מדוע מבקרי היין משקרים?

אין דרך אחרת לומר זאת, השקרים הלכו תמיד יד ביד עם עולם היין, אירועי טעימות, דירוגים אקראיים, ביקורות מוגזמות ותיאורים מנופחים. האם כל העולם הזה סובב סביב שקר?

טענה מספר 1 – מומחי יין סותרים את עצמם:

רוברט הודגסון, סטטיסטיקאי וחובב יין, ניתח לאחרונה סדרת תחרויות יין בקליפורניה לאחר שתהה "כמה יינות, זוכים במדלית זהב בתחרות אחת וזוכים במקום האחרון בתחרות אחרת" במחקר שערך, הודגסון מציג מומחי יין שקיבלו בעיניים מכוסות את אותו היין שלוש פעמים ברצף. למרבה הפלא, השופטים דירגו את היין בדירוגים משתנים שבין 80 ל-100.

השופטים שהודגסון בחן לא היו נסיינים או טועמים חובבים, אלא שופטים מקצועיים ביריד היין של קליפורניה – אחד מאירועי היין הוותיקים והיוקרתיים ביותר בצפון אמריקה.

טענה מספר 2 – מומחי יין לא מבדילים בין יין לבן ואדום:

ב-2001, החוקר פרדריק ברושה הזמין 54 מומחי יין להביע דעה על שתי כוסות של יין, אדום ולבן. למעשה, שתי הכוסות הכילו אותו יין בדיוק, כשאחד צבוע בצבע מאכל אדום. המומחים תיארו את היין הצבוע בשפה טיפוסית לתיאור יינות אדומים כמו "ריבתי" וציינו ש"טעמי פירות אדמדמים מודגשים בו". אף אחד מבין 54 החוקרים לא הבחין שלמעשה זהו יין לבן.

טענה מספר 3 – טועמים עם העיניים:

בעצם, אנחנו טועמים עם חוש הראייה, הריח, השמיעה ואפילו המישוש. אנחנו טועמים עם רגשות ועם מצב רוח. מחקר באוניברסיטת קורנל הראה שאנשים ידרגו אוכל כחוויה טובה יותר כשהאווירה בה הם אוכלים היא רגועה ונעימה, בניגוד לאווירה רועשת כמו במסעדת מזון מהיר.

ב-2006, מחקר שפורסם על ידי האגודה האמריקנית ליין, מצא שרוב האנשים לא יכולים להבדיל בין כבד אווז למזון כלבים.

במאמר שפורסם במגזין "הניו יורקר" תואר ניסוי המשך לניסוי של ברושה. במסגרת המחקר הוגש למומחי יין, יין אדום פשוט מסוג בורדו בשני בקבוקים שונים: בקבוק אחד מסומן בתווית של מותג יוקרתי והשני סומן בתווית של יין פשוט וזול. המומחים תיארו את אותו היין במונחים הפוכים לחלוטין. היין היוקרתי תואר כ"מורכב", "מאוזן" ו"מעוגל" והיין הפשוט תואר כ"חלש, קצר", "דל", "שטוח" ו"סתמי".

טענה מספר 4 – מבקרי יין יודעים שביקורות יין הן שקר:

ג'ו פאוור, עורך בלוג יין פופולרי כתב ברשומת בלוג בכותרת "ביקורות יין הן בולשיט": "אם אתם תוהים אם זהו ניסיון להוכיח שהביקורות שלנו טובות יותר משל אחרים, לא כך הדבר. אין מדע מדויק שכרוך בביקורת יין, אין דרך אמיתית לכמת את התוצאות, אין מקרי בוחן, אין משתנים וסטנדרטים שכולם מודעים אליהם. כולם ממציאים ביקורות, ממבקר היין המפורסם ביותר כל הדרך לאדם שגילה כמה קל להקים בלוג משלו."

כשהיינן בוב קאברל נשאל מה דעתו על תוצאות המחקר של רוברט הודגסון, ענה "אינני מופתע", לדעת קאברל, דירוגי יין מושפעים מאפקטים שלא ניתן לשלוט עליהם כמו השעה, כמה זמן עבר מאז שמבקר היין אכל והיין ששתה קודם לכן. הוא גם טוען שמבקרים טועמים יותר מדי יינות בזמן קצר. "כתוצאה מכך", אומר, "הייתי מצפה שהדירוג של המבקר ישתנה בלפחות 4 או 5 נקודות בין טעימה לטעימה."

טענה מספר 5 - אלפי מחקרים נוספים:

בשנת 1996, מחקר שפורסם במגזין פסיכולוגיה ניסויית קבע כי מומחי יין לא יכולים לזהות באופן אמין יותר משלוש או ארבע מרכיבי טעם ביין. רוב מבקרי היין דיווחו שזיהו 6 או יותר.

קוקו קרום, כלכלנית התנהגותית מאוניברסיטת MIT, ניתחה ודירגה את הסיווגים השונים בביקורת היין ומצאה שמבקרים משתמשים בתיאורים "זולים ו"יקרים" באופן שונה, תארים "זולים" הרבה יותר נפוצים מאשר תארים "יקרים". קרום אף מגדילה לעשות ומנחשת את מחיר היין לפי השימוש בתארים. "מנקודת מבט כמותית, יש שלושה סוגי מילים שסביר להניח שישתמשו בהן ליין יקר:

• מילים כהות: עוצמתי, קטיפתי, מעושן וגמיש
• מילים שמייצגות טעם אחד: טבק, שוקולד, פירותי, טוב, נקי, עסיסי
• מילים שנשמעות יוקרתיות במקום תיאורים פשוטים: עתיק, אלגנטי, מענג

כשהיא משתמשת בשיטת הדירוג שלה, קרום יצרה את ביקורת היין היוקרתית בעולם: "מרקם שוקולדי קטיפתי ומפתה. שכבתי אך קרמי, עם גימור משיי ואדמדם. שופע, אלגנטי וניואנסי."

בשנת 2008 סקר שכלל יותר מ-6,000 מבחני טעימה עיוורת, מצא מתאם בין מחיר היין וההנאה ממנו, בקרב אנשים שעברו הכשרת יין. במילים אחרות, מומחי יין נהנים יותר מיין במחיר גבוה. לעומת זאת, מי שלא עבר הכשרת יין, הראה תוצאה הפוכה. הסקר מצא שאנשים ממוצעים נהנו פחות מיינות יקרים.

לסיכום, שתו מה שטעים לכם. בלי קשר לביקורות יין ולתיאורים מנופחים.