מה בין שברון לב להכרת תודה

שקיעות יפות מחממות את הלב, צחוק מועיל לבריאות, ידידות מציעה נחמה ואהבה מרתקת. כמה קל להיות אסיר תודה ברגעים הכי מאושרים - אבל מה קורה לתודה הזו כשנשבר לנו הלב? הכרת תודה יכולה להיות אתגר מורכב, אבל גם אפשר שתהיה מטרה ברת השגה - על ידי פיתוח גישה של הכרת תודה, אנחנו יכולים לחיות בתוך מעגל של שלווה - כזה שמספק לנו רזרבות של אושר.

אני זוכרת ערב אחד, כשישבתי עם 2 חברות טובות ואז הגיעה חברה שלישית והיא קרנה משמחה. מיד שאלה אותה אחת הבנות בחדר "אוקי, מי הבחור?" החברה הייתה קצת נבוכה אבל לא יכולה הייתה להסתיר את הסומק וההתרגשות "בחור מקסים שהכרתי אתמול!" אמרה בחיוך. אני זוכרת שהלב שלי צהל איתה, אבל שתי החברות לעומת זאת, הסתכלו זו על זו ובמן הסכמה שקטה אמרו "אנחנו מקוות שהוא לא ישבור לך ת'לב!"

באותו הרגע זה הפליא אותי, במקום להשתתף בשמחה הטהורה שלה, הן הניחו מחסום של פחדים. אחר כך הבנתי משהו על שברון לב - אם לא נדאג לגבות את רגעי האושר שלנו, זה עשוי לכאוב.

כשזה נוגע לאהבה, העולם נחלק בצורה גסה בין האופטימיים לפסימיים - אלה שחיים את הרגע הזה, המאושר, המרומם, האימפולסיבי ואלה שמזנקים אל הרגע הבא מלאים ברצינות, בחששות ובספקות. אני זוכרת את עצמי עומדת מול החברות הספקניות ומנסה לגבות את אושרה של החברה המאוהבת - לא הגיע לה שנגזול ממנה באותו הרגע את האמון והשמחה, אבל בתוכי ידעתי שאם נשתף פעולה ולא נציע לה פרספקטיבה מאוזנת, היא יכולה ליפול מהרגליים מרוב אהבה - וליפול, גם אם זה לתוך אהבה, כאמור, זה כואב.

כשאנחנו בטוחים, מוגנים ואוהבים, אנחנו אסירי תודה. כל כך קל להיות אסיר תודה כשהדברים מסתדרים, אבל זה אתגר להרגיש ככה כשאנחנו נפגעים או מאוכזבים. אלה שאיכפת לנו מהם ולוקחים חלק חשוב בחיים שלנו, עשויים לעיתים לאכזב אותנו, באותה המידה אנו יכולים לאכזב אותם - ובדינמיקה הזו, אי אפשר להיות אופטימי מדיי או פסימי מדיי, שתי הגישות מסוכנות.

"החיים אף פעם לא ורודים" אמרה לי החברה המאוהבת "הם תמיד בצבע אחד. הדבר היחיד שמשתנה זו ההשקפה שלנו. אם נסתכל דרך עדשות ורודות ונחפש את קרני האור, הן תמיד יופיעו, גם כשמעונן"

זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל מה זה אומר להרכיב עדשות ורודות? להכיר תודה?

5 דרכים כיצד נוכל להגן על עצמנו מפני שברון לב:

1. הקשיבו למה שהאדם שאתם אוהבים אומר לכם. הוא יכול להרעיף המון אהבה ותשומת לב, אבל מספיק שיגיד פעם אחת שהוא לא יכול לדמיין אתכם יחד לכל החיים, בשביל שזו תהיה נורת אזהרה ברורה שבסופו של דבר ישבר לכם הלב. הקשיבו למה שהוא אומר, האמינו לזה! ואל תתעטפו בתקוות שאולי זה ישתנה. הקשבה היא אחת הדרכים הבטוחות למנוע הפתעות כואבות בהמשך הדרך.

2. סמכו על האינסטינקטים שלכם. הרבה פעמים אנחנו נאחזים בפנטזיות ומתעלמים מהמציאות ומהסימנים שנקרים בדרך. רוב הזמן, הבטן שלנו יודעת היטב את מה שהראש הפסימי או הלב האופטימי מבלבלים ביניהם.

3. צרו לעצמכם מאגר של שמחות. כאשר אתם נמצאים עם מישהו שאיכפת לכם ממנו, התענגו על הזמנים הטובים, נצרו אותם בלב. אותם רגעים נפלאים לא יכולים להילקח מכם והם אינם הולכים לאיבוד. הם שם. תמיד. כשעצוב, למדו את הדרך המהירה אל מאגרי השמחות ושלפו משם זכרונות מתוקים, זה יחמם לכם את הלב ויזכיר לכם שיש באפשרותכם לזהות קרני אור, גם כשמעונן.

4. ערכו יומן של הכרת תודה. בכל יום, רשמו לפחות 4 הנאות קטנות שאתם חווים. אם זה עם החברים, עם המשפחה או עם עצמכם. זה ירחיב את טווח החשיבה והתנועה שלכם, יוכיח לכם שהאושר הוא לא תולדה של מקור אחד בלבד. כך שכאשר אחד "ממקורות האושר" מאכזב אתכם, תוכלו להיצמד אל רשימת ההנאות הקטנות שערכתם. זה יאפשר לכם להתקרב אל השפע ולהתרחק מהריק.

5. האמינו. האמינו כי אהבת החיים שלכם, החצי השני שלכם, המיועד לכם, האדם איתו אתם צריכים להיות, הוא החבר הכי טוב שלכם ובתור אחד שכזה, הוא רוצה בטובתכם ולא יעשה דבר כדי לפגוע בכם. האמינו בזה ודרשו לעצמכם לא פחות.

באוטוסטרדה של החיים, אנחנו לעיתים שוכחים להביע הערכה, שוכחים להגיד "תודה שאת/ה בחיים שלי". אנחנו שוכחים שכל יום הוא פוטנציאל לאושר, באותה מידה שהוא גם פוטנציאל לאכזבה. המאזן בין שני הפוטנציאלים תלוי רק בנו. אנו קובעים אותו על ידי  הבחירות, הציפיות, הכוונות והמעשים שלנו.

לחיות חיים של הכרת תודה זה להגן על עצמנו, להתבונן דרך עדשות ורודות ולהעשיר את מקורות האושר שלנו. זה לדעת להעריך את הרגע הטוב כשהוא בא ולשחרר אותו כשהוא הולך. אין שום סיבה שנקדים לפחד משברון לב, עדיף שנשקיע אנרגיה בלגבות אותו ככה שהוא פשוט לא יוכל להשבר...