maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

חשיבה חיובית לפי הקבלהסדרה תשיעית - שיעור חמישי – אהבה ומעשה


למעבר לשיעור הרביעי בסדרה התשיעית - מנוחה ושמחה - לחצו כאן!



ב"ה

אהבה ומעשה

קיבלתי מכתבו מיום ד', ל"ד לעומר, בו מתאר מצב עסקיו שהנהו בעל חוב גדול וכו' וכו'. וכותב שיש לו אפשרות למכור מגרשים שיש לו, אבל אינו יכול להחליט בעצמו מה לעשות. והעולה על כולנה כנראה ממכתבו, שנפל ברוחו וממילא נחלשה אצלו מידת הביטחון שלו, וכותב הני בזה העולה על כולנה כי לפי המובא בספרי הקודש בכלל ובספרי חסידות בפרט, הרי בזה תלוי הכל. מידת הביטחון היא קנה המידה להתקשרות ודביקות עניינים גשמיים של האדם עם הבורא ברוך הוא. ואם הדביקות היא במלואה אזי אי אפשר שיהיה חיסרון, כיוון שלמעלה אין אפשרות כזו כלל. (אגרות קודש)

בפרק הקודם התחלנו להסביר את ארבעת השלבים בעבודת הביטחון.
מנוחה, שמחה, אהבה ומעשה.

המנוחה מגיעה מהבנה, כי הקב"ה הוא בעל הבית היחיד על העולם לא קורה שום דבר שאינו ברצונו, כל המציאות נובעת ממנו. כאשר מתווספת לכך ההבנה כי כל מה שהקב"ה עושה הוא לטובתנו מגיעה גם הרגשת השמחה.

רצוא ושוב – המשכה והעלאה

רצוא ושוב הן שני תנועות נפש הכרחיות בכל תחום של עבודת השם.
השלב הראשון הוא תמיד רצוא, יציאה מהמציאות, ריחוף מעל המציאות, לא לחוות את המציאות כפי שהיא, את המציאות הנגלית. עליה למציאות האמיתית (שאינה נחווית), המציאות כפי שהיא בעולם העליון. העלייה הזו היא הכרחית וכפי גודל העלייה כך יהי גם גודל התיקון. אך לאחר הרצוא, לאחר ההעלאה, חייב לבוא השוב ההמשכה. לא רק להישאר למעלה מהעולם אלא להמשיך את אותה מציאות אמיתית, את אותה מציאות שכולה טוב לתוך העולם, לתוך המציאות שאנו חווים.

רצוא ללא שוב, מביא לשבירת הכלים, מאידך שוב ללא רצוא, ניסיון להמשיך את הטוב לתוך העולם מבלי שהתעלינו מעל העולם, לא יפעל שינוי במציאות כיוון שאנו נשארים שבויים במציאות.

שמע ישראל

גם בתפילות היומיות אנו רואים את שתי התנועות של רצוא ושוב. קריאת שמע היא רצוא, עליה למעלה מהמציאות, הכרה בכך ש"אין עוד מלבדו", השם אחד, וממילא מוכנות למסירות נפש, לצאת מהעולם.
תפילת העמידה (שמונה עשרה) היא תנועת השוב. המשכה של הברכות לתוך העולם הגשמי, בריאות, פרנסה, גאולה. כפי עומק הרצוא, ככל שהרצוא, ככל שעומק הכוונה וההתעלות מעל העולם בקריאת שמע גדול יותר, כך גם השוב, ההמשכה של הברכות לתוך העולם יהיה גדול יותר.

הגמרא מספרת על אחד האמוראים שאמר על רבי יהודה בדור שלפניו שתפילותיו היו נענות במהרה. כבר שהיה חולץ נעליו (כחלק מענית להורדת גשמים היו חולצים את הנעליים) הגשם היה מתחיל לרדת. תפילותיו נענו לא בזכות לימוד התורה שלו, אלא בזכות התמסרותו לבורא. כי, כאמור, כפי עומק ההתמסרות והרצוא, כך עומר השוב והפעולה על העולם.

אם לא היינו ממשיכים לתפילת שמונה עשרה אחרי קריאת שמע אז אכן היינו מתעלים מעל העולם אבל לא מורידים את הברכות לתוך העולם. מאידך, אם היינו מתפללים שמונה עשרה ללא קריאת שמע, לא היינו מצליחים להמשיך את הברכות מלמעלה כיוון שלא היינו שם.

לכן בחסידות מודגש בתפילה החשיבות של ההכנות, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה, לא פחות ואף יותר מתפילת העמידה, כיוון שללא הכנות כראוי, ללא התעלות מעל העולם אי אפשר להמשיך את הברכה. (אני הוספתי, לא חובה כמובן)

אהבה

אך כאמור, לא מספיק הרצוא והעליה למעלה. כדי שהטוב יתגלה כאן בעולם, צריך גם את ההמשכה, את השוב. הביטוי של השוב הוא באהבה ומעשה.

ראשית תהליך השוב, הוא ההבנה כי הקב"ה אוהב אותנו, הוא רוצה שיהיה לנו טוב בתוך מציאות העולם הזה. הוא לא מסתפק בכך שלמעלה כל טוב, אלא רוצה שנראה את הטוב בגלוי בעולם הזה.

עולם חסד יבנה

העולם נבנה על ידי חסד, העולם נברא כתוצאה מאהבתו של הקב"ה אלינו. אמנם לפעמים נדמה לנו כי העולם מלא בדין, אך צריך לדעת כי העולם נבנה בחסד.

עיקר הקושי בעבודת הביטחון הוא לא באמונה שלמעלה הכל טוב, עיקר הקושי הוא באמונה שגם למטה הקב"ה רוצה בטובתנו. בהרגשה שגם המציאות בעולם נבנית בחסדו של הבורא.

הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו

שתי הדרגות של נסתר ונגלה מקבילות לאותיות שם הוי'. האותיות י"ה, הן שורש העולם הנסתר, והאותיות ו"ה (והנגלות) הן שורש העולם הנגלה.

אותיות י"ה, מסמלות את ספירות החכמה והבינה (מנוחה ושמחה?), והאותיות ו"ה מסמלות את המידות והמלכות, אהבה ומעשה. אהבה (חסד) היא ראשית ועיקר המידות, כפי שכתוב בזוהר "חסד יומא דאזיל על כולא יומין", ומלכות היא הספירה המוציאה לפועל, המעשה.

בי"ה, במימד הנסתר אכן הכל טוב, העבודה שלנו, היא להמשיך את הו"ה, ולכן זה נעשה בפועל על ידי אהבה ומעשה. כאשר אנו מרגישים כאן למטה בעולם, המציאות הנחווית, את חסד השם, את אהבתו אלינו, זה עצמו ממשיך את טוב הנעלם, זה עצמו מביא גאולה, מביא טוב נראה ונגלה.

עמלק

כי יד על כס י"ה מלחמה להשם בעמלק מדור דור. מלחמתו של עמלק היא בהמשכת הי"ה, לתוך העולם, בגילוי הנסתר בעולם. עמלק גם כן מודה בכך שבעולם העליון המציאות היא טובה, הוא רק טוען שאי אפשר להמשיך את זה למטה. הוא נוטע בנו את הספק, לוקח מאיתנו את האמונה שהקב"ה אוהב אותנו גם במציאות העולם, ורוצה בטובתנו כאן בעולם הזה.

ואני בצדק אחזה פניך

לצערנו יש לעמלק הצלחה רבה... אכן פעמים רבות הוא מצליח לגרום לנו להסתכל על העולם כעולם שאין הוא טוב, עולם של רוע, של קושי. לכן אנו נוהגים לתת צדקה לפני כל תפילה, להמתיק את הדינים, לחזק את צד החסד כדי לחזות בפני השם. יחד עם זאת יש לדעת כי אין זו המציאות האמיתית זהו פירוש על המציאות. כאשר נתבונן במציאות בעיניים גאולתיות, נראה שהעולם מלא בחסד.

כל הבריאה היא חסד השם. עצם זה שאנו קיימים, אנו חיים, נושמים, חווים, זה עצמו זה חסד השם. נכון שישנם בעיות רבות, אך אם נחזור רגע אחורה ונתבונן בכל הטוב שיש לנו, נתבונן גם בדברים הקטנים, נראה שכל המציאות נובעת מאהבת השם. הרי למה הוא ברא אותנו, כדי שנסבול? וודאי שלא, הוא בורא אותנו כל רגע כיוון שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. זה שיש גם כאב בעולם לא מסתיר על האמת הפשוטה שעצם קיומה של המציאות היא ביטוי של טוב השם.

מודה אני

את האמונה הפשוטה הזו אנו מתרגלים כל בוקר, כאשר אנו פותחים את היום בברכת מודה אני, ומודים על עצם קיומנו. בהמשך אנחנו מברכים ברכות השחר ומודים על כל הדברים שיש לנו (עיניים, איברים, בגדים, נעליים וכו'). כך גם התפילה (הודו להשם) מחזקת בנו את ההרגשה כי יש להכיר תודה לקב"ה על עצם המציאות.

זהו השלב הקשה ביותר בעבודת הביטחון, להכיר בכך שהעולם מלא בטוב השם, והשם רוצה שהוא יתגלה.

ילדים והורים

חווית האהבה, ההרגשה שאנו נאהבים על ידי הקב"ה, היא זו שבפועל ממשיכה את הטוב לעולם. ככל שחווית האהבה תהיה גדולה יותר כך היא תמשיך יותר את הטוב הגלוי לעולם.

ילדים המרגישים את אהבת הוריהם אליהם, בטוחים שההורים יטיבו עמם. כך גם אנחנו כלפי הקב"ה. כאשר אנו מרגישים כמה שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו כך אנחנו יותר בטוחים בכך שהוא באמת יביא לנו את הטוב הנראה והנגלה.

כדי להרגיש נאהב על ידי הקב"ה צריך להפסיק להיות מרוכזים בעצמנו. אדם המרוכז בעצמו נוטה להיות קפדן וביקורתי כלפי עצמו וכלפי הסביבה, הוא לא מרגיש אהבה ולא נותן אהבה. רק כשאדם מפסיק לראות את עצמו כמרכז העולם, הוא יכול להתחיל לתת אהבה ולהרגיש נאהב.

אם כן, השלב הראשון הוא הרצוא, מנוחה ושמחה, עלייה למקום שלמעלה מהעולם, והשלב השני הוא חזרה למציאות תוך כדי חווית אהבה חזקה ביותר. אך זה לא נגמר שם, הרגשת האהבה מלווה גם במעשה.
 

למעבר לשיעור הבא - לחצו כאן!
 

סוכם מתוך השיעורים של הרב יצחק ערד
באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, לב, אלוהים, נפש, נשמה, תניא, שמחה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: