כוח רצון הוא לא הכל - כדאי לכם לדעת זאת, זה הוכח מחקרית ומדעית

כיצד בדקו והגדירו כוח רצון עד היום?

ראשית כל, נפתח בהבהרת 2 הדרכים העיקריות בהן פסיכולוגים וחוקרים בדקו והגדירו את מידת כוח רצונו של אדם עד היום: הראשונה היא באמצעות שאלונים כתובים, שהועברו לנסיינים ובהם הם התבקשו לסמן את מידת ההסכמה שלהם עם משפטים שונים כגון "אני טוב בדחיית סיפוקים" או "אני לא יודע לשמור סודות". הדרך השנייה היא באמצעות ניסויים שונים, שבדקו את רמת כוח רצונם של הנסיינים באמצעות התנסות במצבים שונים, כדוגמת מחקר שנעשה בשנת 1998 ובדק כיצד נסיינים שונים מתמודדים עם ריחן של עוגיות טריות שזה עתה נאפו.

במשך שנים ההנחה השולטת הייתה ששני אמצעי המדידה הללו – השאלון הכתוב והמבחן המעשי – אחד הם, ולשניהם תוצאות דומות. אך ככל שהזמן עבר ההנחה הזו הלכה ואיבדה מכוחה. הרי זה בהחלט יכול להיות ששני המבחנים הללו אינם זהים זה לזה, אלא בעצם קשורים האחד לשני, ויש לבדוק האם מי שמגדיר עצמו בשאלונים כבעל כוח רצון גבוה אכן ניחן בכזה בעזרת המבחן המעשי? על השאלות הללו בדיוק ניסה לענות מיכאל אינזליט, פסיכולוג מאוניברסיטת טורנטו בקנדה, שיחד עם צוותו בדק זאת וגילה ממצאים מפתיעים.

מחקריו של אינזליט ותוצאותיהם המפתיעות

במסגרת מספר מחקרים שערכו אינזליט וצוותו, הם בדקו יותר מ-2,400 נחקרים שענו על שאלון ולאחר מכן ביצעו מספר משימות שנועדו לבחון את יכולת הריסון העצמית שלהם. כך למשל, אחת המשימות היותר קשות שהוצבה בפני הנסיינים ידועה בשם "מבחן סטרופ", במסגרתו הם מקבלים רשימת שמות של צבעים, כשכל שם צבע ברשימה מודפס בגופן בגוון ששונה משם הצבע הרשום (ממש כפי שמוצג בתמונה מטה). הנסיינים מתבקשים לומר את שם הצבע שהם רואים בעיניהם, ולא את שם הצבע הרשום במילה שלפניהם. משימה זאת מובילה לחוסר תיאום בין מה שהמוח רואה לבין מה שהוא קורא, ועל כן נדרשת הפעלת כוח רצון שיגרום לפה לבטא את שם הצבע הנתפס בעין ולא את המילה עצמה.

אז למה ניתן לצפות מתוצאות המבחנים הללו - האם הם יראו, כפי שהדעה הרווחת טוענת, שאכן אלו שהעידו על עצמם בשאלונים כי ניחנו בכוח רצון רב הצטיינו גם בביצוע משימות הדורשות שליטה, ריסון ואיפוק? לחוקרים התברר שאין זה המצב כלל וכלל - לא התגלה שום הבדל משמעותי ברמת ביצוע המשימות בין נסיינים שטענו כי הם בעלי כוח רצון חזק לבין נסיינים שענו תשובות אחרות, ונמצא כי ישנו רק קשר מועט בין אופי התשובות לשאלות ובין אופן ביצוע המשימות.

מדוע התוצאות הן כאלו? ההנחה הראשית של החוקרים היא שישנה אפשרות כי "כוח הרצון" שיש להפעיל בשאלון ובמשימות הוא שונה – כלומר שכדי להצליח ב"מבחן סטרופ" על מוחנו לגייס צורה שונה של ריסון עצמי מזאת שעלינו להפעיל כדי לדכא  דחפים כדוגמת אכילה מצלחת של עוגיות המדיפות ריח מעורר תיאבון; אם הם צודקים, אז ישנה אפשרות שהפסיכולוגים והמומחים בתחום צריכים להגדיר מחדש את מושג "כוח הרצון"- שכן יכול להיות שמדובר בהגדרה רחבה שמתארת כמו סוגי שליטה עצמית שונים.

מה ניתן ללמוד על אנשים בעלי שליטה עצמית

המחקר של אינזליט, כמו עוד מספר מחקרים אחרים, יכולים ללמד אותנו לא מעט על בעלי השליטה העצמית וכוח הרצון החזק. אלו הן 4 מסקנות מרכזיות הנוגעות בעניין זה:

1. אנשים בעלי שליטה עצמית גבוהה נהנים מפעילויות שרובנו מתקשים בהן

אורח חיים בריא ואכילה נכונה, למידה מאומצת או התמדה בפעילות גופנית - כל אלו הן פעילויות, מטלות ומשימות שעבור רובנו נראות כמאתגרות, מאמצות ולא תמיד נעימות, אך עבור אותם אנשים שניחנו ביכולת שליטה עצמית גבוהה הן פשוט כיף גדול. יעדים שהם בגדר "אני רוצה" הרבה יותר ניתנים להשגה מיעדי "אני חייב" – זו הגישה שאימצו להם בעלי השליטה העצמית הגבוהה, וההסבר לכך שזה מצליח הוא שמטרות המבוססות על "אני רוצה" מובילות לכך שהפיתויים פוחתים, וכשאין צורך במאמץ יתר על מנת לעמוד בדרך המגיעה להגשמת היעדים קל יותר להשיג אותם. זכרו כי פעילות שאתם אוהבים לעשות היא כזאת שסביר הרבה יותר שתחזרו עליה מאשר פעילות שאתם שונאים.

2. אנשים בעלי שליטה עצמית טובה יותר מסגלים לעצמם הרגלים שעוזרים להם להתחמק מפיתויים

במחקר שהתפרסם בשנת 2015 בכתב העת לפסיכולוגיה אישיותית וחברתית שתיאר ניסוי חברתי שנערך על יותר מ-2,000 משתתפים, נמצא שאנשים בעלי שליטה עצמית טובה יותר נוטים לאמץ לעצמם הרגלים טובים ונכונים יותר – מהתעמלות יומיומית דרך הרגלי שינה ואכילה נכונים ועד לכל מה שקשור בעבודה ולימודים. עורכי המחקר טוענים כי אנשים בעלי שליטה עצמית גבוהה יודעים לארגן את החיים שלהם כך שמלכתחילה הם לא יצטרכו לעשות בחירות קשות מדי בכל הנוגע לשליטה העצמית שלהם.  

3. קל יותר להיות בעל שליטה עצמית כאשר אתה מבוסס כלכלית

ב"ניסוי המרשמלו" של וולטר מישל, אחד הניסויים המפורסמים בפסיכולוגיה, שבדק את מידת יכולתם של ילדים לדחות סיפוקים - נמצא כי ילדים שבאו מרקע עני גילו הרבה פחות יכולת להתנגד לפיתוי שהונח מולם. אריק ברקמן, מומחה במדעי המוח מאוניברסיטת אורגון בארה"ב, מסביר כי אנשים המגיעים מרקע עני נוטים להתמקד בתגמול מידיי על פני תגמולים לטווח ארוך, מכיוון שהחיים בעוני מובילים אותם להאמין שהעתיד ברור ובטוח הרבה פחות מן ההווה. לפיכך בהחלט ניתן להגיד שדחיית סיפוקים ושליטה עצמית הם דבר נפוץ יותר אצל אנשים מבוססי כלכלית, שיכולים להתבונן בעתיד עם ביטחון רב.

4. לפעמים הגנטיקה היא שקובעת

לעיתים אין כלל מה לעשות כדי להגביר את כוח הרצון, או כדי לרסן את הדחפים שלנו – מאחר והם פשוט טבועים בנו גנטית, כך סבורים החוקרים שאחראים למחקר שפורסם בשנת 2015. לפי התיאוריה שלהם יש אנשים שהגנים שלהם גורמים להם להיות רעבים יותר ואחרים שנהנים מהימורים או מקניות בגלל המטען התורשתי שעבר אליהם מהוריהם. סברה זו מקבלת חיזוק ממחקר שנערך באוניברסיטת אילינוי, שבמסגרתו התגלה שאנשים שניחנו ברמה גבוהה של מצפוניות – תכונה הנקבעת ברובה על ידי הגנטיקה של כל אחד ואחת מאיתנו – נוטים לנהל אורח חיים בריא יותר ולהיות תלמידים שקדנים.