עיון במהות התפילה בדורנוהרב אורי שרקי

התפילה איננה דבר המובן מאליו. אצל המחנכים הדתיים, בעלי כוונות טובות, יש איזו שהיא טעות חנוכית חמורה, והיא ללמד את תלמידיהם שלהתפלל זה דבר טבעי, דבר נורמלי. ואין זה כך, משום שבאמת אין אנחנו רואים במציאות שבני אדם כל כך נוטים בקלות, לקום כל בוקר להניח תפילין ולהתפלל. וגם בשעה שהם כבר מתפללים, לא כל כך בקלות אנחנו מוצאים אותם מתפללים.

ואכן אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. אנחנו רואים שהמקום הראשון בתנ"ך שבו מוזכרת התפילה, הוא גם המקום הראשון שבו מוזכר השם נביא. כפי שנאמר "ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל" (בראשית כ'). מכיוון שהוא נביא, הוא יכול להתפלל, ותהיה תפילתו מקובלת 'ויתפלל בעדך וֶחְיֵה'.

עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו.

ואם כן נשאלת השאלה, כיצד ניתן למי שאיננו נביא, להתפלל? לכאורה מאז שנסתמו צינורות הנבואה, נסתמו גם צינורות התפילה. כי הלא באמת אין זה דבר כל כך פשוט, שאדם יכול לפנות לרבונו של עולם ישירות ללא כל מָסָכִים. אלא, שחסד עשו עמנו אנשי כנסת הגדולה, שהתלמוד מציין (מגילה י"ח.): שישבו ביניהם אחרוני הנביאים, וסדרו לנו את נוסח התפילה. משום שכאשר ראו הנביאים, שתופעת הנבואה עומדת להסתלק מן העולם, חששו שמא כבר לא תהיה אפשרות לבני אדם לפנות אל רבונו של עולם בתפילה, ולכן כתבו לנו נוסח שבו הם הכניסו את כל כוונותיהם ואת כל דרכי התפילה, שהם היו רגילים בהם, ומסרו אותם לכלל ישראל. וכאשר אנחנו מתפללים בנוסח של הנביאים, אנחנו מתפללים על דעתם ועל דעת כוונתם, ולכן לא אבד מאתנו הצינור הכל כך חשוב הזה, המאפשר לנו לפנות לרבונו של עולם.

אבותינו דאגו להשאיר בידינו, איזשהו מפתח כל שהוא לתפילת הרבים. ולכן אין לנו לזלזל בנוסח התפילה, ולהמציא תפילות מדעתנו, שמא אין אנחנו יודעים כיצד לפנות באמת לרבונו של עולם

מקור: שיעורי וכתביו של הרב אורי עמוס שרקי.