למה אנחנו משקרים לעצמנו?

לעיתים אני מנהל שיחות עם עצמי בבוקר, והן נשמעות כך:

"אני צריך ללכת למכון הכושר, אבל אני מאוד עייף."

"אבל לא הלכת מזמן."

"כן, אבל בשביל מה זה טוב? אני גם ככה לא הולך מספיק. ואולי בכלל אתאמן בבית קצת בכל יום. זה גם יקר. למה אני משלם את זה בכלל? ולמה אני קם שעה מוקדם בשביל זה?"

"אולי אתה צודק..."

לפעמים אני מכריח את עצמי בכל זאת, לרוב לא.

הצדקה, מה שאנחנו קוראים לו לעיתים תירוצים, זו מילה מוזרה המתארת תהליך מוכר מאוד. הצדקה זו היכולת שלנו לתרץ כמעט כל דבר לעצמנו תוך שימוש בהיגיון בריא. זהו גם אחד התהליכים המסוכנים וההרסניים ביותר.

זה מתחיל אצל אנשים שלא אוהבים לדחות סיפוקים. להם אנו קוראים אנשים 'אוראלים', אנשים שתקועים בשלב האוראלי של ההתפתחות שלהם (לפי פרויד) - אלה אנשים שחייבים סיפוק כל יום - בין אם זה אוכל, קניות, שבחים או כל דבר אחר. והם צריכים זאת מדי יום, אחרת יכנסו לדיכאון קשה. בשביל להשיג סיפוקים בצורה יום יומית, הם צריכים לגמול לעצמם לעיתים קרובות. אולי יזמינו לעצמם ארוחה מפוארת או יקנו משהו חדש. אך בשביל לעשות זאת על בסיס כה קבוע, הם צריכים לפעמים להצדיק זאת לעצמם.

אפשר לראות את ההצדקה הזו יום יומית אצל העושים דיאטה. כל פעם שהם אוכלים משהו אסור, כמו עוגת שוקולד או מנת צ'יפס, הם מתרצים זאת.

'היה לי יום רע היום אז מגיע לי.'  
'זה רק אחד ובקושי אכלתי היום'
'אני אתאמן אחר כך ואוריד את זה'
'בטח כבר ירדתי קצת במשקל אז לא נורא'

ועוד ועוד. כולנו מכירים את התירוצים הללו, וכולנו יודעים שזוהי הסוואה קלושה לרצוננו האמיתי לאכול.

אך הצדקה לא נעצרת עם דברים קטנים כמו אוכל ודיאטה. הצדקה יכולה לגרום להרס עצום של העצמי והסביבה, כאשר אנשים לא עוצרים וחושבים לפני שהם מתרצים.

קחו לדוגמא את מלחמת העולם השניה - השואה. האם כל אחד ואחד מהאזרחים בגרמניה באותו הזמן, ששאגו את שמו של היטלר בהערצה ותמכו בפיתרון הסופי - היה אדם מרושע ואכזר? התשובה הפופולארית היא כן - קל להאמין ברשע טהור. התשובה הקשה יותר היא לא, שרבים מהם היו בני אדם שחיו חיי משפחה רגילים לגמרי, אך ידעו לתרץ לעצמם ולהתעלם מהמציאות הטופחת על פניהם - שהיטלר הוא מטורף ומרושע ושהם טיפשים ארורים על כך שהם מקשיבים לו. הם תירצו לעצמם שהוא מדבר יפה, שהוא מכובד, שנראה כי כל האנשים האחרים אוהבים אותו, שהוא יציל אותם, שהיהודים זוממים נגדם, ועוד שלל שקרים נוחים.

לא רק בני אדם יחידים ממציאים תירוצים לעצמם, אלא גם קבוצות ואף מדינות שלמות. רוב הסוציולוגים מסכימים כי ההצדקה היא נפוצה במיוחד בעידן המודרני ובעיקר במדינות המתועשות, מדינות המערב הקפיטליסטיות. מדינות שלמות עוסקות בהצדקה, אפילו העולם. לדוגמא: התחממות כדור הארץ. רובנו מסכימים שזה אכן קורה, ושזה חמור. למרות זאת, אנחנו ממשיכים להצדיק לעצמנו כשאנחנו לא ממחזרים או כשאנו משאירים אורות בבית דלוקים. אנחנו מתרצים לעצמנו שאנחנו לא היחידים ושמישהו אחר יפתור את הבעיה. אך בינתיים העולם מתחמם, הים עולה וכיפות הקרח - נמסות.

מדינות העולם גם מצדיקות את עצמן. מדינות האו"ם מצדיקות את התמיכה במדינות טרור כמו לבנון או ערב הסעודית, שכולנו יודעים שהן מעודדות מעשי חבלה וטרוריזם. מדינות אירופה מצדיקות ויתורים לאוכלוסיה המוסלמית משום ה'הבדל התרבותי', ומדינות ערב מצדיקות מאות פעולות איבה והסתה במילים כמו 'נקמה', 'דת', ו - 'לחימה לחופש'.

הצדקה היא מלכודת שקל להיכנס אליה, כמו אל בריכה חמימה ומוגנת. הצדקה אומרת לנו תמיד את מה שנרצה לשמוע, זהו הקול שלנו המשקר לנו ומוליך אותנו באף. זהו חלק מעצמנו שמרמה אותנו בכדי שנסכים לעשות או לא לעשות משהו שההיגיון הבריא שלנו אומר לא לעשות. הצדקה גורמת לנו להוציא יותר כסף ולא ללכת לבדוק בעוד מקום. הצדקה גורמת לנו לאכול יותר ולהתעמל פחות. הצדקה מסבירה לנו למה לא כדאי להפסיק לעשן, או מדוע כדאי להתנסות עם סמים, הימורים וזנות.

כמעט כל פשע שבוצע וכל פושע שביצע אותו היו תלויים בהצדקה. על הפושע לשכנע את עצמו שזהו מעשה ששווה לעשותו, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת סיכון ורווח. אנשים שמביאים עצמם לביצוע פשעים רציניים הם אנשים שיודעים להצדיק עצמם.

כמו דברים רבים אחרים, גם היכולת להצדיק מעשינו שונה בין אנשים. יש כאלו שנולדו עם יכולת מדהימה להצדיק כמעט כל דבר שהם עושים, ואף את ההתנהגויות הקיצוניות ביותר. יש כאלו שבקושי מסוגלים להצדיק דברים, ולרוב מונעים מעצמם הצדקות וסיפוקים מיידיים. יש להיזהר במיוחד מאנשים המצטיינים בהצדקה, משום שאין גבול למה שהם מסוגלים לשכנע את עצמם לעשות, כולל בגידות, גניבה, פשע ועוד. כל דבר ניתן להצדקה אם תרצו ותתרצו זאת מספיק.

לעיתים, בכדי להצדיק, אנחנו ממציאים מציאות חדשה לגמרי. לזאת אנו קוראים: "דיסוננס קוגניטיבי" - שינוי המציאות והמחשבות שלנו בכדי להתאים למציאות חדשה. לדוגמא: אנו עשויים לשכנע את עצמנו שבן/בת הזוג שלנו לא באמת אוהב אותנו, ולכן זה בסדר לבגוד בו.

בסופו של יום, הנזק העיקרי הוא לעצמנו. הצדקה היא הרס עצמי והתעלמות מהמציאות. כדאי ומומלץ להסתכל לאמת בפרצוף, ולהיות כנים עם עצמנו. אם אתם לא רוצים ללכת למכון כושר משום שפשוט אין לכם כוח - הודו בפני עצמכם. אם אתם מוצאים עצמכם מתרצים בגידה בבן/בת הזוג - אולי הגיע הזמן לשאול את עצמכם מדוע, ולהתמודד עם השאלות הקשות.

אל תשקרו לעצמכם.

כתב: שי קוריצקי