בית המכס העליון הוא מבנה היסטורי השוכן ברמת הגולן, בסמוך לצומת הנושאת את שמו בה נפגשים כביש 91 וכביש 888. המתחם הוקם בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי שלטונות המנדט הצרפתי בסוריה ולבנון ושימש בעיקר לאירוח שיירות, וכמוצב בשלבים מאוחרים יותר. למתחם בעל החשיבות ההיסטורית הגדולה יש סיפור ארוך שנמשך עד היום; בתקופת מלחמת העצמאות, הפך המקום לבסיס של הצבא הסורי ממנו יצאו תקיפות שונות לכיוון הארץ וכך היה עד שנת 1967. במלחמת ששת הימים, הופצץ המקום על ידי כוחות חיל האוויר ונכבש בידי צה"ל.

עם זאת, ב-15 ביוני של אותה השנה, אירע באזור אסון בית המכס העליון – פיצוץ בונקר תחמושת בו נספו 11 לוחמי פלוגה ד' מגדוד 13 של חטיבת גולני. באירוע זה נשלחו לוחמי הפלוגה לאסוף נשק ותחמושת מהמוצבים שנטש הצבא הסורי באזור, ולאחר ש-11 החיילים נכנסו לבונקר התת קרקעי שהיה באזור, אירע פיצוץ גדול שגרם למותם. תשעה מהלוחמים נקברו בקבר אחים בנהריה והשניים הנותרים שניתנו לזיהוי נקברו בהר הרצל ובקרית שאול – עד היום לא ידוע מדוע התפוצצו המוקשים שבבונקר. המשטרה הצבאית חקרה את האירוע, אך הממצאים לא פורסמו מעולם והפרטים לא נמסרו למשפחות השכולות. מאז מצבו של המקום רק הלך והתדרדר; דלתות, חלונות ומשקופים נגנבו ממנו ועל קירותיו המחוררים מפגעי המלחמות רוססו כתובות גרפיטי.

כל זאת השתנה בשנת 2013 כאשר היזם ליאו גלזר רכש את המקום כדי להקים בו מלון ובמקביל נענה לבקשת המשפחות להציב באזור אנדרטה לזכרי החללים שאותה הוא הקים בשנת 2017. מעבר לסיפור ההיסטורי של המקום, בקרבתו ניתן למצוא פיסות טבע נחמדות ביותר לשבת בחיק המשפחה ואחת מהן היא בריכת הקצינים בבית עלמין, אליה ניתן להגיע בנסיעה דרומה מצומת בית המכס על כביש 888 ופניה מערבה בכביש עפר כעבור מספר מאות מטרים.
תל עמל, או בשמו המוכר יותר ניר דוד, הוא קיבוץ בבקעת בית שאן ששייך למועצה האזורית עמק המעיינות. היישוב הוקם ב-10 בדצמבר שנת 1936 על ידי בוגרי השומר הצעיר מישראל ומגליציה. שנה לאחר מכן שונה שמו לניר דוד אך בראשית שנות ה-80 נקבע שמו הנוכחי – ניר דוד (תל-עמל). תל עמל היה היישוב הראשון בסדרת יישובי חומה ומגדל והקיבוץ הראשון בבקעת בית שאן.
מבצעי ההקמה של יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים נקראו בשם "חומה ומגדל" והם התרחשו במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בתקופת המרד הערבי הגדול. מבצעים אלו באו כתגובה לפרעות שביצעו הערבים ביישוב היהודי ונועדו לקבוע "עובדות בשטח" על מנת להרחיב את גבולות ההתיישבות העברית והמדינה היהודית העתידית. היישובים הוקמו במהירות, כשרוב חומרי הגלם הוכנו מראש ובמהלך לילה אחד של עבודה, הוקם מגדל וסביבו גדר כבסיס ליישוב עתידי – ומכאן מקור השם של המבצעים הללו.

כיום, הקיבוץ היפה שבמקום מספר את סיפורו של אחד מהמבצעים המרתקים בהיסטוריה הישראלית-יהודית ובקרבתו ניתן ליהנות מגן השלושה - הלא הוא הסח'נה. הגן היפה הזה זכה בתואר אחד מעשרים הגנים היפים בעולם לפי מגזין טיים ובו תוכלו למצוא מלבד לבריכות המים הגדולות שאוגרות את מי מעיין עין אלעסי, גם אתרים נוספים ומרתקים לא פחות. בין האתרים שבהם תוכלו לבקר נמצאים המוזיאון לארכאולוגיה אזורית וים תיכונית – ביתם של שלל ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו במקום; תיאטרון המים – ממצא יחיד במינו בארץ ישראל שמשויך לתקופה הרומית; טחנת הקמח המשוחזרת והעתיקה – שתי טחנות קמח שהופעלו באמצעות מים ופעלו עד לשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 וכמובן, אתר שחזור חומה ומגדל שהוקם בשנת 1993 ונועד להמחיש את תולדות ההתיישבות היהודית באותה התקופה והוא תואם בגודלו את המקור שהוקם אי שם בשנת 1936.

מנהרות הרכבת בראש הנקרה היא למעשה מערכת של שתי מנהרות המחוברות בגשר, העוברות מתחת לרכס ראש הנקרה. המנהרות המיוחדות הללו נחפרו בידי חיל ההנדסה של דרום אפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש לבנון על ידי הצבא הבריטי. בשנת 1941, הוחלט להקים מסילת רכבת מחיפה דרך ביירות ועד לטריפולי, משם כבר הייתה קיימת מסילה צפונה דרך חלב לטורקיה – זאת כדי לאפשר מעבר נוח יחסית של כוחות צבאיים וציוד.
בניית המסילה והמנהרות ארכה כשנה וחצי ומעל הכניסה הדרומית למנהרה מופיעה כתובת המציינת את השלמת הבנייה בשנת 1942. לאורך המלחמה נעשה שימוש במסילה ובמנהרות לצרכים צבאיים בלבד, ובשנת 1946 פוצץ גשר הרכבת מעל נחל כזיב וניתק את המשך המסילה ללבנון מרשת המסילות של ארץ ישראל – זאת במהלך הפעולה המפורסמת שזכתה לשם ליל הגשרים. מאוחר יותר, במהלך מלחמת העצמאות פוצצו לוחמי גדוד 21 של חטיבת כרמלי את הגשר שחיבר בין המנהרות כדי למנוע מעבר נשק וחיילים של צבא לבנון – זו הייתה אחת הפעולות הראשונות של החטיבה, ולאחר המלחמה נאטמה המנהרה הצפונית כדי למנוע את חציית הגבול שעובר בתחומה.
כיום, המנהרות מהוות חלק מאתר הנקרות של ראש הנקרה וניתן לבקר בהן כחלק מהסיור במקום שמציע עוד שלל מראות מיוחדים של בעלי חיים שונים, נקרות יפות ומאגרי מים שנחצבו בסלע. בחלק הדרומי של המנהרה הצפונית ישנו מיצג אור קולי שמסביר וסוקר את האתר המרשים ביופיו של ראש הנקרה. יתרה מזאת, דרומית לראש הנקרה שוכנים חופי אכזיב המציעים למטיילים במקום פינות ישיבה רבות וכן טבילה במי הים המרעננים.
מוזיאון אסירי המחתרות בעכו הוא מוזיאון הנצחה לזכרם ופועלם של חברי המחתרות העבריות בתקופת המנדט הבריטי, ובעיקר אלו שנכלאו בכלא עכו. במוזיאון עצמו תזכו לשמוע את סיפור המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו במקום, וכן לקבל הצצה לחייהם של אסירי המחתרות ואת פריצת כלא עכו באמצעות חיזיון אור קולי. כמו כן, באתר מוקדשים מספר חדרי הנצחה לזכרם של תשעת הנופלים בפריצה לכלא וכן לתשעת עולי הגרדום.

למעשה, המבנה בו שוכן המוזיאון הוא מבצר אשר נבנה בתקופה העות'מאנית והוא שימש את השלטון כבסיס צבאי, מעון מושל עכו ואף בית סוהר שהאסירים הראשונים שלו נכלאו בשנת 1912. כאשר הבריטים כבשו את עכו בשנת 1918, הפך המבנה לבית הסוהר המרכזי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בתחילה, עיקר אוכלוסיית הכלא הייתה מורכבת מאסירים ערבים, כאשר רובם היו פושעים פליליים. עם זאת, בשנת 1920 נכלא בבית הסוהר זאב ז'בוטינסקי יחד עם 19 מחבריו שהיו מגני העיר ירושלים במאורעות תר"פ – התקפות ערביות על יישובים עבריים בגליל ועל שכונות של יהודים בירושלים שאירעו בסתיו ובאביב שבין השנים 1920-1921. מעבר לאותם אסירים, לאורך תקופת המנדט הבריטי נכלאו בכלא עכו מאות מחברי המחתרות, ההגנה, האצ"ל והלח"י. הכלא פעל למעשה עד שנת 1947 כאשר ב-4 במאי באותה השנה פרצו אליו לוחמי האצ"ל ושחררו 41 מחבריהם שהוחזקו במקום.

מאז ועד היום, במקום פועל מוזיאון שאותו מפעילה יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון שבזכותו תוכלו להתרשם ממספר מוקדים במבנה שאחד מהם הוא תא כלאו של ז'בוטינסקי. יתרה מזאת, מול המוזיאון ממוקמת אנדרטת פורצי כלא עכו להנצחת שמותיהם של לוחמי האצ"ל שהשתתפו בפריצה לכלא. אחרי שתסיימו את הסיור במוזיאון, תוכלו להמשיך את הטיול שלכם ברחבי העיר עכו, לסייר בשוק העשיר במטעמים וריחות, להתהלך על חומות העיר וגם לטבול במי הים אם תחפצו בכך.

תחנת הרכבת סמח' הייתה התחנה של העיירה הערבית סמח' ששכנה בדרומה של הכנרת עד לתקופת מלחמת העצמאות. למעשה, התחנה שבמקום היא שריד אותנטי לרכבת העמק, שראשיתה נעוץ אי שם בשנת 1900. באותה שנה סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני החליט לבנות מסילת ברזל בין חוף הים התיכון ובין העיר דמשק, במטרה להגביר את שליטתו באזור ולהחליש את ניסיונות המעצמות האירופיות להגביר את השליטה שלהן באזור. יתרה מזאת, המקטע שבין חיפה לדמשק היה חלק ממיזם מסילת הרכבת החג'אזית שתוכננה להגיע מדמשק ועד מכה שבערב הסעודית. בשנת 1905, הסתיימה הקמת המסילה מהעיר חיפה, דרך עמק יזרעאל ועד לסמח', כאשר במקום הוקמה תחנה, ונתיב זה נקרא בלשון העם "רכבת העמק".

מבנה התחנה היה בן שתי קומות בנויות אבן לבנה ובראש גג רעפים ובמקום נבנו מחסנים ומבנה של בריכת מים העשוי אבני בזלת. כמו כן, בתחנה נבנתה גם חוגת רכבות – מסובב קטרים, כדי לאפשר החלפת קטרים בין קטעי קווי הנסיעה השונים. כעבור שנים רבות, במהלך תקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה תחנת הרכבת מקום אסטרטגי בעל חשיבות רבה בשל היותה נקודת מפתח השולטת על מסילות הברזל האזוריות. כך יצא שבמלחמת העולם הראשונה החיילים הטורקיים הצטוו להגן עליה בכל מחיר, אך למרות זאת בשנת 1918 נכבשה התחנה. לאחר מכן, בתקופת המנדט הייתה התחנה צומת מסחרי של כל יישובי האזור והבריטים אף הקימו מחנה צבאי בקרבתה.

במלחמת השחרור, נהרסו מספר מבנים מסביב לתחנה ורק בשנת 2011 החלו עבודות הצלה, שימור ושחזור של מבני האבן הנטושים שלימים הפכו ל"קמפוס דרום" של המכללה האקדמית כנרת. כיום, ניתן להגיע ולהתרשם מהמבנים העתיקים, קרונות נסיעה מקוריים, מסילת הברזל, מגדל המים ששוקם וכמובן מהתחנה עצמה. יתרה מזאת, בשל הקרבה של התחנה לימת הכנרת, תוכלו לרחוץ במים הקרירים וכמו כן לטייל בטיילת שבעיר טבריה, לעסוק בספורט ימי ואף לצאת לטיולים רגליים או רכובים באזור הדרומי והמזרחי של הכנרת.
המלצה האחרונה לטיול בכתבה זו היא מצודת כ"ח, שנקראת גם מצודת ישע ונבי יושע, על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך שכיום שוכן בו היישוב רמות נפתלי. המצודה היא מצודת טגארט – חלק משרשרת מצודות משטרה שהוקמו בארץ בתקופת המנדט הבריטי כתוצאה ממאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ביוזמתו של סר צ'ארלס טגארט - ומכאן שמן. המצודה קרויה על שם 28 הלוחמים שנהרגו במהלך כיבושה במלחמת העצמאות ולצידה קיימת אנדרטה וקבר אחים בו טמונים 19 מחללי הקרבות במקום.

המצודה ניצבת במיקום אסטרטגי בקצה בקעת קדש, על שפת הרי נפתלי בגובה של כ-300 מטרים מעל עמק החולה. מבנה המצודה עשוי מבטון ובראשו צריח מתומן שבצדדיו חרכי ירי צרים הפונים לכיוונים שונים. בנוסף, בארבעת קירות המצודה הוצבו תיבות השלכה לרימונים, שנועדו להגן על המבנה מפני תוקפים בשטח המת של חרכי הירי בסמוך לקירות המצודה. כפי שציינו המצודה הוקמה בסוף שנות ה-30 והייתה בשליטה בריטית עד ההכרזה על תוכנית החלוקה שיצרה מתיחות ביטחונית באזור. הדבר החריף כאשר ב-15 לאפריל 1948, העבירו הבריטים את המצודה לידי כוחות ערביים – מצב אשר סיכן את הגישה אל יישובי אצבע הגלילי, רמות נפתל ורכס מנרה בשל השליטה על הסביבה ודרכי הגישה. לכן, נעשו שלושה ניסיונות לכבוש את המצודה, כאשר השניים הראשונים כשלו ורק השלישי צלח במסגרת מבצע יפתח. בשלושת הניסיונות לכיבוש המצודה נהרגו 28 חיילים שהמצודה קרויה על שמם.

כיום, מבנה המצודה משמש כבסיס של משמר הגבול, ועל קבר האחים שנמצא בסמוך אליו נבנתה אנדרטה וסביבה ניטע גן המנציח את החללים שנפלו במהלך כיבושה. כמו כן, ב-11 באפריל 2014 נפתח במצודה מוזיאון הרעות המציג את סיפור מורשת הקרב כחלק מפרויקט מורשת לאומית ובו תוכלו לבקר ולהתרשם בנוסף גם מתולדות אחת מהכשרות הפלמ"ח בקיבוץ דפנה שחבריה השתתפו בקרב וכן על שיר "הרעות" של חיים גורי שנתן השראה לשם המוזיאון. בנוסף, האזור מציע שלל מסלולי טיול רגליים ורכובים כאחד, לצד ביקור בפינות טבע נחמדות, מצפורים בעלי נוף פנורמי וכמובן ביקור באגם החולה ושמורת הטבע שסביבו.
מקור התמונות: REL-commons,
PMATAS,
Shayshal2,
IsraelHikingMap,
A&D,
AVRAHAM GRAICER,
Feliks,
מיכאלי,
Israel_photo_gallery,
הודיה22,
CristianChirita,
israeltourism,
עמוס גל,
Ovedc,
Eyalasaf,
אבישי טייכר,
Ldorfman,
Idobi
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: