האם מוסר ועסקים סותרים זה את זה?

מאת: הרב בנימין בלך

באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים

התנהגותו המוסרית של האדם בעסקים, מעידה עליו הרבה יותר מהסיסמאות שהוא מוציא מפיו.

כשסוקרים את כותרות השנים האחרונות – ברנרד מאדוף, אנרון, סקנדל משכנתאות הסאב-פריים ודוגמאות רבות אחרות – מתקבל הרושם כאילו אין מקום לכללי המוסר בעולם העסקי שמוקדש אך ורק למטרת הגדלת רווחים.

כמה משמעותי אם כן לגלות שבאביב האחרון, בית הספר לעסקים של הארוורד אסף קבוצה של דיקנים ופרופסורים מרחבי העולם לסימפוזיון המתנהל שם מזה מספר שנים, כשהנושא המרכזי בשנה זו היה "ערכים". מטרת הסימפוזיון הייתה לגעת בנושאים החמקמקים של אתיקה, ושל האחריות המוטלת על מנהיגים כלכליים "לעשות את הדבר הנכון".

וזה לא היה אירוע בודד.

שנתיים קודם, קיבלתי הזמנה מפתיעה. קבוצה המוכרת בשם "אסיפת טיטאן" המורכבת מ-100 מנכ"לים של חברות אמריקאיות גדולות, מתכנסת מדי שנה – במקרה זה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס – כדי לדון בנושאים הרלוונטיים לניהול עסקיהם, וכדי לשמוע מומחים גדולים בתחומים שונים הקשורים לניהול תאגידים. כחלק מהתוכנית, נשאלתי גם אני אם אוכל להגיע ולהרצות בפניהם.

הופתעתי, ושאלתי מה אני יכול לתרום להם, שהרי אין לי שום מומחיות עסקית. הרקע הרבני שלי לא בדיוק מכשיר אותי ללמד את הטייקונים האלה כיצד לשפר את מצב חשבון הבנק של חברותיהם.

"מובן בהחלט", הם אמרו. "לא זה התחום בו רצינו שתדבר. כולנו יודעים איך לעשות כסף, אבל באיזשהו שלב בדרכנו, התחלנו לבלבל בין ערך עצמי לשווי כלכלי. יותר ויותר מאיתנו הגיעו להבנה שבתהליך שבו הפכנו את עצמנו לעשירים מאוד, רוששנו את עצמנו מבחינה רוחנית. אנחנו מעגלים פינות, אנחנו מתפשרים על הערכים שלנו ואנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסיכון גבוה לאבד את נשמותינו.

"לא היינו רוצים שתבוא להטיף לנו מוסר, אלא שפשוט תזכיר לנו את מערכת היחסים הראויה בין אתיקה לעסקים. היינו רוצים לשמוע מה לדעתו של מנהיג רוחני כמוך, האיזון הנחוץ בין חובותינו למשפחה ולחברה, לבין השאיפות קפיטליסטיות להגדלת רווחים, ולדרישות המוסר ליושר וכנות."

הדבר הראשון שעשיתי היה לברר אם המשיח כבר הגיע. היה לי קשה להאמין שעם כל הסקירה השלילית לה זוכה המנהיגות העסקית המערבית בשנים האחרונות, בכל זאת קיימת אצלם מודעות למצפון, מודעות לכך שהקפיטליזם ועקרונות המוסר לא רק יכולים, אלא גם חייבים, להתקיים יחדיו.

הצהרת כוונות

השתתפתי בהשתלמות, נפגשתי עם קברניטי תעשייה גדולים ולמדתי ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם" אינו קלישאה תנכית גרידא, אלא תובנה עמוקה של טבע האדם.

הלחם לבדו אינו מספק. אנחנו זקוקים לתחושת תכלית ומטרה, אנחנו חייבים לדעת שיש משמעות לחיינו. וכך שיתפתי את אסיפת הטייקונים ברעיון שהיה מוכר להם היטב בעולם העסקים, וביקשתי מהם להחדיר אותו גם לחייהם האישיים.

כל חברה גדולה מכינה לעצמה 'הצהרת כוונות'. מדובר בסיכום קצר ותמציתי המתאר את המטרות שהם רוצים להשיג וכן את האידיאלים שמנחים אותם. חברת גוגל, אחד העסקים המצליחים ביותר בכל הזמנים, סיכמה את מטרותיה כדלהלן:

    "יש לנו מנטרה: אל תהיה רע, שמשמעותה לעשות את הכי טוב שביכולתנו למשתמשים שלנו, ללקוחות שלנו, לכולם. אז אני חושב שאם כולם ידעו את זה, זה יהיה דבר נפלא." – לארי פייג'

    "אין ספק שכולם רוצים להצליח, אבל אני רוצה שיזכרו אותי בתור אדם מאוד חדשני, מאוד אמין ומוסרי, ובסופו של דבר כמי שיצר שינוי גדול בעולם". – סרגיי ברין

תארו לעצמכם שהייתה לנו את אותה הבהירות ביחס למטרותינו האישיות ולדרך בה אנחנו מתכננים להשיג אותן. תארו לעצמכם שהיינו לוקחים את הצהרת הכוונות האישית שלנו באותה רצינות כמו גילוי דעת עסקי. דמיינו שהיינו משקיעים את הזמן כדי לברר מדוע אלוקים שם אותנו בעולם הזה, ואז ממשיכים למלא את מטרת חיינו. תארו לעצמכם שהיינו הופכים את מנטרת חיינו לא רק ל"אל תעשה רע", אלא לניסוח בעל אופי חיובי יותר, כמו "לשאוף להיות טוב".

מה שהדגשתי בפני כל אותם הטייקונים היה שאין ספק שהפיכת חיינו להצלחה, חשובה לא פחות מהפיכת העסקים שלנו להצלחה, וששניהם שזורים זה בזה בקשר בל ינתק. איננו יכולים לפעול על פי צו המוסר בבית, ולפי חוקי הג'ונגל בעבודה. אחד מהשניים חייב לשלוט ולהגדיר את אישיותנו.

המנכ"לים התפעלו כשהסברתי להם שבעברית המילה עבודה משמעותה גם עבודה וגם תפילה. הקשר בין שתיהן ברור. העבודה שלנו והדרך בה אנחנו מתנהלים בה, היא שמעידה בעוצמה הרבה ביותר על מערכת היחסים שלנו עם האלוקים. האתיקה המוסרית היומיומית שלנו, היא זאת שקולה נשמע יותר מקולן של המילים שאנחנו הוגים בבית הכנסת.

כמעט כל מנהלי החברות הללו רצו להנציח את שמם בעולם. הם היו מוכנים לתרום סכומי עתק כדי להקים בניינים על שמם, ובכל זאת נראה שהם לא הבינו שהרבה יותר חשוב לדאוג מה יהיה ערכו של שמם מאשר להנציח אותו.

כמיני פרויקט, ביקשתי מהם לערוך רשימה של חמישה אנשים שהם מעריצים במיוחד, דמויות של גיבורים מההיסטוריה או מימינו. ואז בילינו זמן מה בניתוח הנקודות שמגדירות את גדולתם של נשים או גברים אלה. מהר מאוד התבהר שהאישיות ולא העושר הם המפתח למודל חיים מוצלח הראוי לחיקוי. כשה'טייקונים' העסקיים השקיעו את הזמן לשקול מה באמת מרשים אותם בבני אדם אחרים, הם פתאום גילו שדווקא מהמטרות האלה הם שכחו בחייהם האישיים, כשעסקו ברדיפה בלתי פוסקת אחר יותר ויותר נכסים חומריים.

נראה שהתובנה מפרקי אבות, דע לפני מי אתה עומד "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", בה שיתפתי אותם, יצרה בקרבם רושם עז.

שבועה עסקית

לכן מוצא חן בעיני החידוש שהוכנס בשנה שעברה לתכנית התואר השני בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הארוורד. תלמיד בשם מקסוול אנדרסון, הגה רעיון שעל פיו צריכה להיות שבועה למקבלי תואר שני במנהל עסקים, בדומה לשבועת היפוקרטס המפורסמת ברפואה, ושהיא צריכה להתמקד באתיקה. יתכן ששבועה זאת תוכל לסייע בשיקום הדעה הרווחת על מנכ"לי תאגידים, ולרומם את מעמד הניהול העסקי למקום מכובד כמו זה של תחומי הרפואה או המשפטים.

בעידודם של שניים מהפרופסורים שלו וכמה מידידיו ללימודים, התחיל מקסוול לנסח התחייבות ולהפיץ את הרעיון. הוא כתב שישמח אותו אם מאה מחבריו ללימודים יחתמו על ההתחייבות לפני קבלת התואר. בסופו של דבר, מספר החותמים על הנוסח עלה ביותר מפי ארבע על ציפיותיו.

ואם בוגרי הקורס למנהל עסקים בהרווארד הבינו את זה, ומנכ"לי חברות ענק הבינו את זה, אנחנו באמת חייבים למקד את תשומת הלב שלנו בנושא האתיקה העסקית, בתור אחד העניינים הרלוונטיים ביותר לכל מי שמתעניין בתיקון העולם.

וכשאנחנו מדברים על חשיבותה של אתיקה עסקית בתור ברומטר רוחני, עלינו להזכיר לעצמנו את המובאה המוכרת מהתלמוד, שמספרת לנו שאחרי שנעזוב את העולם הזה ונעמוד מול בית דין של מעלה, נישאל שאלות רבות על חיינו. ובכל זאת, השאלה הראשונה שתוצג בפנינו תהיה "נשאת ונתת באמונה?"

ואיש לא יוכל להצדיק את חטאיו בטענה ש"זה היה רק עסק!"