נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
לאחר המוות, הסחוס נרקב מהר יותר מהעצם. זו הסיבה שלגולגולות בשלדים אין אף או אוזן.
|
| האסיר מייקל או'דונל החליט לברוח מכלאו בדרך ייחודית. הוא כרת לעצמו את האוזן בתא המעצר. האמבולנס שהגיע פינה את או'דונל לבית החולים, אבל עוד לפני שהספיק להגיע ליעדו, האמבולנס נעצר על-ידי מארב שטמנו חבריו של האסיר. שמשות האמבולנס נופצו, השוטר שליווה את והיה כפות אליו הוכה ומייקל יצא אל החופש בסגנון הוליוודי. שלושה שבועות מאוחר יותר מייקל נתפס והוחזר לתאו. הבושה אכלה את האסיר המנצ'סטרי – מילא לכרות את האוזן, אבל בשביל כלום? כעבור חודש נמצא מייקל בתאו תלוי וללא רוח חיים. |
 |
|
האוזן האנושית יכולה להבחין בעוצמות רבות של צליל. סף השמיעה נמדד באפס דציבלים. נשימה רגילה נמדדת בעשרה דציבלים. שיחה בין שני אנשים בשישים ושואב אבק בשמונים. מתשעים דציבלים מתחילים להיכנס לתחום של סיכון שמיעתי וממאה ועשרים, חשיפה ארוכה יכולה לגרום נזק לשמיעה (למשל, הפרופלור של מטוס בזמן ההמראה). מאה ארבעים דציבלים גורמים לכאב.
|
| בית משפט בפקיסטן הטיל בשנה שעברה עונש מקורי ו'עדין' על שני אחים - כריתת אוזניים ואף. השניים נמצאו אשמים בכריתת אפה ואוזניה של בת-דודתם שסירבה להינשא לאחד מהם. לאחר שהוריה של הצעירה סירבו אף הם לנישואים (כנראה שידעו למה) החליטו האחים לתפוס את הנערה, לקשור אותה בצווארה ולבצע ניתוח פלסטי מעורר חלחלה. השניים, אגב, נשלחו לבלות את שארית חייהם בכלא בלי יכולת לשמוע או להריח. |
 |
|
הרעש שאנו שומעים כאשר מצמידים קונכייה לאוזן הוא לא של הים, אלא של הדם הזורם בורידי האוזן.
|
| עונש של כריתת אוזניים ואף היה מקובל מאוד באפגניסטן בזמן שלטון הטליבאן. אם במקרה המשפט הפקיסטני מדובר היה בצדק מסוג עין-תחת-עין, אז אצל החברים של אוסמה-בין-לאדן היה מדובר בסוג של עונש בסיסי, כזה שמטילים על...מי שהעז לגלח את זקנו. גם לצבא האמריקאי, מסתבר, יש את הצדדים האפלים שלו. בשנים האחרונות הצטברו עדויות המעידות על כך שחיילים אמריקאים נהגו לכרות את אוזניהם של לוחמי וייטקונג מתים, על מנת להרתיע אזרחים וייטנאמים. |
 |
|
השריר הקטן ביותר בגוף האדם, שאורכו מילימטר אחד בלבד, נמצא בתוך האוזן התיכונה. תפקידו של השריר הוא לתמוך בעצמות קטנטנות הנמצאות בתוך האוזן הנקראות פטיש, סדן וארכוף.
|
| סטלארק (סטליוס ארקדיו) הוא אמן מיצגים אוסטרלי המשתמש בגופו שלו לצרכי אמנות חזותית, תוך המחשת יכולותיו של גוף האדם. מיצגיו הם מקוריים וחדשנים, רבים מהם עוסקים בגוף האדם המיושן מדי לטעמו. לפני מספר שנים, כחלק מפרויקט, השתיל סטלארק אוזן מסיליקון לתוך זרועו השמאלית. השלב הבא אמור היה להיות השתלה של מיקרופון זעיר באוזן ומשדר שישדר את הסאונד שהאמן שומע לאינטרנט. ההתקן הושתל, אך בשל סיבוך רפואי סטלארק נאלץ לבטל את הפרויקט. |
 |
|
האוזן והאף הם שני האיברים היחידים בגוף שימשיכו לגדול לכל תקופת חייו של אדם.
|
|
הסיפור של וינסנט ואן-גוך הוא אולי הידוע והמוכר בסיפורי כריתת האוזניים, אך עד היום החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לסיבות הכריתה. העובדות הידועות הן שב-23 בדצמבר 1888 הגיע האמן ההולנדי לבית-בושת הסמוך למקום מגוריו, והעניק לאחת מעובדות המקום החסודות חלק מאוזנו השמאלית עטופה בחבישה. ואן-גוך ביקש ממנה 'לשמור על החפץ היטב'. עזב את המקום, ומואחר יותר אושפז בשל מצבו הנפשי. הסיבות למעשה הכריתה עדיין חלוקות. עד לאחרונה סברו מרבית החוקרים כי ואן-גוך סבל ממחלה נפשית (דיכאון או הפרעה בי-פולארית), שהתדרדרה בעקבות שתייה מרובה של אלכוהול עד לשלב בו הוא כרת את אוזנו. בשנים האחרונות העלו מספר חוקרים השערה, המתבססת על ניתוח מכתביו של הגאון ההולנדי מהתקופה. ע"פ הסברה החדשה לצייר פול גוגן הייתה מעורבות ישירה בכריתת האוזן. גרסה אחת מדברת על כך שגוגן, שבאותה תקופה גר בסמוך לואן-גוך ועבד באופן צמוד איתו, עמד לנטוש את ואן-גוך שברוב ייאושו חתך לעצמו את האוזן. הסברה השנייה, והיותר מקובלת, היא שגוגן עצמו היה זה שחתך לואן-גוך את האוזן בעקבות ויכוח שפרץ ביניהם, והשניים, בגלל הקרבה הרבה ביניהם, בחרו שלא לערב את המשטרה. סברה זו מתבססת על שורה במכתב שכתב ההולנדי לעמיתו מאוחר יותר - "אתה שקט, גם אני אהיה". |
 |
