זה לא משנה אם הם נולדו לפני זמן קצר או שהם כבר עמוק בגיל ההתבגרות, ילדים משתנים כל הזמן ולכן ההורים שלהם חייבים לעשות את אותו הדבר אם הם רוצים להמשיך לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר. הרי אי אפשר לחנך ילד בן 6 באותו האופן שבו נוהגים בילד בן 4, ושינוי דגשי ההורות בין תקופה לתקופה עוזרת לא רק לילדים, אלא גם להורים, שצריכים להתמודד עם פחות אתגרים וקשיים בהשוואה לאלו שלא הצליחו להשתנות בזמן. כדי שתוכלו לעשות זאת בהצלחה, ריכזנו עבורכם בכתבה הבאה שלל עצות, טיפים ודגשי הורות חשובים לכל תקופה בחיי הילדים שלכם. כמובן לכל ילד יש קצב התפתחות משלו, אך המסגרת הכללית הזאת ללא ספק תעזור לכם להיות הורים טובים יותר ותהפוך את העבודה שלכם לקלה יותר.
לידה עד גיל 3 חודשים
בגיל צעיר שכזה, הדרך היחידה של תינוקות לתקשר עם הסביבה היא באמצעות בכי. כשהם רעבים, הם בוכים, כשחם להם הם בוכים וכשמשהו גורם להם לאי נוחות, ניחשתם נכון, הם בוכים. הורים של תינוקות בגיל הזה לומדים לאט לאט לפרש את ההבדלים העדינים בין בכי של רעב לבכי של עייפות או כאב, וגם אם לא, ניתן פשוט לשלול את הסיבות האפשריות לבכי בעזרת ניסוי וטעייה. אך יש מקרים שבהם ילדים בוכים ואין שום סיבה נראית לעין לכך. המצבים האלו הם לפעמים עדות לכך שהתינוקות שלכם צריכים להרגיש חום, חיבה וביטחון.
סיפוק הצורך הזה הוא אחד מדגשי ההורות החשובים ביותר בתקופה הזאת שרבים נוטים לשכוח בשל הדאגה המובנת לצרכים הבסיסיים האחרים כמו היגיינה, תזונה וכדומה. אז זכרו, כבר מהגיל הזה תינוקות מתחילים ליצור איתכם קשר וחשוב שהם ירגישו שאתם דואגים להם ושאתם לצדם. תשירו להם, תתקרבו אליהם ותדברו איתם, גרמו להם להרגיש בנוח ואל תרגישו רע אם הם ממשיכים לבכות. לפעמים אנחנו מרגישים רע ולא ממש יודעים להסביר מה הסיבה לכך או איך ניתן לשפר את המצב, ואצל תינוקות שלא יכולים לדבר התרחיש הזה סביר יותר פי כמה וכמה. אם תינוק בוכה ללא הרף ואתם לא מצליחים להרגיע אותו בשיטות שתוארו, נסו את שיטת האחיזה של רופא הילדים הזה, ואם שום דבר לא עוזר יש צורך לפנות לגורם רפואי מוסמך לבדיקה.
גיל 4-6 חודשים
בגיל הזה הראייה של תינוקות כבר מאפשרת להם להתחיל להבין טוב יותר את מה שקורה סביבם, וסביר להניח שכבר אפשר לראות את ניצני האישיות הראשונים שלהם. הם יתבטאו בדרכים קטנות ועדינות כמו מבט סקרן לעבר משהו שמושך אותם במיוחד, קריאת התרגשות או קולות דמויי גרגור, ואלו הם דברים שללא ספק מסבים להורים שמחה רבה. לצד ההתרגשות המובנת מכך, יש לזכור שאלו הם סימנים לכך שכנראה הגיע הזמן "לעלות מדרגה" באופן שבו מתווכים בין התינוקות לעולם.
להורים בשלב הזה מומלץ להתחיל לנסות להציג את התינוקות שלהם לאנשים חדשים חוץ מהמשפחה הקרובה, או לחפצים שיעזרו להם לשפר מיומנויות מוטוריות בסיסיות. יש לזכור להמשיך לדבר עם התינוקות באופן קבוע ובמקביל לבדוק את המוכנות שלהם לשכיבה על הבטן למשך פרקי זמן קצרים תחת השגחה צמודה. יש להתייעץ עם איש מקצוע אם שינויי ההתנהגות שתוארו לא מתרחשים, או שהתינוקות לא מגיבים לגירויים כמו אוכל שמוגש לפה שלהם ורעשים חזקים.
גיל 7-12 חודשים
בגיל הזה תינוקות מתחילים להראות העדפות ברורות וחיבה לאנשים שמטפלים בהם הכי הרבה, וגם אם הם הוצגו בעבר בפני אנשים אחרים הם עדיין עלולים להפגין פחד מזרים. חלק מהם מתחילים להפגין תסמינים של תלות בהורים, למשל בוכים בכל פעם שהם עוזבים אותם ומחזיקים אותם בכל כוחם כדי למנוע את הרגע הזה. כדי למנוע את התגובות האלו או להפחית את עוצמתן, ניתן להתחיל לתרגל ריחוק זמני מתינוקות. פשוט להשאיר אותם במקום מוגן ובטוח שבו עדיין ניתן לראות אותם ולהגיב במהירות אם יש צורך, אך לא להיות צמודים אליהם ולתת להם להבין שהריחוק הזה הוא מצב טבעי ולא קבוע.
בתקופה הזאת תינוקות רבים מתחילים לחקור את הסביבה שלהם ולזחול לכל עבר. יש לוודא שהבית ערוך לכך ושסיכונים אפשריים כמו שקעי חשמל חשופים או פינות חדות מוגנו בהתאם. כמו כן, יש לשים לב לשימוש של תינוקות בשתי הידיים; אם יד אחת כמעט ולא פעילה ביחס לאחרת, יש ליידע את רופא הילדים שלכם בנוגע לכך.
גיל שנה עד שנתיים
בגילאים האלו יש להתחיל להוציא תינוקות מהבית יותר מבעבר ולתת להם לחוות יותר מהעולם הגדול שמקיף אותם. למרות זאת, שימו לב שכאשר הם משחקים עם ילדים אחרים הם עדיין לא באמת מבינים מה הם עושים, ויש להשגיח עליהם מקרוב. אם הם מתנהגים באופן לא רצוי, בשעת משחק או בכלל, זה התפקיד של ההורים להסביר להם למה לא לנהוג בדרך שכזו, אך אסור בשום פנים ואופן לשכוח את הצד השני של המטבע. הכוונה היא לחיזוקים חיוביים עבור התנהגות רצויה, למשל לשבח שימוש נכון בצעצוע כלשהו או להודות על ארוחה שהתנהלה באופן חלק.
לקראת סוף התקופה הזאת תינוקות, שהם למעשה כבר ילדים קטנים, מתחילים את "גיל שנתיים הנורא" (Terrible Twos) שמוכר גם כגיל ההתבגרות הראשון. זהו השלב שבו פעוט מתחיל להיפרד מהתלות מההורים ומפתח עוד ועוד יכולות עצמאיות בקצב גבוה יותר מבעבר. בגיל שנתיים הפעוט הוא בעל מיומנויות מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות שמאפשרות לו להתנסות בחיים בעצמו, ומתפתחות תחושת העצמי ותחושת המסוגלות שלו. התפרצויות זעם הן תופעה שיכולה להיות נפוצה למדי בתקופה הזאת ובתחילת תקופת ההתפתחות הבאה – לחצו כאן כדי ללמוד איך להתמודד איתה ביעילות.
גיל 3-5
הורים לילדים בגיל הזה יכולים לנשום לרווחה, שכן הם עברו תקופה קשה מאוד וכעת יכולים לצפות לכך שהתקפי הזעם וחוסר הרצון בשיתוף פעולה יופיעו לעיתים רחוקות יותר, אך כמובן לא ייעלמו לחלוטין. מצד שני, בעקבות ההתפתחות השכלית שילדים חווים, בשלב הזה של חייהם עלולים להופיע אצלם פחדים שונים, למשל מהחושך או ממפלצות מתחת למיטה. תופעות אלו לצד שינויים במצב הרוח, התקפי אלימות פתאומיים וחוסר הבנה בקשר להבדל שבין טוב ורע הן בסך הכל נורמליות. אלו למעשה עדויות להתפתחות המחשבתית שילדים קטנים עוברים, ויש לזכור שמדובר בתהליך הדרגתי שבו לחינוך של ההורים יש חשיבות רבה.
בגילאים האלו ילדים כבר יכולים לבדר את עצמם, לצפות בתכנים בטלוויזיה או במכשירים סלולריים ובאופן כללי להעסיק את עצמם לבד. למרות זאת, מומלץ להמשיך לקרוא להם סיפורים, לעודד אותם לשחק עם ילדים אחרים ולקיים ארוחות משותפות שבהן הם יראו אתכם ההורים אוכלים פירות וירקות בהנאה ומקפידים על תזונה מאוזנת. בנוסף, לקראת סוף התקופה הזאת ניתן ואף רצוי להתחיל לשלב ילדים במטלות הבית באופן זהיר והדרגתי. התחילו עם דברים קטנים כמו פינוי כלים קלים מהשולחן, סידור בגדים מקופלים בארון, טאטוא אבק וכדומה.
גיל 6-12
בגיל הזה ילדים מפתחים קשרים חברתיים עמוקים לראשונה בחייהם, ולכן זהו אחד מהדברים החשובים ביותר עבורם בתקופה הזאת. בשל העובדה שהם מקבלים הצצה עמוקה יותר לחיים של אחרים, הם יתחילו לחוש קנאה ותחרותיות, להשוות את עצמם לסביבה ולחפש אישור חברתי לצד תחושת שייכות. לפיכך, דגשי החינוך החשובים ביותר שהורים צריכים לזכור הם משמעת, יחס ראוי למבוגרים, ריסון עצמי וכבוד עצמי. מומלץ להתחיל לשים דגש על הנושאים האלו כבר בשלבים הראשונים של טווח הגילאים הזה.
לשעות הסיפור והמשחק המשותפות מהעבר כבר אין מקום בחיים של ילדים בגיל הזה - להורים לפעמים קשה לקבל זאת, אך זהו חלק טבעי מהחיים. עם זאת, במקום להשאיר חלל ריק במקום שבו הפעילויות האלו היו, יש ליצור סוג חדש של בילוי זמן משותף, כזה שבמהלכו יש שיח על אתגרי החיים, התנהגות נכונה ומקום לדבר על הדברים שמטרידים את הילדים שלכם. יש להיות מוכנים לכך ששאלות על עולם המיניות יתחילו לצוץ וגם התלבטויות חברתיות או בלבול בשל חוסר קבלה של הסביבה. בחלק גדול מהשיחות האלה רצוי שלא להגדיר לילדים שלכם מה לחשוב או מה מותר ואסור, אלא לשאול אותם שאלות ולעזור להם לפתח יכולת לנתח מצבים שונים, לשפוט מה נכון עבורם ולקבל החלטות מושכלות ואחראיות.
גיל 13-18
גיל ההתבגרות נחשב לשלב הסופי בתהליך החינוך ועיצוב האישיות של ילדים, למרות שאף אחד לא מפסיק להשתנות ולהתפתח בגיל 18. אך בכל זאת, אחרי התקופה הזאת תפקיד ההורים לרוב מאבד מהמשמעות והחשיבות שלו, וכבר במהלכה ניתן לראות כמה שמקובלות חברתית והשתלבות נכונה הופכים להיות הדברים שמנחים ילדים. למרות ההתנהגות הזאת, לשיחות עם ילדיכם המתבגרים עדיין יש חשיבות גדולה, אולי אף רבה יותר מבעבר, והם צריכים את התמיכה שלכם יותר מתמיד משום שהחיים שלהם מבלבלים יותר, הגוף שלהם משתנה והרבה יותר קשה להם בלימודים.
כדי לעזור להם להתמודד עם כל זה, הורים צריכים לנסות לאזן באופן קבוע בין סוגי התנהגות שונים ולפעמים מנוגדים. לפעמים לתת למתבגרים פרטיות ולפעמים להכריח אותם לשבת ולשפוך את שעל ליבם. לפעמים לעודד אותם לצאת לכבוש את העולם ולפעמים לעצור אותם כדי שלא יעשו משהו שיזיק להם. אי אפשר שלא לטעות בניסיון למצוא את התגובה הנכונה, זה מתסכל אך טבעי. גם המתבגרים עצמם עוברים תקופה קשה, ובעקבות זאת תופעות כמו דיכאונות וחרדות הופכות לנפוצות יותר. תוכלו ללחוץ כאן או כאן כדי ללמוד איך לזהות ולטפל בהן, ועל הדרך אל תשכחו גם לדאוג לעצמכם. אחרי הכל, הילדים שלכם תמיד צריכים אתכם, גם בגילאים מבוגרים.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: