעולם. התשובה היא לשוב אל עצמנו ולגלות את האני הפנימי והאמיתי שלנו, שלבטח חפץ לקיים את רצון הבורא.

התעניות והצדקה

אמנם, ישנו גם עניין התענית (בדורנו נפעלת פעולה זו ע"י צדקה, כפי שנסביר בהמשך). אך התענית היא לא התשובה, היא לא החזרה את השם אלא תוספת בלבד.

מה פשר התענית? כאשר בן אינו שומע בקול אביו ופועל נגד רצונו, גם אחרי שהוא מתנצל ומחליט לא לעשות זאת שוב, עדיין נשאר קצת רושם מהמעשה ותחושה לא טובה בינו לבין אביו. כדי להחזיר את המצב לקדמותו, הוא צריך לפייס את אביו, להביא לו מתנה.

בזמן בית המקדש, כאשר יהודי עבר עבירה הוא היה מביא קרבן לבית המקדש לאחר שחזר בתשובה, כתוספת לתשובה. זו הייתה מתנתו לקב"ה כדי להחזיר את המצב לקדמותו. בזמן הגלות, מכיוון שחרב בית המקדש ואי אפשר להקריב קרבנות, הונהגו התעניות – צומות. לכל חטא היה מספר הצומות המתאימים לו, ואדם ידע כמה פעמים עליו לצום כדי לכפר על החטא. התענית היא תחליף לקרבן. במרום לתת את הבהמה שגדלה בחצר, אנו נותנים קצת מהנפש הבהמית שלנו על ידי התענית.

ככל שעוברים הדורות משתנה טבע הגוף, והגופים בדורות שלנו חלשים יותר ממה שהיו בעבר. בימים עברו אנשים היו צמים כמה ימים בשבוע ולא היו מרגישים את זה כל כך, הצום לא הפריע להם להמשיך לתפקד כרגיל, ללמוד תורה או לעבוד, ואכן הצום שימש כקרבן לפייס את הבורא.

בדורנו, בו הגוף חלש יותר, כאשר אדם צם קשה לו לעבוד, קשה לו ללמוד תורה, וכתוצאה מכך מאבד הצום את משמעותו המקורית (במקום תענית זה הפך ל'דיאטה'...). לכן, אם רוצים בזמננו לתת משהו מהנפש הבהמית יש לתת צדקה. הצדקה היא גם נתינה מאיתנו לה', אך לעומת התענית – היא לא מחלישה את גופנו.

לפעמים המצב הוא כזה, שלא רק שהתענית אינה נותנת חלק מהנפש הבהמית ומקטינה אותה, אלא דווקא פועלת פעולה הפוכה. לפעמים כתוצאה מהתענית גדלה גאוותו של האדם, הוא גאה בכך שהתענה ו"מחזיק מעצמו" יותר, וכך יוצא שהתענית פועלת בדיוק את ההיפך מהכוונה המקורית שלה.

כוחות מיוחדים לתשובה

העובדה שגופנו חלש ואיננו יכולים לצום כבעבר אינה חיסרון. אפשר היה לחשוב שאנו לא במדרגת האנשים שחיו בדורות הקודמים ולכן נסתפק בצדקה במקום תענית, אך אין זה כך. כל דבר הוא בהשגחה פרטית, אם בהשגחה פרטית יש לנו פחות יכולות לצום, משמע שבדורנו קיבלנו כוחות מיוחדים מהקב"ה, ובפעולה קטנה יותר היום ניתן להגיע לאותה תוצאה, שבעבר היו נדרשים עבורה ימים שלמים של צום.

כך גם לגבי צדקה, מי שאין לו הרבה כסף לתת אין זה חיסרון. אם בהשגחה פרטית יש לו פחות כסף לתת לצדקה, משמע שבסכום קטן הוא יכול לפעול משהו, שאחרים – שיש להם הרבה לתת – יכולים לפעול רק בסכום גדול.

"מעט מעט אגרשנו מפניך"

תנועת התשובה עצמה נעשית ברגע אחד: האדם מקבל החלטה לעזוב את החטאים ולעלות על דרך המלך. יחד עם זאת, ייתכן שבפועל הוא לא יתחיל לקיים הכל תוך יום אחד, וייקח זמן עד שיקבל עליו עול מצוות בשלמות. זאת מכיוון שכמעט בלתי אפשרי לשנות את כל אורח החיים בבת אחת. לכן, תחילה יש לקבל החלטה פנימית להשתנות, אך בשלב הבא צריך לעשות את השינוי בהדרגה, לאט לאט, בסדר הנכון והמתאים ספציפית לכל אחד, ועם הדרכה ראויה.

למעבר לשיעור הבא - הנשמה היהודית - לחצו כאן!