מיד תועבר לדף המבוקש
קשה מאוד להשתחרר מכעסים וטינה במערכות יחסים. איך מפתחים את היכולת להחליק ולהמשיך הלאה?
אנחנו מצווים שלא לנטור טינה. ומכיוון שזוהי מצווה, בוודאי שמדובר במשהו בר השגה שביכולתנו לעשות - שהרי ה' אינו דורש מאיתנו דברים בלתי אפשריים. ובכל זאת, כולנו מרגישים כמה קשה לנו להשתחרר מכעסים וטינה. כיצד נצליח, אם כן, לקיים את המצווה הזאת?
כמה שקשה לסלוח, וכמה שבאופן פרדוכסאלי נעים לטפח רגשות טינה, אנחנו יודעים שהכעסים מטילים צל קודר על חיינו, מקהים את הנאותינו ופוגמים במערכות היחסים שלנו.
נטירת טינה פוגעת במערכות היחסים החשובות ביותר שלנו – עם בני הזוג, עם החברים ועם החברים לעבודה, והיא מחספסת ואוטמת את נשמותינו.
הסליחה משחררת אותנו. אחריה אנחנו יכולים לפלוט את האוויר שנכלא בריאותינו ולהתחיל לנשום שוב בחופשיות. היא פותחת אותנו להתנסויות משמעותיות יותר ולמערכות יחסים עמוקות יותר.
סובלנות כלפי תכונות והתנהגויות מסוימות, היא סוד ההצלחה של נישואין. לכל אדם (כולל לכל אחד מאיתנו!) יש תכונות שליליות והתנהגויות לא נעימות, והן קיימות גם אצל כל אחד מבני הזוג שלנו. כל אחד מאיתנו אמר או עשה דברים פוגעים (וגם כל אחד מבני הזוג שלנו!), ואנחנו זקוקים ליכולת להחליק ולהמשיך הלאה.
לא תמיד. יש דברים שעליהם צריכים לשוחח, ויש כאלה שצריכים ליישב או לפתור, אבל לרוב אנחנו צריכים לסלוח ולשכוח, במיוחד אם הייתה התנצלות. אנחנו צריכים להיזהר שלא לשמור רשימות, אפילו רגשיות, אותן נתחיל להריץ בראש בכל מקרה מתסכל.
לדוגמא, למרות שבעלי אינו זוכר את הפעם הראשונה שהוא פגש בי... למרות שהיו רק שלושה אנשים אחרים בחדר... למרות שהיינו שם במשך שעות... אני 'מחליקה' ולא מתכוונת להזכיר את זה שוב.
האפשרות הגרועה ביותר היא להגיד "את/ה תמיד...", טפלו רק בבעיה העכשווית, ואז תשכחו ממנה. החיים יותר מידי קצרים בשביל לשמור כעסים שוחקים, וגם הנישואין יותר מדי יקרים.
למיטב ידיעתי, אנחנו עצמנו הקרבנות הגדולים ביותר של הטינה שאנו שומרים. היא מקשה לנו את הלב ומגבילה את היכולת שלנו ליהנות. ולמה שנניח לאחרים לתפוש מידה רבה כל כך של שליטה על חיינו?
אנחנו זקוקים ליכולת להתקדם מעבר לכעסים. פעמים רבות ה'חפירה' החוזרת שלנו הרבה יותר גרועה יותר מה"חטא" הראשוני. רוב הגבעות אינן שוות שימותו עליהן.
אבל איך עושים את זה? איך ממשיכים הלאה?
1. תמיד תתנצלו ראשונים. אל תחשבו יותר מדי, אל תעלבו, אל תנטרו – ואל תדאגו יותר מדי מי באמת צודק. פשוט תגידו "מצטער/ת".
2. אל תבזבזו אנרגיה על הדברים הקטנים. רוב הדברים אפילו לא ראויים שנשים אליהם לב, שלא לדבר על לריב עליהם. התמקדו בתמונה הגדולה, במטרה הסופית. ודאי תהיינה כמה סוגיות שידרשו "דיון נוסף", אבל בחרו בזהירות את מאבקיכם.
3. התמקדו ביתרת הזכות שבבנק - כל מעשי החסד וגילויי ההתחשבות מבני הזוג שלכם, במשך 30 שנה, אינם נמחקים במעשה פזיז אחד (או שניים). במילים אחרות, הריצודים שעל מסך הרדאר שלכם, אינם תמיד ראויים לתשומת לב.
4. קבלו את מגבלותיהם של בני הזוג שלכם (או החברים – רוב הרעיונות במאמר הזה מתאימים גם לחברים), כפי שאתם מקוים שהם יקבלו את שלכם. לעתים קרובות אנו משקיעים יותר מדי זמן כדי להתרכז במה שחסר באחרים, ולא מספיק כדי להתמקד בחסרונות בהם אנו יכולים לטפל – החסרונות שלנו.
5. היו מודעים לעצמכם ודונו לכף זכות. רבים מהכעסים נובעים מרגישות יתר – נעלבתם? הם לא מתעלמים מכם, אולי הם פשוט עסוקים בעניינים שלהם.
6. אל תיקחו כל דבר באופן אישי. רוב ההתנהגויות של בני האדם משקפות באופן עקבי את מהותם. אם אתם מרגישים שמישהו מתייחס אליכם בקרירות, ככה מרגיש כנראה כל מי שפוגש בו. זה לא קשור אליכם, ולכן אתם יכולים לשכוח מזה.
הטינה הורסת את כל מערכות היחסים, ובסופו של דבר גם את נושא הטינה בעצמו. אי שמירת טינה אינו רק קיום מצווה, אלא גם האינטרס האישי שלנו - לשכוח ולסלוח. הבה נישא תפילה שה' ייתן לנו את הכוח ואת זווית הראיה הדרושים כדי להצליח בכך.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: