נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
ציפורים, על מגוון סוגיהן, זניהן ומיניהן – יכולות להיות מבעלי החיים המרשימים ביותר בטבע. יכולות התעופה היחודיות שלהן יחד עם צורותיהן השונות הופכות אותן לפלא אמיתי ולמחזה מרהיב. בשל כך תיעוד וצילום של בעלי הכנף הוא תחביב קרוב מאוד לליבם של רבים, ויעידו על כך כל אותם צפרים נלהבים שהפכו לצלמים שעוקבים אחר חייהן של ציפורים בכל רחבי העולם. אגודת אודובון הלאומית היא ארגון סביבתי ללא מטרות רווח, שייעודו שימור אוכלוסיית הציפורים בצפון אמריקה והגנה על אזורי הקינון שלהן. האגודה מארגנת בכל שנה תחרות צילום המתמקדת בתיעוד ציפורים ברחבי ארה"ב וקנדה. גם ב-2021 התקיימה התחרות הזו, והמנצחים וזוכי הציונים לשבח שלה הוכרזו לא מזמן. אתם מוזמנים לחזות בתמונות שזכו בכבוד הזה וגם ללמוד קצת על הסיפור של כל אחת ואחת מן הציפורים היפות שמופיעות בהן.
הציפור האדומה וההדורה הזו נקראת קרדינל צפוני – זאת על מנת להבדיל אותה מציפורי הקרדינל האחרות החיות בטבע ובאזורים טרופיים יותר. בארה"ב ניתן למצוא אותה בשפע באזור מדינות הדרום, ויש אף 7 מדינות אמריקאיות שבחרו אותה כציפור הלאומית שלהן. עם זאת מעניין לדעת שאף אחת מן המדינות הללו לא מצויה במה שקרוי "הדרום העמוק" (אלבמה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, דרום קרוליינה) אולי מכיוון שמזג האוויר שם חם ואנשים אוהבים יותר לראות את הקרדינל הצפוני כשהוא מתעופף מעל מישורי שלג לבנים.
זרון צפוני, כך קוראים לציפור הטרף המרשימה שמככבת בתמונה המוצלחת הזו. את טרפה היא צדה על ידי דאייה נמוכה מעל ביצות ושדות פתוחים כשהיא צופה בכל השטח ומאזינה בציפייה ללכוד קורבן. כאשר היא מזהה יונק קטן או ציפור זעירה שיכולים לשמש לה כמאכל, היא מרחפת מעל במהירות ואז צונחת לכיוון הטרף שלה. אל תחשבו שזה עניין פשוט – אפילו זרון צפוני בוגר יצליח בתפיסה הזו רק כשליש מן הפעמים. לצעירים יותר – כמו למשל זאת שנראית כאן בתמונה, שניתן לזהות כנקבה בזכות עיניה החומות – סיכויי הצלחה נמוכים אף יותר בניסיון הראשון, אך הכישורים הולכים ומשתפרים עם הזמן והאימון.
3. זוכה ציון לשבח לצלמים צעירים: ג'וסיה לאונסטיין; צולם באגם ברנבי שבעיר ברנבי בפרובינציית קולומביה הבריטית, קנדה
אווזים קנדיים (הידועים גם בתור ברנטות קנדיות) יכולים להיות תוקפניים במיוחד, כפי שגילו אנשים רבים שהתקרבו קצת יותר מדי לקן שלהם. האינסטינקט שלהם להגן על הטריטוריה שלהם מתגבר במהלך עונת הרבייה, כשזוגות מרחיקים אחד מהשני את בני מינם כמו גם מטרידים ומפריעים אחרים. במהלך החורף האווזים האלו הרבה יותר שלווים ורגועים, אך ברגע שהאביב מתחיל, אפילו המתבודדים ביותר שביניהם נכנסים למצב רוח טריטוריאלי ומתחילים לרדוף אחר אווזים אחרים. בתיעוד המוצלח שיצרה הצלמת הצעירה הזאת ניתן לראות מאבק מקום שכזה בין שני פריטים מאותה הלהקה.4. זוכת קטגוריית "צמחים עבור ציפורים": שירלי דונלד; צולם בעיירה בלו סי בקוויבק, קנדה
עם תחילת הקיץ, הביצות של צפון אמריקה מתעוררות לחיים, כשלהקות של פזאים אדומי כנף – מין הציפור שאתם יכולים לראות כאן בתמונה – גודשות אותן. הזכרים בולטים מאוד כשהם מזמרים ומגנים על הטריטוריה שתפסו, בעוד שנקבות הן אלו העושות למעשה את מרבית העבודה בגידול הצאצאים הצעירים. נקבת הפזאי אדום הכנף שבתמונה שלפניכם מחפשת מזון לקן שלה ומשתמשת בטכניקה שנקראת "פעירה". היא תוקעת את מקורה בתוך שושנת המים הסגורה ואז פותחת אותו לרווחה יחד עם הצמח – וכך היא חושפת חרקים למאכל שמסתתרים בתוכו.
לעגורים הקנדיים יש ילדות ארוכה; הצעירים שביניהם - המכונים "סייחים" בגלל המראה המגושם שלהם – לומדים לעוף לאחר חודשיים אך עדיין נשארים עם ההורים שלהם למשך 7-8 חודשים, עד לאביב הבא. כשהעגורים הקנדיים צעירים במיוחד – כמו זה שנראה בתמונה על גב אימו – הם מבלים את זמנים ביצירת מגע פיזי עם הוריהם, מתכרבלים תחת כנפיהם או בין נוצות גבם.
לקוליבריים, הידועים גם כיונקי הדבש, יש קנים במבנה יוצא דופן: זעירים אבל חזקים וגמישים, היכולים להתמתח ככל שהגוזלים הולכים וגדלים. על מנת לבנות אותם, נקבות הקוליברי יוצאות לחפש אחר החומרים הכי עדינים שיש בטבע – כמו קורי עכביש ותחתיות צמחים – על מנת לייצר את קירות הלבד של הקן. כפי שאתם יכולים להתרשם מהתמונה שלפניכם - בה מככבת נקבת קוליברי ממין הקרוי אנה – קני סוף יכולים לשמש בסיס מצוין לבניית קן מתאים עבור הציפורים הללו.
לאף אחד מן המינים המצויים במשפחת החרטומניים אין תפוצה על בסיס שנתי בחלקים הצפוניים של העולם כמו זו שיש לחופית הימית. מין הציפורים הקשוח הזה משגשג בתנאים הכי קשים. מאזורי הקינון הארקטיים שלהן, החופיות נודדות דרומה בתחילת הסתיו, אל מקומות שבהם גלים מלאי קרח מתנפצים בעוצמה על סלעי החוף. החופיות מרגישות לגמרי בבית באזורים סוערים, מדלגות להן כדי לתפוס סרטנים קטנים למאכל ואפילו כדי לנמנם בשלווה בין גושי הסלע – ממש כפי שניתן לראות בתמונה זו.
הקוליברי (יונקי הדבש, שכבר הזכרנו לפני 2 תמונות) בדרך כלל מתוארים ככאלו שאוהבות למצוא את הצוף שלהם בין פרחים צינוריים אדומים. אך בעוד שפרחים שכאלו אכן מושכים אליהם יונקי דבש, זה לא אומר שהציפור הזו מתעלמת מזני צמחים אחרים. הקוליברי אנה למשל, שנראית כאן בתמונה, מסתגלת לכל פריחה שישנה בסביבתה ויונקת ממהפרחים שלה. היא לומדת במהירות אילו פרחים מספקים צוף באילו זמנים ומתמקדת בהם כדי למצוא את תזונתה – ללא קשר לצבע או צורה.
המין הנפוץ ביותר ממשפחת הנציים באמריקה הצפונית הוא עקב אדום-זנב – שהוא גם הזן בעל התזונה המגוונת ביותר. בכל מקום ובכל זמן נתון הוא אוכל את מה שהכי זמין עבורו. הוא יתמקד בסנאים או בחולדות בפארקים העירוניים, נחשים באזורי המדבריות הגבוהים או ארנבות במישוריים ירוקים. סנאי מפוספס – כמו שאתם רואים שנלכד כאן בתמונה – משמש כטרף לעקב באזורים מסוימים; על אף שמדובר בארוחה קטנה למדי עבור העוף הדורס הגדול, הוא עדיין קל יחסית ללכידה מהירה.
כאייקון של אזור דרום ארצות הברית ומקסיקו, הקוקייה הרצנית הגדולה הייתה חייבת להסתגל לחיים על הקרקע בשטחים יבשים במיוחד. אז היא פיתחה יכולות ריצה במהירות 35 קמ"ש ושואבת את הלחות שהיא זקוקה לה מזלילת לטאות, מכרסמים ושאר מיני טרף שהיא מוצאת. אם מים זמינים לה – היא שותה ברצון, אבל נדיר למצוא אותה מתרחצת בהם; במקום זאת – מקלחות תכופות של חול ועפר הן הבחירה עבור היונים האלו, כפי שאפשר להתרשם מהתמונה הזוכה הנהדרת הזו, יחד עם שיזוף תחת השמש בבקרים קרירים.
מקור התמונות: bored panda
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: