מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
אי שם בלב האוקיינוס היה אי קטן ושמו: 'אי זקופי הקומה'.
באי חיה קהילה שהתפרנסה מקטיף פירות מתוקים מעצים גבוהים.
כבר מגיל צעיר היו מלמדים את הילדים את רזי המקצוע ותכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה בצמיחה לגובה, כי ככל שהילדים יגבהו יותר, כך תשגשג תעשיית הקטיף.
וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים לפי טבלה מסודרת:
- התלמידים שגבהו מעל לממוצע קיבלו ציון לשבח.
- אלה שגבהו על פי הממוצע קיבלו ציון ממוצע.
- והתלמידים שלא עמדו בהספק הגדילה הנדרש, ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו חדורי מוטיבציה.
בכל פעם שיצאו התלמידים לקטיף, על מנת לתרגל, אלה שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות בהצלחה ובנחת. אך התלמידים שלא הצליחו להגיע לגובה הפירות, השתעממו, התחילו להפריע ולא הצליחו להתמקד בקטיף. יצא להם שם של מופרעים וזה יצר מעגל סגור של עוד יותר הפרעות ופחות למידה.
תושבי האי המודאגים החליטו להתייעץ עם אדם חכם והם פנו לזקן הכפר, שיחלוק עימם מחוכמתו ויימצא להם פיתרון.
החכם האזין לדבריהם וכשסיימו התשהה קלות ואמר: "יש 2 דרכים לפעול לפתירת הבעיה ועליכם לבחור אחת: הדרך הראשונה היא לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים. הדרך השנייה היא לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה".
שאלו אנשי העיר: "אך כיצד ניתן ציונים? האם ניתן את אותו הציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?"
ענה להם האיש החכם: "אהה! זו שאלה חשובה... עליכם לקבל החלטה חשובה. במה אתם מעוניינים בסופו של יום קטיף - בפירות או בציונים?"
זכרו תמיד - באמצעות חשיבה יצירתית וסבלנות, אפשר להשיג מטרות בחיים, גם אם לכאורה יש לנו חסרונות.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: