נמצאה הנוסחה להארכת חיינו

אורגניזם מהונדס גנטית, שחי פי 10 זמן יותר מהרגיל, נוצר ע"י מדענים בקליפורניה.
זוהי הארכת החיים המשמעותית ביותר ע"י חוקרים העוסקים בטבע המדעי של ההזדקנות.
 

במידה והדבר יהיה אפשרי להחדרה ויישום בבני האדם, משמע שקרב היום בו נראה אנשים חיים עד גיל 800. אך האם זה ריאלי לדבר על האפשרות הזאת?

וולטר לונגו הוא אחד מתוך קבוצה קטנה, אך מאוד משפיעה, של מומחים בתחום שמאמינים כי בני אדם שחיים עד גיל 800 זה לא רק אפשרי, אלא בלתי נמנע, בשל עבודתו באוניברסיטת דרום קליפורניה, שהובילה ליצירת זן של פטריית שמרים שיכול לחיות במשך 10 שבועות ויותר, כשתוחלת החיים הממוצעת של הזן עד כה הייתה כשבוע אחד בלבד.

ע"י מחיקת שני גנים בתוך הגנום של השמרים, לונגו היה מסוגל להאריך את תוחלת החיים של התאים פי עשרה, בהתאם לממצאי המחקר שפורסמו בכתב העת "Public Library of Science Genetics".
 

כמובן שישנו הבדל עצום בין תא של שמרים לבין תאי בני אדם, ועדיין, ע"פ לונגו ועמיתיו העבודה על השמרים רלוונטית ומהווה התחלה בדרך להשפעה גם על תאים אנושיים.
"אם אנחנו יכולים לגלות איך עובד המנגנון לאריכות ימים", אומר לונגו, "זה יכול להיות מיושם על כל תא של אורגניזם חי".

"אנחנו מאוד רחוקים מלגרום לאדם לחיות עד גיל 800, אבל לא יהיה מסובך להגיע לגיל 120 בבריאות מלאה. בשלב מסויים? כן, יהיה אפשר להגיע גם עד גיל 800, אני לא חושב שיש גבול עליון לחיי אורגניזם".
 

עבור רוב העוסקים במדע ההזדקנות, אמירה שכזו היא כמעט כפירה בעיקר. ישנה קביעה ידועה בתחום שאומרת כי תוחלת החיים האנושית המירבית היא לא יותר מ-125 שנה.
ג'ין לואיס קלמנט, שהייתה האדם המבוגר ביותר שתועד, מת בגיל 122 שנים ו-164 ימים. ע"פ ההשקפה המסורתית של ההזדקנות, היא הייתה ברת מזל להגיע כמעט עד הגבול העליון של תוחלת החיים האנושית.

לונגו מודע לטענות של הזרם הספקני בתחום, ומשיב: "הספקות מובנים, והיו רלוונטיים עד לא מזמן, אבל ברגע שהראנו כי קיים אורגניזם שבדרך שמצאנו הצליח להאריך חייו פי עשרה - זה משנה את התמונה. צריך להבין שזו הפעם הראשונה שהארכת חיים כזו ניתנת לאורגניזם, לכן את הספקנות המסורתית צריך לקחת בערבון מוגבל, לכל מה שקדם לניסוי הזה".

ע"י הוצאת הגנים המכונים SCH9 ו-RAS2, אשר מקדמים זקנה בשמרים וסרטן אצל בני אדם, טוען לונגו שאין שום מניעה להגיע אל היעד הנחשק.

טענה נוספת של לונגו, שגורמת לקבוצת מדענים אחרת לתלוש שיערות מראשם, היא שזיקנה היא לא בהכרח מצב שבו הגוף מגיע לבלאי, אלא תכנות גנטי אבולוציוני שנועדה להפטר מהאוכלוסיה החלשה בטבע ולתת מקום לצעירה והחזקה יותר.
זהו רעיון מפתה, אך עלה בעבר ע"י ביולוגים אבולוציוניים כמו ג'ורג' וויליאמס וג'ון מיינארד סמית' לפני 40 שנה. ההנחה הרווחת ביניהם הייתה כי הזדקנות ומוות נועדו לפנות את הדרך לדור הבא, מה שמרמז שההזדקנות היא תכנית גנטית מושחזת ע"י הברירה הטבעית.