|
אורי היקר שלי,
מחר, עם עלות השחר,
בשעה שמלבינים השדות,
אצא לי לדרכי, כמידי שבוע,
אני יודע שאתה שם, ואתה מחכה לי.
אסע דרך הבתים הלבנים, ארד בהר,
לא אוכל לשהות רחוק ממך יותר,
אתהלך, עיני דומעות, מרותקות למחשבותיי,
בלי לראות דבר סביב, בלי לשמוע רחש,
לבדי, אלמוני, גב כפוף, ידי משולבות,
מחנק בגרוני ועוד יום עבורי כמו הלילה,
לא אביט במפרשים המפליגים אלי אופק,
ולא בזהב השקיעה בערב היורד,
רק ארכון על קברך, אנשק את האבן הקרה,
ואשים עליה זר עלים ירוקים וורדים בפריחתם.
אבא
(עפ"י ויקטור הוגו)
אורי רותם נפטר במהלך שרותו הצבאי ביחידה מובחרת, ממחלת הסרטן.
שנה אח"כ נפטרה אימו, חנה רותם (לבית הלר).
אורי השאיר אותי - אביו, ואת שתי אחיותיו - עינת ואפשרת.
מנציח: אברהם רותם.
|
נגישות
