דתות ואמונה תמיד העניקו לקומקאים וכותבי בדיחות המון חומרים להומור שלהם. תוכלו למצוא כאן בדיחות על דת, בדיחות על אמונה, בדיחות על אלוהים, בדיחות על יהדות, בדיחות על נוצרים, בדיחות על מוסלמים, בדיחות על מלאכים, בדיחות על ישו ועוד... כמובן שחשוב לקחת הכל בהומור...
בדיחות על דתות, בדיחות על אמונה, בדיחות על יהדות, בדיחות על דת, בדיחות על מוסלמים, בדיחות על נוצרים, בדיחות על אלוהים, בדיחות על ישו, בדיחות על התורה.
חייל רוסי אחד רץ אל עבר נזירה, ובעודו הוא מתנשף הוא אומר לה: "בבקשה, את חייבת להחביא אותי מתחת לחצאית שלך, אסביר אחר כך!"
הנזירה מסכימה, וכמה רגעים לאחר מכן מגיעה המשטרה הצבאית ושואלת אותה: "אחות נזירה, ראית כאן חייל בסביבה שנראה כאילו שהוא בורח?"
"כן!" אמרה הנזירה, "הוא רץ לשם!" והפנתה אותם לכיוון אחר.
אחרי שהמשטרה הצבאית הלכה, יצא החייל המפוחד מתחת לחצאית של הנזירה ואמר לה: "אני אסיר תודה לך! לא רציתי לצאת למלחמה באוקראינה והצלת אותי!"
הנזירה אמרה: "אני מבינה אותך לגמרי ושמחה שיכולתי לעזור."
החייל הוסיף: "אני מקווה שאני לא חוצפן מדי, אך אני חייב להודות שיש לך רגליים מאוד יפות."
הנזירה השיבה: "אם היית מסתכל קצת יותר גבוה, היית רואה שגם יש לי זוג ביצים נחמדות. גם אני לא רוצה לצאת למלחמה באוקראינה."
ללבנוני נוצרי, שביתו נהרס עקב הפצצה ישראלית, לא נותר דבר מתכולת ביתו למעט תמונה של ישו הנוצרי על הצלב. הוא פנה לראש ממשלת לבנון, הציג את התמונה ואמר: "כל שנשאר מביתי זו תמונת אדוננו!". נתן לו ראש הממשלה אלף דולר ואמר לו: "לך תבנה את ביתך".
שמע שכנו השיעי על המעשה וגם הוא הלך לראש ממשלת לבנון, כשהוא מציג את תמונתו של חסן נסראללה ואומר: "ביתי נהרס בהפצצה ורק תמונה זו של אדוננו נשארה". הוציא ראש הממשלה אלף דולר ונתן לו. שאל השיעי בתמיהה: "אבל למה לשכני נתת מאה אלף דולר ולי רק אלף?".
ענה לו ראש הממשלה: "נכון, שכנך הביא את תמונת אדונו כשהוא צלוב. אם אתה תביא את תמונת אדונך כשהוא צלוב, תקבל ממני מיליון דולר!"
אדם נחטף על ידי מחבל ערבי איסלאמיסט. המחבל אומר: ״אם אתה לא מוסלמי אתה מת!״
החטוף אומר: ״אני מוסלמי!״ צועק עליו המחבל: ״אז תוכיח את זה! צטט מהקוראן!״
עונה לו החטוף: ״חפש את מלכותו ואת תהילתו של אללה, וכל שתרצה יתגשם ויהיה לך״. באותו רגע המחבל התרצה ושחרר את החטוף.
חברו של החטוף, שהיה עד מרחוק לכל ההתרחשות, הגיע רגע אחרי שהמחבל שחרר אותו, ושאל: ״הרי אתה לא מוסלמי, אז איך ידעת לצטט מהקוראן?״
השיב לו האיש: ״סתם המצאתי... אם הדפוקים האלה היו באמת קוראים את הקוראן אין מצב שהם היו עושים את הדברים האלו״.
כומר אחד קיבל ביקור מפתיע מהשטן. "אל תפחד," אמר השטן, "יש לי הצעה בשבילך. אוכל להפוך אותך לאחד האנשים העשירים והחזקים ביותר בעולם בעבור תמורה אחת קטנה - חצי מיכולת השמיעה שלך."
"הכומר היה המום ואמר: "תן לי לחשוב על זה כמה לילות ואחזיר לך תשובה". בבוקר שלמחרת הוא הלך לפגוש את הבישוף, וביקש ממנו עצה בנוגע לפיתוי שקיבל. הבישוף היה המום ואמר: "עסקה עם השטן? אל תעשה את זה לנפש שלך, זה רק יהרוס אותה!"
הבישוף ניסה לשכנע את הכומר אך לא הצליח, ולכן שניהם פנו לארכיבישוף וסיפרו לו על ההצעה שקיבל הכומר. הארכיבישוף הרים את ידיו מעל ראשו לתפילה, ואחרי מספר דקות אמר: "השמיעה שלך היא מתנה מאלוהים, אסור לך לתת אותה לשטן, ובכלל, זו טעות איומה לעשות עסקה עם השטן!"
הכומר עדיין לא היה משוכנע. הוא דמיין את העושר והכוח שיהיו לו וזה פיתה אותו מאוד, לכן שלושתם פנו לאפיפיור. הם התיישבו מולו, והארכיבישוף אמר: "הוד קדושתך, הכומר שמולך עומד בפני פיתוי גדול מאוד וזקוק לעצתך."
"סליחה?" אמר האפיפיור, "אתה יכול לדבר בבקשה קצת יותר חזק?"
שני ישראלים, אמנון ויצחק, התרסקו עם מטוס באמצע מדבר. למרבה המזל שניהם שרדו, אולם לא היה סביבם דבר והם פשוט התחילו לצעוד בחיפוש אחר מים, מזון ומחסה. אחרי 3 ימים במדבר הם לפתע מצאו מסגד ענק בלב השממה.
אמנון מיד החל לרוץ לעבר המבנה, אך יצחק עצר אותו ואמר, "חכה רגע אמנון, הם מוסלמים! אי אפשר ללכת אליהם סתם ככה. צריך להגיד שאנחנו גם מוסלמים. אני אהיה מוחמד, איך יקראו לך?"
"תקרא לי אמנון, אני לא משחק אותה מוסלמי. אני יהודי גאה!"
אמנון כבר התחיל ללכת בזמן שיצחק צעק לו "הם לא יעזרו לך, הם יסלקו אותך, אולי אפילו יחטפו אותך!"
כשהגיעו למסגד יצחק הציג את עצמו בפני האימאם כמוסלמי אדוק בשם מוחמד, ואמנון אמר, "אני אמנון, מישראל!"
האימאם קרא לכמה מוסלמים שייקחו את אמנון למקום אחר במסגד ובינתיים הוא הוביל את "מוחמד" לחלל התפילה.
"מה זה, לאן לקחתם אותו, אתם תעשו לו משהו רק כי הוא יהודי?!" שאל יצחק בלחץ.
"אל תדאג אח יקר, נביא לו אוכל, שתייה וכל מה שהוא צריך כדי להחזיר לעצמו את כוחותיו. אתה בינתיים בוא תתפלל איתנו, יש עוד כמה שעות עד שנגמר צום הרמדאן!"
בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה.
"אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה.
"אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה.
"זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו".
"אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?"
"אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?".
"תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים".
"מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה.
"קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?"
- "ישו"
- "איך קראו לאימא שלו?"
- "מרים"
- "איפה הוא נולד?"
- "בבית לחם"
- "איפה בדיוק?"
- "בתוך מערה"
- "למה?"
- "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"
מרי מרגרט הקטנה לא הייתה התלמידה הכי טובה בבית הספר הקתולי ובדרך כלל היא הייתה ישנה כל השיעור.
יום אחד, המורה/נזירה שלה, קראה לה בזמן שהיא ישנה: "אמרי לי מרי מרגרט, מי יצר את היקום?"
כשמרי מרגרט לא זזה, ג'וני הקטן, חברה לכיתה שישב בכיסא מאחוריה, לקח את עפרונו ונעץ אותה בגבה.
"אלוהים אדירים!", צעקה מרי מרגרט.
"יפה מאוד", אמרה הנזירה והמשיכה בשיעור.
מעט מאוחר יותר הנזירה שאלה את מרי מרגרט: "מי היה אדוננו ומושיענו?"
אך מרי שוב לא זזה משנתה. ג'וני נחלץ לעזרתה ותקע את העיפרון בישבנה.
"ישו המושיע", צעקה מרי מרגרט והנזירה השיבה שוב: "טוב מאוד", ומרי מרגרט נרדמה שוב.
הנזירה שאלה את מרי שאלה שלישית: "מה חווה אמרה לאדם לאחר שהם הביאו את ילדם העשרים ושלושה?"
שוב ג'וני נחלץ לעזרתה.
הפעם מרי מרגרט זינקה ממקומה וצעקה:
"אם אתה תוקע בי את הדבר הזה עוד פעם אחת אני אשבור לך אותו לשתי חתיכות!"
המורה/הנזירה התעלפה...
נוצרי מוסלמי ויהודי מרוקאי נכנסים לירושלים בפעם הראשונה בחייהם והולכים להתפלל באותו המקום. לפתע, שומע הנוצרי קול מסתורי: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!", הוא נתקף פחד עז ובורח משם כל עוד נפשו בו.
בינתיים, המוסלמי המשיך להתפלל ולפתע שמע גם הוא קול רועם: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!" אחוז אימה הוא קם וברח משם במהירות.
המרוקאי שהמשיך להתפלל שמע פתאום קול חזק שקרא לעברו: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!!!" המרוקאי הוריד את הסידור, הסתכל קדימה ואמר: " תקשיבי לי טוב, אם לא תסתמי את הפה, אני עוד רגע מוציא לך גם את העין השנייה!"
אחד הרבנים הראשיים טייל ברחוב כאשר לפתע הבחין באברך שלו נכנס למסעדה סינית בצד השני של הרחוב.
הרב חצה את הרחוב במהירות ולחרדתו הרבה, כשהציץ דרך החלון, ראה את האברך מזמין מנת בשר חזיר ולקינוח שרימפס ואוכל הכול בתאווה רבה.
לבסוף פרץ הרב לתוך המסעדה וקרא לאברך: "איך אתה יכול לאכול את התועבה הזאת?"
האברך המופתע שאל את הרב: "תאמר לי כבוד הרב, אתה ראית אותי מזמין את האוכל? ראית שמגישים לי אותו?"
"ודאי!" , עונה הרב.
"וראית באמת איך שאני אוכל אותו?" ממשיך ושואל האברך.
"ודאי!", ענה הרב, "ראיתי אותך כל הזמן!"
"אם כך, מה הבעיה?" אמר האברך בשלווה: "הכול נעשה בהשגחת הרבנות הראשית!"
ג׳ימי וג׳ורג׳ הם שני בריטים שנסעו לטייל במרוקו. יום אחד הם הלכו לטייל בעיירה שכוחת אל באזור מרוחק ומצאו את עצמם רעבים מאוד, ללא מקום לאכול בו וגם ללא כסף.
פתאום ג׳ימי ראה מסגד באופק, ואמר לג׳ורג׳: ״היי ג׳ורג׳ תראה, זה מסגד באופק, אנחנו יכולים ללכת לשם לבקש אוכל״. אומר לו ג׳ורג׳: ״אבל אנחנו לא מוסלמים, אז סביר להניח שהם לא יתנו לנו אוכל״. ענה ג׳ימי: ״מה הבעיה? אנחנו יכולים להתאסלם לשעה אחת. פשוט תקרא לי מוחמד ואני אקרא לך סלים בפני האנשים שם וככה נבקש מהם אוכל״
ג׳ו׳רג׳ מחה: ״לא, אני לא רוצה להתאסלם בשביל זה ולא רוצה להיות סלים״
״טוב, אז אני אהיה מוחמד וזהו״ ענה ג׳ימי, ״בוא נלך לבקש מהם אוכל״
אז ג׳ימי וג׳ורג׳ הלכו למסגד והציגו את עצמם: ״היי אני מוחמד״, ״היי אני ג׳ורג׳״ וביקשו אוכל. האימאם של המסגד ניגש אליהם ונתן לג׳ורג׳ אוכל.
אמר ג׳ימי לאימאם: ״רגע, מה איתי?״
אמר לו האימאם: ״מה, שכחת?״
ענה לו ג׳ימי בשאלה: ״מה שכחתי?״
תוהה האימאם: ״לא אמרת שקוראים לך מוחמד? אתה מוסלמי, לא?״
אומר לו ג׳ימי: ״כן! אני מוחמד ואני מוסלמי, לא תביא לי אוכל?״
משיב לו האימאם בצעקות איומות: ״אתה מוסלמי ואתה לא יודע שעכשיו הרמדאן???״
כומר קתולי, אימאם מוסלמי ורב יהודי נפגשו והסבירו אחד לשני איך כל אחת מהדתות שלהם מכבדת את אלוהים ומעניקה לו מנחה.
הכומר הקתולי צייר עיגול על האדמה, זרק באוויר מטבעות שהוענקו בתרומה לכנסייה, ואמר שכל מה שנוחת בתוך המעגל שייך לאלוהים.
האימאם המוסלמי אמר שבדת שלו יש מנהג זהה, אלא שהמטבעות שנוחתות מחוץ למעגל הן אלו שניתנות לאלוהים.
הרב היהודי אמר: "אנחנו לא מתעסקים עם מעגלים. אצלנו זורקים מטבעות באוויר ומה שאלוהים תופס - שלו."
כומר אחד עבר ליד חווה, ושם הוא ראה שלט שעליו היה כתוב "סוס נוצרי למכירה". מאחר שגם לו הייתה חווה קטנה משלו, הוא התעניין מיד ונכנס לשאול כמה עולה הסוס. "קודם כל קח אותו לרכיבת מבחן", אמר לו החוואי שמכר אותו, "אחר כך נדבר על המחיר".
הכומר עלה על הסוס ואמר "דיו!" אך הסוס התעלם.
"לא לא..." אמר החוואי, "זה סוס נוצרי - דיו לא יעבוד. עליך להגיד 'השבח לאל' ואז הוא ירוץ קדימה."
הכומר עשה זאת, וכשניסה לעצור ואמר "הויסה" הסוס לא עצר.
החוואי צעק לעברו "לא לא... זה סוס נוצרי - הויסה לא יעבוד! עליך להגיד 'אמן' ואז הוא יעצור!"
הכומר המשיך לרכב על הסוס ומאוד אהב את הרכיבה ואת העובדה שהסוס מציית להוראות שכאלה. הוא אמר לו שוב ושוב "השבח לאל" והסוס דהר בכל רחבי השטח, עד שלפתע ראה לידו נחש והתחיל לדהור קדימה במהירות אל עבר צוק.
"אמן! אמן!" צעק הכומר, והסוס עצר בדיוק בקצה הצוק. הכומר ניגב את הזיעה הקרה ממצחו, הרים את ידיו לשמים ואמר "השבח לאל"...
גב' רוזנברג ירדה מהמטוס שנחת זה הרגע במיאמי וחיפשה מקום להעביר בו את הלילה.
בעודה נכנסת אל המלון הראשון שנקרה בדרכה, היא רואה את פקיד הקבלה: "שלום, אני גב' יטה רוזנברג, נחתתי לפני שעה קלה בעיר, אני עייפה מאוד ואשמח לחדר ללילה".
פקיד הקבלה הסתכל עליה במבט מנוכר ואמר בקרירות: "מצטער גבירתי, אנחנו מלאים עד אפס מקום".
באותו הרגע אדם עם מזוודה הגיעה לקבלה והניח את מפתחות חדרו בדרך ליציאתו מהמלון.
"אוי, איזה יופי!", אמרה גב' רוזנברג, "אוכל לקחת את החדר שלו!"
"מצטער, גבירתי", אמר הפקיד, "אך קיוויתי שתביני את הרמז. אנחנו לא משכירים חדרים ליהודים".
"יהודים?", קראה בקול הגב', "מי כאן יהודי? אני קתולית!"
בחוסר אמונה מוחלט, שאל אותה הפקיד: "אם את קתולית, אז תעני לי על השאלה: מיהו בנו של אלוהים?"
"זה קל. ישו, כמובן".
הפקיד, עדיין מסרב להשתכנע, שאל שוב: "ומי היו הוריו של ישו?"
"מריה ויוסף", השיבה גב' רוזנברג בחוסר סבלנות.
״אם כך״, הקשה הפקיד, ״היכן נולד ישו?״
"באסם, בכלי בו היו מאכילים בהמות", ענתה גב' רוזנברג.
"ומדוע ישו נולד דווקא באסם? ועוד בכלי בו מאכילים בהמות?", שאל הפקיד.
וגברת רוזנברג, שהסבלנות שלה כבר נגמרה, אמרה לו: "כי שמוקים כמוך לא משכירים חדרים ליהודים!"
יום אחד אמר הכומר לרב, "הרבה דברים לימדת אותי, אבל דבר אחד אני רוצה ללמוד ואתה לא מוכן – אני רוצה שתלמד אותי גמרא."
אמר לו הרב, "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא."
המשיך הכומר והפציר ברב עד שזה הסכים. אמר לו הרב, "אני מסכים ללמד אותך גמרא, בתנאי שתענה לי על שאלה אחת."
"טוב", משיב הכומר, "מה השאלה?"
שואל אותו הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי. מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הכומר, "המלוכלך יתרחץ והנקי לא."
"אמרתי לך שלא תצליח להבין", אומר לו הרב, "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ."
"על זה לא חשבתי", מסכים הכומר, "שאל אותי עוד שאלה."
"טוב", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הכומר בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ."
"שוב טעית", אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ."
"אבל לא אמרת שיש שם מראה", מתלונן הכומר.
"זה מה שאמרתי לך", עונה הרב, "זה הראש שלך – אתה גוי ולא תצליח להבין – לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיבטים האפשריים – צריך לחשוב על כל האפשרויות."
"טוב", נאנח הכומר, "בא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה."
"פעם אחרונה", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"זה נורא פשוט", מחייך הכומר, "אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה - הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ."
אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין – אתה גוי ויש לך ראש של גוי – תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה - אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?!"
יהודי אחד הגיע לשערי הוותיקן ודרש לשוחח עם האפיפיור. הקרדינלים והשומרים זיהו את היהודי כאדם שבא ממשפחה מכובדת וותיקה מאוד בירושלים, אך ביקשו ממנו להתרחק מהמקום. האפיפיור בדיוק עבר באזור וביקש לבדוק על מה כל המהומה. אחד מהקרדינלים אמר לו שיש כאן יהודי ממשפחה ותיקה מאוד בירושלים שדורש להיפגש עם עוד רממותו בכבודו ובעצמו. אז האפיפיור אמר: ״אני מוכן לראות את האיש הזה, תכניסו אותו ללשכה שלי״.
אז הקרדינלים הביאו את האיש ללשכת האפיפיור והשניים התיישבו לשיחה.
האפיפיור שאל את היהודי: ״מה אני יכול לעשות בשבילך?״
והיהודי בתגובה שואל אותו: ״כבודו מכיר את הסעודה האחרונה?״
״כן, בוודאי״, אומר האפיפיור, ״זה הרי אחד מהאירועים הכי מקודשים בהיסטוריה שלנו״.
״אז שתדע לך שהמשפחה שלי היא בעלת המסעדה שאירחה את הסעודה הזו״, אמר לו האיש בכעס והניח לפתע על השולחן קבלה מצהיבה, ״והנה החשבון שעד היום לא שולם!״
מורה בבית ספר אמריקאי העבירה שיעור חברה בנושא חג המולד. היא שאלה את הילדים כיצד הם חוגגים.
הראשון ענה לה "אנחנו מתחילים בכנסייה, שם אנו קוראים מזמורים ושרים שירים במיסת חצות. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה לאכול פאי טעים ואז תולים את הגרביים על האח. בסוף אנו הולכים לישון ומחכים לבוקר למצוא מלא מתנות וצעצועים מתחת לעץ האשוח".
"יפה מאוד!" אמרה המורה ופנתה לתלמיד הבא.
"אני אחותי אמא ואבא הולכים לכנסייה ושרים שירים. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה וכולנו אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס עם חלב ליד האח ותולים מעליו את הגרביים. אנו מבלים כמעט את כל הלילה ערים וממתינים לסנטה קלאוס שיבוא עם מלא צעצועים ומתנות".
"מעולה! ומה איתך?" פנתה המורה אל ג'ק, התלמיד היהודי, "מה עושים במשפחה שלכם בזמן החג?"
"הו, אצלנו חג המולד הוא חגיגה גדולה מאוד!"
המורה המופתעת המשיכה לחקור מתוך סקרנות "כן, תמשיך בבקשה..."
"אנחנו מתחילים את היום בבית, ממתינים לאבא. איך שהוא חוזר מהמשרד, כולנו נכנסים לרולס רויס ושרים שירי חג המולד בדרך למפעל הצעצועים שלו. כשאנו מגיעים ורואים את המחסנים הריקים, אנו שרים 'ישו הוא חבר שלנו', ואז כולנו עולים למטוס הפרטי וטסים לחופשה בקאריביים!"
יש פוליטיקאים שממשיכים להבטיח לנו שממש עוד מעט כל החרדים יתגייסו. אם אתם כמונו, נוטים שלא להאמין לו, אפשר לפחות לספר כמה בדיחות על הדרך... אז מה יקרה כשהחרדים יתגייסו לצה"ל?
1. השק"מ יהפוך לסניף של "סופר שפע מהדרין".
2. מפקד שהוא כהן יחויב למנות סגן שהוא לוי.
3. מדיניות החיסולים תוחלף בפולסא דנורא.
4. במקום תרבות יום א' יהיה "תיקון יום א'".
5. הם יילחמו בעוז בכל אויבנו – אלא אם בדיוק יש סעודה שלישית.
6. כל טיל יכיל ברכת הדרך.
7. הפלוגות יוחלפו בחצרות.
8. יתווספו פאות לכומתה.
9. במקום פטור זקן, החיילים יוציאו פטור מזקן.
10. יוסיפו גרפיטי של "נ נח נחמ נחמן מאומן" לכל טנק מרכבה.
11. רובה התבור יוחלף ברובה הר סיני.
12. המקלחות המטונפות בבסיסי הטירונות יהפכו למקווה טוהרה.
13. הרב ה"רטנגן" ימונה לקצין רפואה ראשי.
14. הרס"רים יוחלפו בנטורי קרתא.
15. המשטרה הצבאית תהפוך למשמרות הצניעות.
16. לא ייערך מסדר ניקיון בלי מניין.
17. המשכורת הצבאית תועבר בכפולות של ח"י.
18. עיתון "במחנה" יופץ באמצעות פשקווילים.
רופא צעיר ותמים עבר לגור בעיירה קטנה שם הוא עתיד היה להחליף את הרופא הזקן שעבד עם הקהילה הזו במשך שנים ועמד לפרוש בקרוב. כדי להקל עליו למלא את תפקידו בעתיד, הרופא הזקן לקח איתו את הרופא הצעיר לסבב ביקורי בית אצל אנשים שלא הרגישו טוב בעיירה. בבית הראשון שהם הגיעו אליו התגוררה אישה שהתלוננה על כאבי בטן נוראיים. "ככל הנראה את אוכלת יותר מדי פירות לאחרונה" אמר לה הרופא הזקן, "תשני את התזונה שלך ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר."
אחרי שהם עזבו, פנה הרופא הצעיר אל הזקן ושאל: "תגיד, איך אתה יודע שזה מה שלא היה בסדר עם האישה הזאת? בכלל לא בדקת כלום!". הרופא הזקן חייך וענה: "לא הייתי צריך לבדוק אותה. תוך כדי שהיא סיפרה לי מה היא מרגישה הפלתי את הסטטוסקופ שלי ליד הפח שלה וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי שהוא מלא בקליפות של בננות ופירות הדר. ככה הבנתי שזה כנראה מה שגרם לה לא להרגיש טוב."
"זה מרשים מאוד" אמר הרופא הצעיר, "אני רוצה בבקשה לנסות את זה בבית הבא". הרופא הזקן הסכים והשניים המשיכו לתחנה הבאה בסבב, שם הם פגשו אישה צעירה שהתלוננה על כאבים בישבן. "את מבלה יותר מדי זמן בכנסייה" אמר לה הרופא הצעיר כעבור דקות ספורות בלי שום בדיקה, "ככל הנראה כל הזמן שבו את יושבת שם גורם לכאבים האלה. תישארי בבית ותנוחי, ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר."
כשהם יצאו מהבית פנה הרופא הזקן לצעיר ואמר "אני מכיר את הבחורה הזאת טוב מאוד וככל הנראה האבחנה שלך נכונה. בזמן האחרון היא מבלה כמעט את כל היום והלילה בכנסייה. איך הגעת למסקנה שזאת הייתה הבעיה שלה?"
"עשיתי בדיוק את מה שראיתי אותך עושה" ענה הרופא הצעיר, "הפלתי את הסטטוסקופ שלי וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי את הכומר מתחת למיטה שלה".
בנתב"ג החליטו להגביר את האבטחה והתחילו לפתוח כל מזוודה כדי לבדוק לעומק מה יש בתוכה.
פתחו מזוודה של איש אחד והוציאו ממנה 7 זוגות תחתונים. האיש הנבוך הסביר, “אחד ליום ראשון, אחד ליום שני, אחד ליום שלישי..."
פתחו מזוודה של חרדי והוציאו ממנה 6 זוגות תחתונים. החרדי הנבוך הסביר, "אחד ליום ראשון, אחד ליום שני, אחד ליום שלישי... בשבת אני לא מתרחץ אז אני לא מחליף תחתונים."
אחריו הגיע גרוזיני וגם לו פתחו את מזוודה, אך הפעם הוציאו ממנה 12 תחתונים. הגרוזיני התחיל להסביר, “אחד לינואר, אחד לפברואר, אחד למרץ…”
אדוארד, גבר קתולי נחמד שהיה נשוי במשך 50 שנה, הלך לעולמו והותיר את אשתו מריה שבורת לב ועמוסת געגועים.
כמה חודשים מאוחר יותר, מריה גם היא הלכה לעולמה והגיעה אל שערי גן העדן.
בצעדיה הראשונים, החליטה מריה שהיא לא רוצה לבזבז את הזמן, והחלה בחיפוש אחר בעלה האהוב.
לאחר כחצי שעה של חיפושים, היא ראתה מרחוק גבר בגובה ממוצע בעל שיער לבן וכובע קסקט לראשו אוחז בידה של אישה אחרת. היא התקרבה אליו בצעדים איטיים ושאלה: "אדוארד? זה אתה?!"
אדוארד הסתובב אליה, ומריה מיד קפצה עליו, חיבקה אותו חזק ונישקה אותו על לחיו: "אדוארד, אהובי!!! חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, סוף סוף נוכל להיות ביחד!"
אדוארד לקח צעד לאחור ואמר: "תקשיבי לי טוב אישה, העסקה בינינו הייתה ברורה, ואני את ההתחייבות שלי קיימתי..."
מריה הפגועה שאלה אותו: "איזו עסקה? על מה אתה מדבר?! ומי זאת האישה הזאת לידך?!"
הוא השיב לה: "'עד שהמוות יפריד בינינו', זוכרת? אז סוף סוף הוא הפריד..."
מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..."
מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון.
למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי.
בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו.
המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים.
בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה.
"נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום.
תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?"
"מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"
משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא... לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..."
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום."
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת; על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
רב וכומר נקלעו לתאונת דרכים כשהמכוניות שלהם התנגשו זו בזו ונמחצו לגמרי.
הרב והכומר זחלו החוצה כל אחד ממכוניתו. הרב הסתכל על הכומר ואמר לו: ״תראה מה זה! המכוניות שלנו נהרסו לחלוטין, ועדיין אנחנו חיים וקיימים! זה חייב להיות סימן מאלוהים שעלינו להיות חברים טובים״.
הכומר הסתכל על שרידי המכוניות של שניהם והסכים עם הרב.
הרבי שלח יד לעבר המכונית ההרוסה שלו, שלף משם משהו ואמר לכומר: ״ותראה מה זה, למרות שכל מה שהיה במכונית שלי נמחץ לחלוטין, בקבוק היין היקר הזה נשאר שלם. זה חייב להיות סימן מאלוהים שאנחנו צריכים לפתוח ולשתות אותו עכשיו כדי לחגוג את החברות החדשה שלנו״.
הכומר שוב הסכים, אז הרב לקח את בקבוק היין ודחף לידיו של הכומר. הכומר גמע מן היין כמה לגימות גדולות והעביר אותו לידיו של הרב. אבל במקום לשתות, הרב פשוט סגר את בקבוק היין והעביר אותו שוב לידי הכומר.
הכומר, מבולבל לגמרי, שאל את הרב: ״אתה לא הולך לשתות מזה קצת לחיי החברות החדשה שלנו, כמו שאמרת?״
״אהה, אתה יודע...״ אמר לו הרב בחיוך ״אני חושב שאני אחכה עם זה עד שהשוטרים יגיעו!״
בקהילה יהודית גדולה בארצות הברית הייתה מכת עכברים קשה בכל העיר, ובאורח פלא שלושת בתי הכנסת בעיר, הרפורמי, הקונסרבטיבי והאורתודוקסי, סבלו מהעכברים יותר מכל. מחשש שהעכברים יכרסמו את ספרי הקודש, התכנסו שלושת רבני בתי הכנסת לישיבה דחופה, בה הוסכם פה אחד שלפי התורה אסור לגרום צער לכל בעל חיים, ולכן אין להשתמש ברעל עכברים או במלכודות דבק. השלושה החליטו לנסות כל אחד בדרכו להיפטר מהעכברים, מבלי לפגוע באיסור החמור מהתורה.
בבית הכנסת האורתודוקסי ניסו לשים מלכודות שכולאות את הממזרים הקטנים, אך על כל אחד ששוחרר לחופשי התרבו עוד שניים, והמצב נשאר כפי שהיה.
בבית הכנסת הקונסרבטיבי ניסו הדברה טבעית באמצעות עלים שריחם דוחה עכברים. כמובן שזה לא עבד, כיוון שהם רק התחפרו במחילותיהם עוד יותר וכרסמו את קירות בית הכנסת מבפנים.
רק בבית הכנסת הרפורמי הצליחו להעלים את בעיית העכברים לגמרי.
שני הרבנים האחרים שאלו את הרב הרפורמי: "איך עשית את זה?"
"פשוט מאוד" ענה "עשינו לכולם בר מצווה, ומאז – הם לא חוזרים יותר!"
אחרי תפילת יום ראשון בכנסייה המקומית בה הכומר נשא נאום מרגש על חשיבות הנתינה לזולת, הוא שאל אם מישהו בקהל רוצה לשתף סיפור בנושא. ג'ורג', האיש הכי עשיר, גאוותן וקמצן בעיר, קם וביקש לדבר.
הכומר כלל לא הופתע והוא הזמין את ג'ורג' לעלות לבמה, אבל לחש באוזן שלו "רק תעשה את זה מהר בסדר?"
"אין בעיה כומר" השיב ג'ורג' ופנה אל הקהל. "אני עוד זוכר את היום שבו הרווחתי את הדולר הראשון שלי… באותו יום הייתי בתפילה בכנסייה בדיוק כפי שאנחנו כאן עכשיו, והיה לנו אורח מיוחד שבדיוק חזר ממשלחת הומניטרית באפריקה. באותה תקופה היו לי רק 5 דולרים בכיס והייתי צריך לקבל החלטה קשה: האם אני אתן את כל הכסף שלי לצדקה למען הארגון של הדובר, או לשמור אותו לעצמי?"
ג'ורג' כחכח בגרונו והמשיך: "החלטתי לתרום את כל הכסף שלי לצדקה ואני מאמין שאלוהים בירך את ההחלטה שלי, ובזכותה אני היום מיליונר. נתתי את כל מה שיש לי, והרווחתי בגדול אז אני מאמין שלכל אחד כדאי לעשות את זה!"
"באמת?" צעקה אישה זקנה מהקהל, "אז נראה אותך עושה את זה שוב!"
שבוע לאחר שברא את האדם, מחליט אלוהים שהגיע הזמן שיתרבו.
אומר אלוהים לאדם: "לך ותחבק את חווה".
אדם שואל את אלוהים: "מה זה לחבק?" אלוהים מסביר ואדם מבצע.
לאחר מכן אומר לו אלוהים: "לך ונשק אותה".
שואל אדם: "מה זה לנשק?"
אלוהים מסביר ואדם מבצע.
לבסוף אומר אלוהים: "לך עשה איתה אהבה".
גם הפעם אדם לא מבין ואלוהים מסביר לו.
אדם הולך אל מאחורי השיחים וכעבור כמה דקות חוזר ושואל: "אלוהים, מה זה כאב ראש?"
שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים?
תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים.
שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים?
תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא...
שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה?
תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל.
שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"?
תשובה: זה סתם טעם רע.
שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים?
תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן.
שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?
תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...)
שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם?
תשובה: בלי ברכה.
שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"?
תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם".
שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת?
תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.
רב וכומר יצאו לטיול בפארק, והתהלכו ליד אגם גדול. פתאום אמר הרב: ״בוא ניכנס לעשות איזו טבילה, המים נראים ממש צלולים״
״אבל אין לנו בגדי ים״ אמר לו הכומר.
״אז מה?״ ענה הרב, ״בוא נכנס למים כמו שאלוהים יצר אותנו״
הכומר חשב לרגע ואז הסכים איתו. הם פשטו את בגדיהם, הניחו אותם על פיסת דשא בשפת האגם ונכנסו לטבילה קצרה. אחרי כמה דקות הם יצאו מהאגם והלכו חזרה לכיוון המקום בו הניחו את הבגדים.
פתאום שמו השניים לב לקבוצה קטנה של אנשים שבהתה בהם בעודם עירומים.
בוש ונכלם, ניסה הכומר לכסות את מבושיו בידיו. הוא הסתכל הצידה וגילה שהרב מכסה בכלל את פניו בידיו.
״מה אתה עושה״? שאל הכומר.
ענה לו הרבי: ״האנשים שלי, בניגוד לאלו שלך, מזהים אותי בזכות הפנים שלי.״
נוצרי, מוסלמי ויהודי מובאים בפני שופט ומואשמים בהשתתפות בהימורים לא חוקיים במסגרת משחק פוקר. השופט פונה אל הנוצרי ראשון ואומר, "אתם שלושתכם מואשמים בהימורים לא חוקיים! האם אתה שיחקת פוקר אתמול?". הכומר ממלמל בלחש ומתחת לשפה, "ישו סלח לי", ואז עונה לשופט "לא" בקול חזק וברור.
השופט פונה אל המוסלמי, "גם אתה מואשם ששיחקת פוקר אתמול בלילה, האם באמת עשית משהו שכזה?", המוסלמי ממלמל בלחש ומתחת לשפה, "אללה סלח לי", ואז עונה לשופט "לא" בקול חזק וברור.
לבסוף השופט פונה ליהודי, "אני מכיר אותך ואת מנהגי העם שלך, אני יודע שאחת מ-10 הדיברות שלכם היא לא לשקר, אז תגיד לי את האמת! האם אתה שיחקת פוקר אתמול בלילה?".
היהודי מסתכל על הנוצרי, מסתכל על המוסלמי, פונה לשופט ואומר: "אני לא יכול לשחק לבד נכון???"