מיד תועבר לדף המבוקש
|
לקריאת השיעור הקודם - איך עושים חשבון נפש אמיתי? - לחצו כאן!
ב"ה אחד הנושאים בהם חלקו המתנגדים על החסידים הוא נושא התשובה. חסידות מחדשת שתשובה היא לא רק ל'עבריינים', לא רק בעל עבירה צריך לחזור בתשובה, גם תלמיד חכם, וגם צדיק צריך לחזור בתשובה. בפרקים האחרונים של אגרת התשובה אותם נלמד השבוע מסביר אדמו"ר הזקן על דרגה נעלית בתשובה – תשובה על עצם היותנו נפרדים מהקב"ה, כבר במהות עוד לפני עבירות בפועל – תשובה עילאה (גבוהה). לפעמים שותפים לחדר בפנימייה בישיבה יכולים לריב ביניהם, "למה ישבת לי על המיטה?", או "למה השתמשת לי במשחת שיניים?", אחרי הריב בדרך כלל יבקשו סליחה על המעשה הלא מתאים, אך עדיין העיקר חסר. כי הצד הנפגע לא נפגע רק מהשימוש בדברים האישיים שלו, השאלה שהוא שואל היא, איך הגעת בכלל למצב שאתה מרשה לעצמך לפגוע בי? איך הגעת למצב שאתה לא מתחשב בי, מה זה אומר, מה אתה חושב עלי בפנימיות שאתה ככה 'לא סופר אותי'. כך גם לגבי תשובה כלפי הקב"ה. אפשר (וחייבים) לבקש סליחה ולהתחרט על המעשים הלא טובים, אבל עכשיו נכנסים לעומק יותר, איך בכלל הגענו למצב שעושים משהו נגד רצון השם, מה זה אומר על הפנימיות שלנו, היכן אנחנו מונחים, שאנחנו מרשים לעצמנו לעשות משהו נגד רצון השם? שורש הבעיה – ישות
שורש הבעיה הוא הרגשת היש, הרגשת הפירוד מהבורא. בעיה זו אינה באשמתנו מכיוון שלא אנחנו בראנו את העולם. הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שהעולם מרגיש נפרד ממנו. אפילו הנשמה עצמה לאחר ש"ננפחה" ע"י הבורא, היא כבר מציאות לעצמה – אמנם מציאות הנמשכת מהבורא, אך מציאות בפני עצמה. הרגשת המציאות, הרגשת הישות, היא שורש הבעיה. אם נחפש דוגמה להרגשה זו, נוכל למצוא אותה אצל בעלי תשובה המספרים בגאווה על עברם, ומתפארים בכל שהם ויתרו על קריירה וכו' ו"עשו טובה לקב"ה" בכך שחזרו בתשובה. לעומתם ישנם כאלה (שאגב – ויתרו על קריירה לא פחות גדולה) שיתביישו בעברם ובכך שהיו כל כך רחוקים מהשם, ולא יבקשו כבוד על כך שחזרו בתשובה. להיפך, ההרגשה שלהם היא ש"בכלל עוד לא חזרתי בתשובה, רק התחלתי להתקרב קצת ויש עוד הרבה מה לעשות". ה' עילאה כאמור, ה-ה' הראשונה בשם הוי' מסמלת את הבינה. את כוחות הנפש אפשר לחלק לשתי קבוצות מרכזיות. חוכמה ובינה (כוחות שכליים) בקבוצה הראשונה, ומידות ומלכות (כוחות רגשיים) בקבוצה השנייה. ההבדל המרכזי בין השכל לרגש הוא, שהרגש הוא כלפי הזולת. כדי לאהוב צריך שיהיה את מי לאהוב. השכל, לעומת זאת, הוא גם עבור האדם כלפי עצמו, לא צריך זולת כדי ללמוד משהו. באופן כללי, הישות של האדם נרגשת בעיקר בלב ובמידות ופחות בשכל. השכל הוא יותר אובייקטיבי ולא מכניס את האינטרס האישי (באופן יחסי כמובן). לכן, כאשר נרצה להגיע לאותה נקודה בה אנו לא מרגישים את המציאות שלנו, לנקודה בה הנשמה שבה לשורשה באמת – לא רק ה-ה' השנייה, ספירת המלכות, המבטאת את המעשים, אלא הנשמה עצמה תרצה לשוב ולהיות בחיק אביה כפי שהייתה קודם הבריאה – דבר זה ייעשה על ידי הבינה דווקא, הה' הראשונה בשם הוי'. תשובה שמחה תשובה עילאה צריכה להיעשות מתוך שמחה, ואין כאן סתירה לרגשי המרירות שקדמו לכך בתשובה תתאה. שהרי המרירות נובעת מהנפש הבהמית והשמחה מהנפש האלוקית. יתירה מזאת, תנועת התשובה צריכה להיעשות מתוך ביטחון גמור בכך שה' אכן יסלח לנו. הבנה זו שהבורא הוא חנון ומרבה לסלוח, ושלו, בניגוד לבני אדם, לא נמאס פתאום מלסלוח לנו, היא הבנה שמביאה לשמחה עצומה. כאשר חוטאים כלפי אדם אחר, ומבקשים סליחה, יש גבול כמה פעמים אפשר לחזור על אותו מעשה ולצפות שהאדם ימשיך לסלוח לנו. בני אדם הם בעלי טבע אנושי מוגבל, ולכן אחרי מספר פעמים כבר לא יהיו מוכנים לסלוח, אך הבורא אינו מוגבל. לכן, גם אם נחטא שוב ושוב הוא תמיד יקבל אותנו בחזרה. הביטחון בכך שהבורא מקבל אותנו בחזרה ומקבל את תשובתנו, מביא אותנו לרגש שמחה גדול. לסיכום אגרת התשובה תשובה היא שיבה אל השם, הן ברמה הנמוכה של תיקון המעשים והן ברמה הגבוהה של תיקון הישות. עבודת התשובה צריכה להיעשות מתוך שמחה המלווה בהרגשת הביטחון כי השם בוודאי יסלח וימחל לנו. ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב האיגרת מסתיימת במילים "ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב", במילים אלו מרומזות כל עשר הספירות: ודעת – ספירת הדעת; נבון – ספירת הבינה; משכיל – ספירת החכמה; דבר – ספירת המלכות; טוב – ספירת היסוד הכוללת בתוכה את שש המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד). על ידי התשובה הנכונה מביאים לשלמות בעשר הספירות.
בעומק יותר יש כאן סיכום של שלושת חלקי התניא הראשונים, כאשר הרמז הוא בכך שספירת הדעת מופיעה ראשונה. ספירת הדעת היא החשובה ביותר כי היא המחברת את השכל עם הרגש. לא מספיק להיות משכיל גדול ובעל הבנה מחד גיסא, ומאידך גיסא לא מספיק להיות רגשן. איך חוזרים בתשובה? בהתוועדות של ו' תשרי תשמ"ב סימן הרבי לראובן דונין לומר 'לחיים', ראובן עלה על השולחן והלך עליו עד לשולחנו של הרבי ואמר לחיים מגביע שהיה שם. לאחר מכן שאלו את ראובן מדוע עשה זאת, ועל כך סיפר: בשנת תשח"י הכנסתי פתק לרבי ובו שאלה: "כיצד חוזרים בתשובה?" על כך ענה לי הרבי ביחידות: "קודם יעלה על דרך התורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה". כל שנה שהייתי שם הזכרתי לרבי על הפתק אבל לא זכיתי למענה. בתשרי של אותה שנה הזכרתי על כך שוב לרבי והפעם הוא ענה לי: "נדבר על כך בהתוועדות". ואכן בהתוועדות של ו' תשרי תשמ"ב דיבר הרבי באריכות על נושא התשובה, והבנתי כי כעת הרבי עונה לי. בסוף השיחה סימן לי הרבי להגיד 'לחיים' על כוס גדולה. הכוס הגדולה היחידה שראיתי הייתה על שולחנו של הרבי, אך שולחן ארוך הפריד בינינו, לכן עליתי על השולחן והלכתי עד שולחנו של הרבי ואמרתי לחיים... |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: