maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

האיכר והאדמות - סיפור עם מוסר השכל

יום אחד איכר פשוט קיבל הצעה נדיבה - תמורת אלף רובל הוא יכול לקנות את כל האדמה שהוא יצליח לחצות ביום אחד.

אך היה תנאי אחד לעסקה: הוא חייב לחזור לנקודת ההתחלה בסוף היום, עם רדת החמה.

מוקדם בבוקר המחרת, עם הנץ החמה, הוא החל לצעוד בקצב מהיר. בצהרי היום הוא כבר היה עייף מאד, אך הוא המשיך לצעוד, מקיף יותר ויותר שטח.

אחר הצהריים הוא הבין שחמדנותו לקחה אותו רחוק מדי מקו ההתחלה. הוא החיש את הקצב וכשהשמש החלה שוקעת הוא פתח בריצה. במהלך ריצתו הבין האיכר כי ככל הנראה לא יצליח לשוב עד השקיעה, וכי ההזדמנות להיות בעל קרקעות רבות תאבד.

כשהשמש החלה לשקוע מעבר לקו האופק, הוא הגיע לנקודה בה הצליח לראות בעיניו את קו הסיום. בלב פועם ובריאות המחפשות אוויר הוא גייס את כוחותיו האחרונים ודידה לעבר קו הסיום בדיוק לפני שהשמש נעלמה.

על קו הסיום האיכר התמוטט, זרזיף דם דק ניגר מזוויות פיו ותוך דקות הוא נפח את נשמתו.

משרתו הנאמן חפר אז את קברו. הקבר לא היה גדול, אורכו לא עלה על מטר שבעים ותשעים סנטימטרים רוחבו.

והשאלה העולה היא 'לכמה שטח אדמה אדם זקוק?'

לא משנה כמה רכוש או נכסים יש לנו, תמיד נרצה עוד. החכמה היא לשמוח על מה שיש לנו ולדעת לחיות עם זה. זכרו את זה וחייכם יהיו שמחים וממלאים יותר.

 

מבוסס על סיפר קצר מאת לב טולסטוי


 

מקור: בועז גריידי
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: