maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

הכירו את סיפורן המדהים של נושאות המטוסים המעופפות

 שמי העולם ראו הרבה המצאות מעופפות מוזרות לאורך השנים, אבל כנראה שלא היה פיתוח שאפתני, מיוחד, גדול וחריג יותר מפרויקט נושאת המטוסים המעופפת של ארה"ב בשנות השלושים של המאה ה-20. כן כן, פחות מ-30 שנים אחרי המטוס הראשון של האחים רייט, האמריקאים החלו לפתח את הרעיון הזה שנשמע הזוי גם לאור הטכנולוגיה שקיימת בעולם היום. הרצון היה להפוך ספינות אוויר ענקיות לבסיסים מעופפים מהם ניתן להוציא משימות טיסה של מטוסים קטנים, ושאליהן אותם המטוסים גם יוכלו לחזור בסופן. למרבה התדהמה האמריקאים הצליחו, בערך, ויצרו שתי ספינות ענק שקשה להאמין שהן לא חלק מסרט מדע בדיוני מושקע במיוחד מהעבר...
 
נושאת מטוסים מעופפת: ספינת אוויר
במבט ראשון שתי ספינות האוויר הענקיות שפיתחה ארה"ב במסגרת הפרויקט השאפתני שלה לא הסגירו את הייעוד המיוחד שלהן. קראו להן אקרון ומיקון (USS Akron, USS Macon). אורכן היה כמעט 240 מטרים, רק 20 מטר פחות מההינדנבורג, שהייתה ספינת האוויר הגדולה ביותר שנבנתה מעולם. האקרון המריאה לראשונה באוגוסט של שנת 1931 והמיקון באפריל 1933. בתוך כל אחת מהן היו מטוסים קטנים שפותחו במיוחד עבור נושאות המטוסים המעופפות האלו, כשהסוג העיקרי שבו נעשה שימוש הוא מטוסי F9C Sparrowhawk של חברת קרטיס (Curtiss Aeroplane and Motor Company) אשר שימשו לרוב למשימות תצפית. איך הם המריאו ונחתו אתם וודאי שואלים, והתשובה היא לא פחות פרועה מכל פרט אחר בקשר לסיפור הזה. 
כפי שניתן לראות בסרטון, בתחתית של ספינות האוויר הענקיות האלו היו מתקנים דמויי טרפז שהיו למעשה וו עליו מטוסים נתלו לפני ששחררו אותם לאוויר ואליו הם יכלו להתחבר על מנת "לנחות". באופן רשמי כל ספינת אוויר יכלה לשאת 5 מטוסים, אך בפועל הן פעלו עם 3 על הסיפון לצד יותר מ-70 אנשי צוות, כאשר בלון ההליום הענק מספק גובה לנושאת המטוסים ושמונה מנועי ענק מניעים אותה קדימה עד למהירות מרבית של 128 קמ"ש.נושאת מטוסים מעופפת: מטוס בתוך ספינת אוויר
נושאת מטוסים מעופפת: מטוס עוגן על ספינת אוויר
על כל ספינת אוויר היה רק מתקן טרפז אחד והחימוש שלה כלל רק 8 מקלעים ולכן היא גם נחשבה לפגיעה מאוד; המטוסים עצמם כאמור לא הצטיינו כמפציצים אך טווח הפעולה המרבי היה מרשים - 11 אלף ק"מ. מעבר לחידוש המהפכני שבבסיס הרעיון להפוך ספינות אוויר לבסיסים מעופפים, בתהליך הבנייה שלהן גם נעשה שימוש בחומר חדשני בשם Duralumin שהוא למעשה גרסה ראשונית של סגסוגת אלומיניום. תצורת השלד הכללי הייתה שונה מזו שהייתה מקובלת אצל מדינות אחרות שפיתחו ספינות אוויר, בעיקר גרמניה, אך אחד מהיתרונות המרכזיים שלה היה שמנועי הספינה היו בתוך חלל הגוף שלה והגישה אליהם הייתה נוחה מאוד לאנשי הצוות.
נושאת מטוסים מעופפת: בנייה של ספינת אוויר
נושאת מטוסים מעופפת: ספינת אוויר
אנשי צבא ארה"ב לא ממש ידעו כיצד לנצל את האקרון והמיקון ולמרות שהרעיון עבד, היו לו מגבלות מסוימות שנבעו בין השאר ממאפייני המטוסים של אותה התקופה. אגב, בעקבות המחיר הגבוה שגבתה מלחמת העולם הראשונה מארצות הברית, נעשתה גישת הבדלנות יותר ויותר פופולרית במדינה, והצבא האמריקאי לא לקח חלק בשום פעילות שהצדיקה את הפעלות ספינות האוויר האלו ואת פיתוח השימוש בהן. אולי זאת חלק מהסיבה לכך שכיום כלי הטיס האלו כבר כמעט נשכחו מהלבבות - חוץ משל אלו של חובבי התעופה הגדולים ביותר - אך אין ספק שסופן המר של שתי ספינות האוויר האלו קשור לכך במידה רבה גם כן...
נושאת מטוסים מעופפת: טייסים מול מטוס
נושאת מטוסים מעופפת: ספינת אוויר
האקרון והמיקרון בעיקר לקחו חלק בתרגילים שונים של צבא ארה"ב וערכו מסעות ארוכים ברחבי המדינה. תוך כדי המעבר מבסיס לבסיס והפעלת ספינות האוויר האלו בתנאים שונים, התגלו הרבה קשיים וליקויים בתפעול שלהן. למשל לאחר ששהות ממושכת באור שמש חזק - בעקבות נחיתה מסובכת ללא ציוד מתאים בבסיס בקליפוניה - הובילה לכך שההליום בבלון של ספינת האוויר אקרון התחמם מעבר למצופה והספינה יצאה מכלל שליטה. אנשי הצוות של הספינה נפגעו בתאונה הזו, חלקם אף איבדו את חייהם, אך בסופו של דבר האקרון עוגנה לקרקע. האירוע הקטלני הזה התרחש בשנת 1932, וכעבור כשנה, באפריל 1933 האקרון נתקלה בתנאי מזג אוויר קשים סמוך לחופי ניו אינגלנד והתרסקה לתוך הים. 73 מתוך 76 האנשים שהיו על הסיפון נספו במה שהיה עד לאותו הזמן התאונה הקשה ביותר מסוגה בעולם. זה היה המסמר הראשון בארון הקבורה של נושאות המטוסים המעופפות מהסוג הזה.
נושאת מטוסים מעופפת: מטוס עוגן על ספינת אוויר
נושאת מטוסים מעופפת: גשר של ספינת אווירצבא ארה"ב המשיך להשתמש במיקרון לצורך אימונים, בדיקות, תרגילים ומשימות לא-קרביות שונות לאחר התאונה של האחות הגדולה שלה, ובאופן כללי הייתה לה "קריירה" יותר משמעותית שכללה כ-50 טיסות בסך הכל. אנשי הצוות שלה היו מתורגלים טוב יותר והמטוסים שעל סיפונה שודרגו לדגמים מסוג Waco F series בשנת 1934. כל זאת לא מנע ממנה לסבול מנזק קשה במהלך טיסה שנערכה בפברואר של שנת 1935, כשלמרות מאמצי תיקון של הצוות שלה, מזג האוויר הקשה הוביל לכך שהיא איבדה גובה ובסופו של דבר התרסקה בים סמוך למפרץ מונטריי שבמדינת קליפורניה. למרבה המזל רק שני אנשי צוות איבדו את חייהם בהתרסקות הזאת והשאר חולצו בשלום מהמים, אך בעקבות גורלן של הספינות האלו הגיע סופה של תקופה בעולם התעופה בכל מה שקשור לנושאות מטוסים מעופפות, לפחות נכון לעכשיו. בסרטון הבא תוכלו לראות מקבץ קטעים שמתעדים את פלא התעופה הזה, שבתחילת הכתבה הזאת כנראה לא האמנתם בכך שהוא בכלל אמיתי...

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.