maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

בסוד הנשמה – מודעות עצמית לפי ספר התניאסדרה שביעית - שיעור שלישי – חסד יבנה

למעבר לשיעור השני בסדרה השביעית - יש מאין - לחצו כאן!



טבע וחידוש

נחדד עוד קצת את ההסבר על בריאת יש מאין.

כאשר אבן נחה על הקרקע זהו דבר טבעי, אין צורך להתאמץ כל רגע מחדש או לעשות משהו כל רגע מחדש, כדי שהיא תמשיך לנוח על הקרקע. לעומת זאת, כאשר אדם זורק אבן באוויר, קורה פה "חידוש", טבע האבן להיות מונחת על הקרקע ופתאום היא עפה באוויר. כיוון שזהו חידוש, זה לא נמשך זמן רב. כל עוד שכוח הזריקה עוד נמצא באבן היא עפה באוויר, אך ברגע שהכוח נגמר האבן נוחתת חזרה.

הטבע השתנה?

האם כאשר היא הייתה באוויר, הטבע שלה השתנה? האם הטבע שלה הפך להיות טבע של תעופה ולא טבע של מנוחה על הקרקע? וודאי שלא. הטבע נשאר אותו הדבר. אם כך, כיצד היא עפה באוויר? פשוט, לא בגלל שהטבע השתנה אלא בגלל שהאדם הכניס בה כוח חדש, כוח של תעופה. אם כן, מדוע לאחרי זה היא נחתה שוב? מכיוון שכוח הזריקה נגמר וממילא היא חזרה לטבע שלה.

בריאת העולם

באותו אופן נסביר את בריאה העולם "יש מאין".

טבע העולם הוא לא להיות קיים, טבע העולם הוא להיות אין. זה שהעולם קיים זה מנוגד לטבע, כפי שתעופת האבן מנוגדת לטבע האבן לנוח. כשם שהאבן עפה רק כל עוד שכוח הזריקה נמצא בה, כך העולם קיים רק כל עוד כוח הבריאה קיים בו.
העולם לא קיים מצד עצמו, הוא קיים כי הקב"ה בורא אותו, ולכן אם הקב"ה יפסיק לברוא אותו, העולם פשוט ייעלם, יחזור להיות אין ואפס כמו שהיה לפני הבריאה.

ניסים ונפלאות

לפי הסבר זה אפשר להבין בקלות יותר כיצד הקב"ה מחולל אותות ומופתים בעולם.
אם היינו מניחים שהבריאה היא יש מיש, והקב"ה רק שינה את החומר הקיים, וכרגע העולם אינו זקוק להתערבותו של הבורא כדי להמשיך להתקיים, אז אכן היה קשה לנו להבין כיצד יש אותות ומופתים, שהרי אם הוא רחוק אי שם בחלל, כיצד הוא יכול להשפיע על מצב נתון כאן בעולם.

אך כיוון שכאמור, ההנחה הנכונה היא שהעולם נברא יש מאין, והקב"ה מחיה ומהווה ברגע זה כל פינה בעולם. ממילא אפשר להבין ש"אין לו בעיה" להתערב ולעשות שינויים בטבע בעולם, לעשות אותות ומופתים.

חיים ומוות ביד הלשון

מכאן גם אפשר להבין את כוחן של האותיות שאנו אומרים בתפילות, בלימוד התורה וגם בדברי חולין. שהרי הבריאה היא על ידי אותיות הא"ב, וגם אנחנו מדברים באותיות אלו, ולכן כל אות שיוצאת מפינו יכולה להשפיע על העולם, הן לצד החיובי והן לצד השלילי.
ובוודאי שהמקובלים שהכירו את סוד האותיות וסוד הבריאה ידעו איזה אותיות להגיד ומתי, כדי לשנות את המציאות.

אין צורך להיות מקובל גדול בשביל כך, אפשר פשוט להשתמש בנוסחאות שעברו מדור לדור, הן נוסחאות התפילה המדויקות באותיותיהן, ועל ידן לפעול את השינוי החיובי בעולם. ומצד שני לשמור על ההלכות האוסרות עלינו לדבר לשון הרע, רכילות וכד', כדי לא לפעול באופן שלילי על העולם.

איפה אנחנו?

לאחר שהסברנו כי הקב"ה נמצא בכל מקום, נשאלת השאלה, איפה אנחנו?

אור השמש בשמש

מה הכוונה?
לפי מה ההסבר בפרקים הקודמים, העולם שאנו רואים בטל במציאות ביחס לבורא.
אפשר להקביל זאת לאור השמש והשמש עצמה.
אור השמש שאנו רואים בעולם לא קיים מעצמו, אלא הוא מגיע מהשמש. אפשר להבין שאם אור השמש מגיע כל כך רחוק מהשמש עד אלינו, אז בוודאי שגם צמוד לשמש עצמה (לכדור) יש גם אור. אבל האור הזה שנמצא צמוד לשמש הוא בוודאי בטל באופן מוחלט לשמש עצמה, ושם בוודאי שלא נבחין בו, היינו שלא נוכל להפריד בינו לבין השמש עצמה (לא נרגיש שהוא נפרד מהשמש).

ההקבלה

ההקבלה היא לבורא ולבריאה.
הבריאה מקבילה לקרני השמש, והבורא מקביל לשמש עצמה. ולכן, כשם שאור השמש בטל כלפי השמש, כשם שאור השמש אינו נרגש ביחס לשמש עצמה, כך העולם בטל לבורא, וכל העולם אינו נרגש ביחס לבורא. רק לנו זה נראה אחרת.
כמו שקרני השמש נראים לנו כדבר נפרד מהשמש, ואנחנו לא חייבים לקשר ביניהם. כל העולם נראה לנו כנפרד מהבורא.

מרגישים נפרדים

אך ההקבלה אינה מדויקת. השמש נמצאת במרחק רב מאיתנו ומה שמגיע אלינו הם רק קרני השמש, שאכן נמצאים מחוץ לשמש כרגע, ולכן נראים כמציאות נפרדת. אך העולם אינו מחוץ לבורא. כיוון שהבורא לא נמצא במרחק רב מאיתנו אלא, כאמור, הוא פה כל הזמן. ולכן העולם נמצא בתוך מקורו כל הזמן, וממילא בטל כל הזמן לבורא.

ולכן חוזרת השאלה, אם אכן, העולם בטל למקורו (לבורא) ואכן העולם נמצא בתוך מקורו כל הזמן, כיצד אנו רואים עולם שנראה נפרד מהקב"ה? כיצד אנחנו מרגישים נפרדים מהקב"ה? היינו אמורים להרגיש שהקב"ה הוא המקור שלנו והוא בורא אותנו כל רגע מחדש.

עולם תחתון

עוד לפני שניתן את ההסבר הטכני, איך הקב"ה יצר כזו מציאות לא הגיונית, מציאות בה הוא המקור שלנו, אנחנו בתוכו ובכל זאת אנחנו לא מרגישים זאת, נסביר קודם את ההגיון שעומד מאחורי זה.

עולם שהיה מרגיש את מקורו, לא היה מתקיים כמו העולם שלנו. אם העולם היה מרגיש שהוא בטל מציאות לבורא, אז העולם עצמו היה מתבטל ממציאותו. אך כיוון שהקב"ה רצה דירה בתחתונים (ראה סדרה רביעית), הוא היה חייב לברוא עולם שהוא תחתון, עולם מגושם, עולם שמרגיש נפרד מהבורא.

חסד וגבורה

כוח החסד הוא כוח ההתפשטות, הנתינה, בבריאה כוח החסד הוא הכוח המהווה. לכן גם נקרא בשם י-ה-ו-ה, הוה מלשון מהווה, והיו"ד בתחילה מלמדת כי זה נעשה באופן תמידי (בלשון הקודש י' בתחילת פועל הופכת את הפועל לתמידי, כמו שלגבי איוב כתוב ככה "יעשה" איוב, הכוונה שכך עשה כל חייו), הוא כל הזמן מהווה כפי שהסברנו בפרק הקודם.

כוח הגבורה לעומת זאת, הוא הכוח המצמצם, המעלים ומסתיר, לכן נקרא בשם אלוקים. אלוקים בגימטריה "הטבע", הטבע הוא זה שמעלים על הבורא.

גם כוח החסד, הכוח המהווה, וגם כוח הגבורה, הכוח המצמצם הם כוחות של הבורא, ולכן שניהם אינסופיים באותה מידה. הכוח המהווה הוא לא "חזק" יותר מהכוח המצמצם.

ממילא, כשם שלקב" ה יש כוח אינסופי לברוא את העולם "יש מאין" יש לו גם כוח אינסופי להסתיר את זה. יש לו יכולת להעלים מאיתנו את הכוח הבורא.

כלומר, אכן אנו בטלים במציאות כמו אור השמש בשמש, העולם בטל לכוח החסד האינסופי שבורא אותו כל רגע מחדש, אך מכיוון שהקב"ה משתמש גם במידת הגבורה, שהיא גם מידה אינסופית, יש בכוחה לצמצם ולהעלים על הבורא ומידת החסד שלו.

מידת הרחמים

המדרש מספר כי הקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין (גבורה), אך ראה שכך העולם לא יוכל להתקיים ולכן שיתף בו גם את מידת הרחמים. כלומר, אם מידת הדין הייתה השולטת, והייתה מסתירה לגמרי על כוח הבריאה, היינו עלולים לחשוב שאולי אין בורא כלל, חס ושלום!

לכן, הקב"ה כן גילה את עצמו קצת בעולמנו, על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה.

אם כך, ראשית הקב"ה מסתיר על מידת החסד באמצעות מידת הגבורה, ואחר כך מגלה בתוך העולם את מידת הרחמים. בלשון הקבלה, ראשית הקב"ה מסתיר על אורו הגדול (הצמצום הראשון), אחר כך ממשיך את מידת החסד אך באופן שהיא מוסתרת על ידי מידת הגבורה (אור הקו), ולבסוף מתגלה דרך אור מועט זה.

עולם חסד יבנה

ומכאן שהחסד שאיתו נברא העולם היא דווקא מידת הגבורה. כלומר, דווקא בזכות ההעלם, בזכות ההסתר העולם קיים (כפי שהסברנו שאם לא היה הסתר העולם היה בטל במציאות לבורא), ולכן מידת הגבורה היא בעצם חסד, כי בזכותה העולם נברא.

זו גם השיבה שמידת הגבורה נקראת בשם אלוקים, בגימטריה "הטבע", כיוון שהטבע (וההנהגה הטבעית של העולם), הוא זה שמסתיר על הבורא.

עושה שלום במרומיו

אמנם בעולם שלנו חסד וגבורה סותרים אחד את השני, כמו אש ומים. אך כשם שהקב"ה עושה שלום בין האש והמים, כך הוא גם יכול לאחד את החסד והגבורה. כיוון שהוא נעלה משניהם, אזי שניהם מתבטלים אליו, ולכן הוא יכול למזג את שניהם.
 

 

למעבר לשיעור הבא - ייחודים עליונים - לחצו כאן!

 

 

 

השיעור נלקח מתוך הספר מודעות יהודית
באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, לב, אלוהים, נפש, נשמה, תניא, שמחה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: