עם ישראל חי: כיצד שרדנו?

מאת: יוסי גולדמן

באדיבות: אתר בית חב"ד

מהו הנס הגדול ביותר שאירע בדורנו? קריסת הקומוניזם? המעבר הפוליטי לשלום בדרום אפריקה? העובדה שפידל קסטרו עדיין חי?

בוודאי בשבילנו, בלי ספק, הנס הגדול מכל הוא שהעם היהודי אסף את עצמו אחרי השואה ובנה מחדש חיים יהודיים וקהילות יהודיות. היש בעולם דבר מה יוצא דופן יותר מהעובדה שלמרות שביקשו להכחיד את היהודים בגלל אמונתם – היו לא תהיה – הם ידבקו באמונה הזאת ויישארו ביהדותם!

אנו נמצאים בתקופת תשעת הימים המובילה אותנו עד תשעה באב, יום האבל הלאומי שלנו. אנו זוכרים את חורבן שני בתי המקדש שלנו ומתפללים לתקומת ירושלים ולחזרתה לתפארתה הקדומה.

ב"איכה", ספר הקינות שאנו נוהגים לקרוא בתשעה באב, כתוב (בפרק ג, פסוק כב): "חסדי השם כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו". על פי הפירוש הרגיל של הפסוק, משמעותו היא "חסדי השם לא תמו" וגו', אבל רש"י מציע פירוש חלופי: הודות לחסדי השם אנחנו לא תמנו, כלומר לא חדלנו. ובמילות הדרש: "הוא כילה זעמו בעצים ובאבנים" של מבנה בית המקדש – ביתו נחרב אבל עמו שרד.

מתוך כך, עכשיו הוא הזמן הראוי להרהר בהישרדות היהודית. לנוכח נפילת הציוויליזציות והאימפריות העתיקות הגדולות – מצרים, בבל, יוון, רומי, פרס, ולאחרונה – הרייך השלישי, מהו סוד ייחודה של השרידה היהודית? על אף החורבנות והגלויות, על אף השואה שהפחיתה את מספרינו לאורך העידנים, כיצד באמת שרדנו? איך באמת אנו שורדים? וחשוב מכול: איך באמת נשרוד?

כמובן, התשובה הפשוטה היא שאלוקים לעולם לא ירשה שניעלם. אנו חיים בזכות הנסים המתמשכים של ההתערבות האלוקית. אבל הבה נעיף מבט מהיר בהיסטוריה כדי לראות אם אנו יכולים להצביע בדיוק על הרכיב החשוב ביותר של דבקותה הבל-תיאמן של רוחנו.

יש שיאמרו שמולדתנו הלאומית היא היסוד המרכזי שבהמשכיותנו. ואכן, ישראל היא מולדתנו הנצחית ואנו מתפללים לשיבת ציון שלוש פעמים ביום ויותר. היא מרכזית לכל מה שאנו מאמינים בו, היא לבנו ונשמתנו. היא מאחדת אותנו בכל מקום שאנו נמצאים בו ובכל מקום שבו היינו. היא החלומות, התקוות והשאיפות שלנו.

אבל גם כשאין אנו מוותרים לעולם על תביעתנו הנצחית על ארצנו, המציאות היא שהשנים שבהן חיינו בריחוק ממולדתנו, רבות יותר מהשנים בהן התגוררנו בה. העובדה היא שגם כיום מספרם של היהודים המפוזרים בתפוצות העולם גדול ממספרם של היהודים הגרים בישראל. לכן, כל כמה שאנו מחויבים למולדתנו ללא פשרה וכל כמה שחשיבותה מכרעת למעמדנו ולביטחוננו בעולם, הגיאוגרפיה אינה יכולה להיות הגורם העיקרי בהשרדותינו לאורך ההיסטוריה.

אם כך, אולי היסוד העיקרי הוא הלשון המשותפת? אכן, העברית היא לשוננו הלאומית, ועודנה משמשת כלשון ספר תפילותינו. אבל האם חסרים יהודים שלא יכולים לקרוא אותה בנוסח העברי, אלא פונים לגרסה האנגלית או הרוסית? אין ספק שרוב היהודים כיום אינם דוברים עברית, ואני נחרד כשאני משער מה אחוז היהודים האינטליגנטים שהם אנאלפביתים בכל הנוגע ליהדות.

לאורך כל ההיסטוריה היו לנו לשונות מקומיות רבגוניות: בזמנים שונים בתולדות עמנו היו הארמית, היוונית, אפילו הערבית, הלשונות הפופולריות ביותר של קהילות יהודיות עתיקות. בדורות מאוחרים יותר נפוצו היידיש והלאדינו, וכיום האנגלית, והן שימשו כאמצעי התקשורת המועדפים של רוב היהודים. פשוט לא ניתן לנו לטעון שהשפה המשותפת היא הגורם הגורף המשותף לקיומנו המתמשך.

ומה בקשר לתרבות? ובכן, האם ניסית אי פעם להציע ליהודי ספרדי געפילטע פיש? או קוסקוס ליהודי אשכנזי? אוכל ומוזיקה הם אבני פינה של כל תרבות; בשניהם יש הבדלים גדולים בין מזרח ומערב. מי שמבקר דרך קבע בבית כנסת בגולדס גרין שבלונדון יהיה בוודאי אבוד לגמרי בתפילת בית כנסת בסינגפור. ולהפך. אם נאמר זאת בכנות, למעשה אין לנו תרבות משותפת אחת. אימצנו מהחברות שאירחו אותנו מגוון דקויות רבות של סגנונות באוכל, במוזיקה ובלבוש. השפעות סביבתיות.

התכונה האחת והיחידה המשותפת לכל עמנו לאורך כל הזמן, המהות המאחדת אותנו שייחודיותה חוצה את כל הגבולות, מעבר ליבשות, לתרבויות, ללשונות ולסגנונות חיים, היא התורה. בין בישראל או בבבל, בין במינסק או במדריד, בסידני, בסן פרנסיסקו, ביוהנסבורג או בירושלים, דרך החיים היהודית הייתה ועודנה מעוגנת בקודשי תורתנו, ומצוות התורה היו היסוד היחיד החשוב ביותר בשימורה של הרוח היהודית החיה והמהדהדת. לא איזשהי תחושה מעורפלת, סנטימנטלית של "יידישקייט", אלא מערכת ערכים מוגדרת היטב שהועברה בנאמנות לאורך הדורות בכל מקום שבו חיינו.

הראיה המובהקת ביותר לרעיון הזה היא העובדה שבכל מקום שבו נזנחו מסורות התורה, מיד החלו תהליכי התבוללות, ובעקבותיהם -- תוצאות טרגיות. כיסי היהדות הללו פשוט לא שרדו.

כמובן, אלוקים הוא עושה הנסים האולטימטיבי של ההישרדות היהודית. אבל לא מדובר כאן במעשה קסמים. אלוקים העניק לנו את הסוד. אנו מחזיקים בידינו את המפתח שלו. סתם להיוולד יהודים אינו מספק ערובה להישרדות משום סוג שהוא. רק במקום שבו הייתה מחויבות קונקרטית ללימוד תורה, להוראתה לילדינו ולקיום מנהגיה הנצחיים, שם ראינו את הנס הזה מתרחש.

מי ייתן ומסירותנו לתורה תגדל עד כדי כך שההישרדות היהודית ושגשוג החיים היהודיים יובטחו לתמיד. אנא, אלוקים, עשה שתפילותינו לתקומת ציון ולשלמות ארצנו ועמנו ייענו במהרה. אמן.