אמני ההסוואה

במירוץ החימוש המתפתח והולך במעמקי האוקיינוס, ההסוואה היא שם המשחק. מלבד להפוך את עצמם לאטרקטיביים בעיני בני הזוג הפוטנציאליים, העדיפות העליונה של רוב יצורי המעמקים היא להיות בלתי נראים לטורפים.

קיים הבדל בין השכבות והעומקים השונים באוקיינוס, הבדל המתבטא בעיקר בקרני האור החודרות. הבדל זה יוצר שוני עצום בצורת הציד של הטורפים השונים. בעומקים שבין 600 ל-1,000 מטר, אור השמש כמעט ואינו חודר, אך ליצורים החיים וצדים במעמקים, מעט הקרניים המצליחות להגיע מספיקות כדי לחשוף צלליות של יצורים ימיים צבעוניים וססגוניים. הטורפים בעומקים אלה צוללים מטה, ומחכים לטרפם שיעבור על הרקע הבהיר שמלמעלה. כך הם יכולים לאתרו בקלות. במצב כזה, על מנת להתחמק מטורפים הדבר הטוב ביותר הוא להיות שקוף.

תמונה: NOAA's National Ocean Service

כאשר יורדים עמוק יותר מ-1,000 מטר, גל האור האדום כבר אינו חודר, ואורגניזמים אדומים וכהים הם למעשה בלתי נראים. בעומקים האלה, רוב הטורפים צדים בעזרת אור שהם מייצרים בעצמם. תופעה זו נקראת ביולומינסנציה (הארה ביולוגית), והיא נוצרת בעיקר בעקבות אורגניזמים החיים בסימביוזה על הדגים. בעזרת האור שהם יוצרים הם יכולים להאיר את הסביבה הקרובה אליהם, ולמשוך דגים סקרנים לכיוונם. במקרה כזה, הדבר הטוב ביותר הוא להיות בעל צבע אדום או צבע כהה, צבע אשר בולע את האור הספציפי שתופעה זו יוצרת (אור כחול).

ליצורים החיים בעומק בינוני באוקיינוס יש בעיה. הם צריכים להתמודד הן עם הטורפים הצדים בעזרת הצלליות והן עם טורפים הצדים בעזרת ביולומינסנציה. אם הם יהיו שקופים הם יהיו חשופים לטורפים שבמצולות, אך אם הם יהיו בצבעים כהים הם יהיו חשופים לטורפים שבעומקים הנמוכים.

התמנון (Japetella heathi) והדיונון (Onychoteuthis banksii), החיים בעומקים הללו פיתחו לעצמם שיטת הישרדות ייחודית. ברירת המחדל שלהם היא גוף שקוף, למעט עיניהם והמעיים שלהם. במצב הזה אור השמש עובר דרכם והם אינם יוצרים צלליות היכולות להסגיר אותם.
אך מה קורה ברגע שהם צוללים למעמקים? שיטת ההסוואה שלהם עובדת כך שברגע שמופנה עליהם אור כחול, גופם הופך מיד לצבע אדום או צבע שחור, כך שהם אינם מחזירים את האור.

את המהירות של האפקט תוכלו לראות בסרטון הבא. ברגע שהאור הכחול (שהוא כאמור זהה לאור הנוצר בשיטת הביולומינסנציה) מופנה אל הדיונון הוא מיד משנה את צבעו. ברגע לאחר שהאור מוסר ממנו הוא חוזר להיות שקוף.

החוקרת שרה זילינסקי מאוניברסיטת דיוק, ערכה עליהם מספר ניסויים בשנת 2010. היא מצאה כי תופעת שינוי הצבע חלה רק כאשר הם נחשפו לאור. ברגע שסבבו אותם אובייקטים מסויימים הם עקבו אחריהם ולא שינו את צבעם. שינוי הצבע המהיר נגרם בזכות התכווצויות שרירים המותחות תאים המכילים פיגמנטים, שרירים אשר רגישים לאור הכחול.