חשיבותה של הסליחה - לעצמך ולאחרים

הרפייה זה אחד הדברים שהכי קשה לנו לעשות - לא רק הרפייה פיסית; לקחת פסק זמן, לנשום נשימה עמוקה, לעצום עיניים ולשחרר את כל המחשבות שמטרידות ומרעילות אותנו, אלא בעיקר הרפייה נפשית, כזו המחייבת אותנו לקחת בשתי ידיים מועקה שיושבת לנו בבטן או בלב, ולהשתחרר מהעול שלה.

למה לנו לסלוח? בצורה הפשוטה ביותר, כי הנזק הנפשי והבריאותי שנגרם לנו, פשוט לא שווה את זה.

Stockimages
 

לסלוח זה לא קל. ואלה שיאמרו שזה קל להם, כנראה לא נצמדו חזק מדיי לשום דבר בחייהם, שכן אז היו יודעים עד כמה זה קשה להרפות. היצמדות אינה חייבת להיות היצמדות לאדם או לחפץ, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה מופשטת יותר - היצמדות לזיכרון, למחשבות ולתחושות שונות, כאשר תחושת האשמה היא אחת המחשבות הדביקות ביותר שהכי קשה להתנער ממנה.

תחושת האשמה היא זו שגורמת לנו להעניש אחרים או אפילו את עצמינו, לפתח כעסים ומתחים, לערער את בטחוננו העצמי, להתמלא איבה וזעם, לשדר אנרגיה שלילית, לבכות, להתפרק, לשנוא, להפסיק להאמין.

הצורך ללמוד לשחרר, ללמוד לסלוח, יש לו גם יתרונות בריאותיים:

- משפר את התפקוד של המערכת החיסונית.
- מוריד את רמת לחץ הדם.
- משפר את השינה.
- מפחית חרדה ודיכאון.
- משפר את ההערכה העצמית.
- מעניק שקט נפשי.

מחקרים שנעשו בתחום, מצאו כי לא רק שאנשים שסובלים מדאגה, חרדה ועוינות, מתקשים לסלוח, אלא בעיקר שאנשים שמתקשים לסלוח מפתחים נטייה לדאגה, חרדה ועיונות. כלומר, אנשים שנוטים לסלוח, הם בהכרח בריאים ומאושרים יותר.

לזעם כרוני יש השפעה  מאוד מתישה על הגוף; הוא מעורר כעס, פגיעות ונקמנות. רגשות אלה מעלים את שחרור הורמון הקורטיזול בגוף (הורמון הדחק) וזה רע.

שבו עם עצמכם לרגע ונסו לחשוב על כל הדברים שמכעיסים אתכם, גם באחרים וגם בעצמכם - דברים שמעוררים בכם אשמה עצמית ו/או זעם כלפי האחר. נסו לחשוב האם מדובר בתחושה חזקה או בזיכרון של תחושה חזקה? האם אתם נאחזים בכוח בטינה? מה היא תורמת לכם? כיצד היא גורעת מכם? האם יש לתחושות הללו השפעות על מערכות יחסים אחרות שלכם? על יחסכם לחיים? כיצד תרגישו אם תסירו את העול הזה מעל ליבכם?

אולי יעניין אותך גם:

המורים הטובים ביותר ליוגה - מעולם החי!

יום כיפור - למה כדאי לנו לסלוח?

שילמתם עליהם ותזדקקו להם - אלו הדברים שאי אפשר לקחת מכם

ככה משפרים את הריכוז והזיכרון בטבעיות לפי רפואת המזרח...

- קבלו את המצב כפי שהוא: מה שקרה - קרה ולא תמיד ניתן לתקן. אנשים עושים טעויות, אפילו אתם. יש דברים שנעשו בתום לב ויש דברים שנעשו במזיד. יש דברים שהיו בשליטתכם ויש דברים שקרו לכם ללא שליטה. כך או כך או כך, זה קרה ולא ניתן לשנות את מה שהיה, רק את ההשקפה הנוכחית שלכם. אין טעם להתעסק בתרחישים קטנוניים, פשוט הסתכלו על המצב כנתון ותגידו לעצמכם "ככה זה".

- בחרו לשחרר: לסלוח זה לא אומר בהכרח לשכוח. זה פשוט מונע מכם לשוב ולשחזר את אותה תחושה הרסנית שנשאתם בליבכם. ברגע שאתם שולפים את
הארס, אומנם לא תוכלו לשכוח שהוא היה, אך הוא כבר לא יוכל להרעיל אתכם. העדיפו לסלוח.

- הימנעו ממחשבות שליליות: למילים יש כוח ורובנו אומרים דברים שאנחנו מתכוונים אליהם ודואגים לעמוד מאחוריהם, אך משפטים מפוצצים כמו "לעולם
אני לא אסלח לאדם הזה" או "בחיים אני לא אדבר איתה שוב", גורמים לכם לטפס על עצים גבוהים מדיי, שהדרך היחידה לרדת מהם היא בדרך כלל להתרסק למטה. השתדלו לא לצאת בהצהרות גבוהות ושליליות מדי, לא להטיל וטו אף פעם. נסו להתבונן על "מצב הביש" שנוצר ולזהות נקודה חיובית, לפחות אחת, שצמחה ממנו. היצמדו למחשבה זו.

- רשמו לעצמכם את מה שמפריע לכם: דרך יעילה מאוד לשחרר את המועקה היא פשוט להוציא אותה החוצה, בצורת צעקה או בצורת כתיבה. היופי בכתיבה שהיא תעזור לכם להבהיר לעצמכם את התחושות שלכם, את המניעים והמחשבות שלכם. אחרי ששפכתם הכול על הדף, זירקו אותו לפח. תרגיל זה יעזור לכם לפתור הרבה מהמועקות שבראש שלכם.

- תפסיקו לשפוט את עצמכם: אם אתם מסוגלים לבצע מהלך ממשי שיעזור לכם להקל על תחושת האשמה, כמו לגשת לדבר עם אותו האדם, להניח את כל הקלפים על השולחן, לגלות את האמת או להתנצל - עשו זאת! אין לכם מה להפסיד, מלבד מה שכבר הפסדתם בזמן הממושך שבזבזתם בלכאוב. במידה ואינכם יכולים או אינכם מסוגלים להתעמת מול הבעיה, וגם לא בצורה עקיפה, פשוט בצעו איזשהו טקס סמלי בינכם לבין עצמכם שבו אתם משליכים את העבר ומזמנים אליכם תחושה חדשה של אמפתיה ונועם.

זכרו, רוב הפילים בחיים שלנו הם בעצם עכברים והדרך היחידה להתמודד איתם היא לשחרר אותם אל המרחב הפתוח. הגיע הזמן לחזור לפרופרציה הנכונה ואת כל מה שלא תורם לבריאות הגוף והנפש שלנו, פשוט לשחרר...