סמל אדרון עמר ז"ל

אדרון, בן עמליה ודניאל, נולד ביום ז' באדר ב' תשמ"ד (11.3.1984) באילת.

התגייס לצה"ל ב-25.3.2003 לחטיבת "גבעתי".

נפל בקרב ברצועת עזה ביום כ' באייר תשס"ד (11.5.2004)

אבן מקיר תזעק ,גלים יהמו מתוך הים,חיית השדה תיתן קולה,אדמה תפתח את רגביה ,השמיים ימטירו בעוז,רוחות השמים ינשבו בעוז.בכי וזעקת אם ואב, לעולם תמיד חרישית היא וגוברת על כולן.

בן עמליה ודניאל, נולד ביום ז' באדר ב' תשמ"ד (11.3.1984) באילת. בן בכור להוריו, אח לאביגל ולתאומים שחר וזוהר. אדרון נולד בז' באדר, התאריך המיוחס ללידתו והיעלמותו של משה רבנו. שמו, שניתן לו על ידי אביו, מורכב משתי מילים: אדר, החודש שנולד בו ורון, שמחה = אדרון. "משנכנס אדר מרבים בשמחה".

כבר בינקותו בלט אדרון כתינוק מיוחד, יפה, סקרן וחברותי. בגיל שנה וחצי החל לדבר ודיקלם סיפורים שלמים ושירים ששמע מהוריו.

בגני הילדים שלמד בהם אובחן כילד בעל יכולות גבוהות בהבעה, מנהיג המוביל את ילדי הגן. אחת הגננות אמרה: "את אדרון אני מקווה לפגוש בעוד מספר שנים. הוא יהיה סופר דגול או ראש ממשלה."

בבית-הספר היסודי "אופיר" היה אדרון תלמיד מצטיין. הוא אובחן כילד מחונן ולמד יום בשבוע במסגרת "מכללת אילת" בפרוייקט מיוחד לילדים מחוננים, שנלמדו בו נושאי העשרה. גם בבית-הספר היה אדרון לדמות מובילה חברתית, כל התלמידים רצו בחברתו והוא נענה תמיד לכולם.

תחומי העניין של אדרון היו מגוונים: הוא עסק בספורט, אהב את הטבע והנוף לסוגיו, אהב את הים, טייל ברחבי הארץ וגילה בקיאות בזיהוי מקומות ואתרים, זיהה צמחים, הכיר בעלי חיים ומאוד אהב לצייר. אדרון ניחן בכשרון כתיבה והרבה לכתוב. בכיתה ה' כתב בעיתון בית-הספר על נושא השלום: "שלום זו מלה שקיבלה משמעות/ שלום זו מלה שקרובה להתגשמות/ שלום זה חלום, שלום זו ברכה/ שלום מלא בהתרגשות ושמחה.// השלום מתקרב ולאט לאט אנו משלימים עם האויב/ שלום בין אנשים, שלום בין כולם והשמחה בחינם/ אז בואו כולם יחדיו ונעשה שלום עכשיו."

כשהיה אדרון בכיתה ו' המשפחה עברה להתגורר בפתח תקווה, שם למד בבית הספר היסודי "הדר". גם שם בלט אדרון מבחינה לימודית וחברתית והיה לאהוב השכבה. לאחר שנה שבה המשפחה לאילת ואדרון המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון "אלון". בכיתה ז' הצטרף לקבוצת הכדורגל העירונית והפגין כשרון רב ויכולת משחק טובה, אך יותר מכל בירך המאמן על הימצאותו בקבוצה בשל יכולתו לגבש ולאחד את חבריה. בסוף השנה נאלץ אדרון לפרוש מהקבוצה עקב פציעה קשה בידו.

במסגרת כתיבת עבודות בכיתה ח' בחר אדרון לכתוב על "תעלומת היעלמותה של הצוללת 'דקר'" ובמסגרת העבודה נסע עם אביו לבית-העלמין בהר הרצל בירושלים, שבו מוצבת האנדרטה לזכר חללי הצוללת. שם בחן וחקר מקרוב, תיעד וצילם תמונות משמעותיות לעבודה. על עבודה זו קיבל ציון 100 והערכה כי "לא ניכר שעבודה זו נכתבה על-ידי תלמיד כיתה ח'."

בכיתה ט' נבחר אדרון לצאת במסגרת השל"ח לקורס מש"צים, שבו הרחיב את ידיעותיו בכל הקשור באהבתו לארץ ולטבע ופיתח את יכולת המנהיגות הטבעית שלו. נוסף לכך הרחיב את חוג חבריו ויצר קשרים עם חברים חדשים שליוו אותו גם לאחר הקורס. בכיתה י' למד בכיתה המוגברת ובמבחן בגרות בהיסטוריה קיבל את הציון הגבוה בשכבה. באותה שנה אדרון נבחר ונשלח לקורס מנהיגות צעירה במסגרת פרוייקט LEAD, המכשיר מנהיגים צעירים שנבחרו בקפידה מכל רחבי הארץ.

בתקופה עמוסה זו בחייו הקפיד אדרון להעניק לכל אחד מבני המשפחה את מלוא תשומת-הלב שלו וזמן איכות. לאחיו הצעירים, שחר וזוהר, הקדיש זמן ויחס רב, הדריך אותם ובילה עימם במשחקי כדורסל ובטיולים. לאחותו אביגל היה חבר קרוב ובילה עימה שעות בשיחות בנושאים משותפים. תמיד ידע למצוא את הדרכים והמלים הנכונות כדי לשכנע את אחיו לפעול בדרך הנכונה וסייע להוריו בחינוך אחיו הצעירים, והוא עשה הכל בהומור שנון ובדרך נעימה.

בכיתה י"ב בחר אדרון לכתוב עבודת גמר בסוציולוגיה בנושא "הקשר בין המוצא העדתי של בני הנוער בישראל לעמדותיהם וליחסם כלפי בני נוער ממוצא עדתי שונה". עבודתו זו זיכתה אותו בהערכה רבה מהבוחנת ובציון 100.

בסיום הלימודים התיכוניים, נכתב על אדרון בספר המחזור: "אדרון עמר הוא הגאון של השכבה/ ללמוד למבחן בשבילו זאת בדיחה/ בין השיעורים את הכיתה מבדר/ את זמנו הפנוי מבלה בחדר הכושר/ מפתח שרירים ומתאמן כל היום/ אדרון כחבר לכל אמא חלום."

במהלך שנת הלימודים האחרונה החל אדרון להתכונן מבחינה גופנית לשירות משמעותי ביחידה מובחרת בצה"ל. בכל הזדמנות דיבר על כך שהשירות בצבא הכרחי וחשוב ובלעדיו לא קיימת הצדקה להיותנו אזרחים במדינה.

טרם גיוסו לצה"ל עבר בהצלחה גיבושים ליחידות מובחרות ובשל כך נדחה גיוסו למועד היותו בן 19.

ביום 25.3.2003 גויס אדרון לצה"ל. הוא דחה כל תפקיד שהוצע בטענה שהתפקיד אינו קרבי דיו. לבסוף בחר להתנדב לסיירת חטיבת "גבעתי". מסלול הכשרתו כלוחם בסיירת היה קשה, מפרך ומתיש, בשל אופי פעילותה של היחידה המיוחדת. לבני המשפחה סיפר אדרון את הסיפורים ה"נחמדים" הקשורים בפעילות ומעולם לא הדאיג אותם בקושי או בסבל שעבר.

ביום כ' באייר תשס"ד (11.5.2004) נפל סמל אדרון עמר בקרב ברצועת עזה והוא בן עשרים. עימו נהרגו עוד חמישה לוחמים: סמ"ר עופר ג'רבי, סמ"ר יעקב מרוויצה, סמל אביעד דרעי, סמל קובי מזרחי וסמל איתן ניומן.

אדרון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

עמליה, אמו של אדרון, בחרה לתאר אותו במלות השיר "מה אברך": "בני בורך בחיוך שכמוהו כאור, בעיניים גדולות ורואות, בלב שמרגיש את כל המראות, ברגליים רוקדות עד אין קץ, בנפש שזוכרת את כל הלחנים, ביד שאוספת צדפים על החוף, באוזן קשובה לגדולים וקטנים. זה הילד לו מתפללים ומייחלים, כדברי חנה בספר שמואל 'אל הנער הזה התפללתי ויתן אלוהים לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו'."

אחד מחבריו הרבים של אדרון כתב: "הדבר הראשון שאני רוצה שתדע הוא שאני אוהב אותך יותר מהכל, יותר מהחיים, אתה פשוט גדול מהחיים. בגלל זה כל כך קשה, בגלל זה הכאב כל כך גדול. אני רוצה שתדע שהיית לכל אחד ואחד מאיתנו יותר מחבר. אתה דמות נערצת שלמדנו ממנה. אני מודה לאלוהים שזכיתי להיות חבר שלך."

בני המשפחה כותבים: "אדרון, עבורנו אתה כל מה שרצית להיות, שאפת, חלמת ויכולת. בשבילנו אתה תמיד מלך העולם."

מנציחים: שני אדלשטיין ודניאל עמר.