הומור וסאטירה

חנה ומוטי היו נשואים כבר שנים רבות והם הגיעו לשלב בחיים בו סקס כבר כמעט ונעלם משגרת החיים שלהם. לילה אחד מוטי הסתובב במיטה לכיוונה של אשתו ואמר: "יקירתי, יש לי רעיון... כדי להחזיר את האהבה לחיי הנישואין שלנו בכל פעם שאחד מאתנו ירצה להשתעשע ולהתענג מעט, כל מה שהוא יצטרך לומר זה ׳מכונת כביסה׳". חנה הסכימה להצעה אבל נרדמה לאחר כמה דקות ומוטי נותר מתוסכל... בלילה שלמחרת מוטי רכן לעבר אשתו ולחש בנעימות: "מכונת כביסה". חנה הסירה מעלייה את בעלה ואמרה: "יש לי כאב ראש נורא". מוטי שידע להבין רמזים, הניח לה ונרדם. לאחר מספר לילות שבהן מוטי קיבל בדיוק את אותה התשובה מאשתו, הוא החליט לנסות שוב את מזלו, שינס מותניו, רכן לעבר אשתו ולחש בטון מפתה: "מכונת כביסה", ושוב נתקל בסירוב מצדה של חנה. לא חלפו כמה רגעים ולפתע גם אצל חנה התעורר החשק, והיא מיד הסתובבה לכיוון בעלה ואמרה: "מכונת כביסה". מוטי התהפך לכיוונה והשיב: "מצטער יקירתי, זו הייתה רק חצי מכונה אז כבר עשיתי אותה ביד".

ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה. בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור. "וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור. חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..." משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?" "זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין". משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי". "העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".

גבר ואישה ישנו יחד במיטה כשלפתע, בשעה 4 בבוקר, נשמע רעש מבחוץ. האישה התעוררה בבהלה, קפצה מהמיטה וצעקה: "אתה חייב לברוח! בעלי חזר הביתה!" חצי ישן וחצי ער ומבולבל לחלוטין, האיש קם מהמיטה, קפץ מהחלון כשהוא עירום לחלוטין, התרסק על האדמה וברח לכיוון הרכב שלו כשבדרך הוא נתקל בשיח קוצני וכואב. האישה צפתה במחזה המוזר הזה, קמה באטיות מהמיטה ולבשה את החלוק שלה. לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת והאיש עומד בפתח, מתנשף בכבדות, מכוסה בשריטות ובחבלות וצועק עליה: "יא משוגעת אחת! אני בעלך!" והאישה עונה לו: "אז למה ברחת?!"

ירקן אחד נכנס לפאב השכונתי באמצע היום, וראה את חברו החוואי יושב על הבר כשהוא שתוי לחלוטין. נוכח השעה המוקדמת של היום, ניגש אליו הירקן בפליאה רבה ושאל: "תגיד, למה אתה יושב פה בצהרי יום יפה כל כך ומשתכר?" החוואי נאנח וענה "יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר". "מה כבר קרה שהוא נורא כל כך?" שאל הירקן בסקרנות והתיישב על ידו. "טוב," נאנח החוואי, "אז היום בבוקר ישבתי על יד הפרה שלי וחלבתי אותה. ברגע שהדלי סופסוף התמלא, היא הרימה את רגל שמאל ובעטה בו בכל הכוח." "אוקי," ענה הירקן. "זה לא נשמע לי כל כך גרוע." החוואי נאנח וענה: "זו לא הבעיה. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר". "אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן. "לקחתי את הרגל השמאלית שלה," ענה לו החוואי "וקשרתי אותה עם חתיכת חבל אל העמוד שמצד שמאל כדי שלא תבעט בדלי." "ואז מה קרה?" "התיישבתי שוב על הכיסא והמשכתי לחלוב אותה. הדלי התמלא בפעם השנייה, ובדיוק באותו הרגע היא הרימה את רגל ימין ובעטה בדלי שוב." הירקן צחק ושאל: "באמת?" החוואי נאנח. "כן, אבל זה לא הכול. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר." "אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן "עשיתי את הדבר ההגיוני. לקחתי את רגל ימין שלה וקשרתי אותה עם חתיכת חבל נוספת אל העמוד שמצד ימין." "ומה קרה אז?" "התיישבתי בפעם השלישית, והתחלתי הכול מההתחלה. הצלחתי למלא פעם נוספת את הדלי בחלב, אבל אז הפרה הזאת הרימה את הזנב והפילה אותו בקלות בהנפה אחת." הירקן הנהן ושאל: "אז זה היה הרגע שוויתרת?" "ככה אתה מכיר אותי?" נעלב החוואי. "אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר..." "נו, ואז מה קרה?" שאל הירקן שכבר התרומם מכיסאו. "טוב," נאנח החוואי. "השעה לחלוקת החלב התקרבה ולא נותרו לי יותר חבלים, אז הורדתי את החגורה שלי מהמכנסיים וקשרתי את הזנב של הפרה לגדר. כמובן שהמכנסיים שלי נפלו, ובדיוק באותו הרגע אשתי נכנסה לרפת כדי לשאול למה אני מתעכב. אתה מבין למה יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר?"

בלילה אחד על הכביש המהיר, המשטרה הקימה מחסום לבדיקת רכבים וכבר לאחר כמה דקות הם עצרו רכב שנסע לעבר המחסום במהירות גבוהה מאוד וכמעט שלא עצר. כשהשוטר האחראי ניגש לדלת הנהג כדי לבדוק את פשר ההתנהגות המחשידה הזו, הוא הופתע לגלות שבמכונית יושב אדם לבוש בטוקסידו אלגנטי ולידו מזוודה ענקית. השוטר שאל את אותו מדוע הוא נוסע במהירות גבוהה כל כך והנהג השיב שהוא קוסם ולהטוטן שקבע בטעות שתי הופעות בלילה אחד, וכעת הוא ממהר להגיע להופעה השנייה. "אוקי" אמר השוטר, "נניח שאני מאמין לך. במקרה אני חובב נלהב של קסמים וג'אגלינג, אז אם תוכל לבצע תרגיל שעדיין לא ראיתי, אני אשחרר אותך רק עם אזהרה." הקוסם מסכים בשמחה לאתגר, לוקח את המזוודה שלצדו, יוצא מהרכב ומתחיל להוציא ממנה את האביזרים שלו. כצפוי, הוא תחילה מוציא 2 כדורים ו-2 מקלות להטוטים, אבל אז האביזרים שלו מתחילים להיות יותר ויותר מוזרים. הוא מוציא אבטיח ענק, כיסא מתקפל, עציץ ביגוניה קטן ולבסוף מסור חשמלי ענק. אחד אחרי השני, הקוסם זורק את כל האביזרים שלו באוויר ומתחיל לבצע בעזרתם להטוטים שונים. בינתיים, אחד מהשוטרים האחרים במחסום עוצר רכב נוסף שנהג בזיגזגים, ומגלה שמפיו של הנהג הצעיר עולה ריח חזק של אלכוהול. השוטר לוקח את המסמכים של הנהג החשוד לבדיקה בניידת ומורה לו להמתין במקום לבדיקת שיכרות. הנהג נותר לשבת ברכבו במשך זמן מה, אבל אחרי שהוא הבחין בקוסם שמבצע את התרגיל שלו הוא יצא מהרכב ונכנס לשבת במושב האחורי של הניידת בה נמצא השוטר שבודק את מסמכיו. "תגיד לי אתה רוצה צרות?! אמרתי לך להישאר במכונית שלך אז תישאר במכונית שלך!" צעק עליו השוטר. "עזוב, חבל על הזמן" אמר הנהג, "ראיתי את מבחן השכרות שלכם ואין מצב שאני עובר אותו, אז בוא נחסוך זמן ותיקח אותי ישר לכלא..."

מדי שבוע היה מגיע מתושלח, צדיק הכפר, אל השוק המקומי, על מנת שיוכל לחלוק מחוכמתו עם שאר התושבים. באחד הימים הבחין באישה שממתינה לו, ניגש אליה ושאל כיצד יוכל לעזור. האישה וידאה שאיש אינו מקשיב לה, ואז אמרה בלחש: "שמעתי שכבודו אוהב בעלי חיים?". "בהחלט," ענה מתושלח בשמחה. "אני מגדל בביתי כמה חיות שונות. במה אוכל לעזור לך?" "אני מתנצלת להטריד אותך, אבל יש לי בעיה. רכשתי במיטב כספי שתי נקבות תוכי שנאמר לי שיוכלו לדבר, אבל מיום שהגיעו הן אומרות רק משפט אחד." "מה הן אומרות?" שאל מתושלח. "בכל פעם שאדם חדש נכנס לבית, הן צועקות: שלום, אנחנו חשפניות! אתה רוצה לבלות איתנו?" "לא יאומן!" קרא מתושלח. "אין ספק שמדובר בבעיה רצינית מאוד." הוא חשב לרגע, ואז אמר: "עם זאת, יש לי פתרון לבעיה. אני מגדל בביתי שני תוכים ממין זכר, משה ויהושוע, אותם לימדתי להתפלל באדיקות מדי יום. הביאי את נקבות התוכי שלך לביתי, נשים אותן באותו הכלוב יחד עם הזכרים, והם ילמדו אותן להתפלל ולחדול מהמילים הנוראיות הללו." "תודה רבה!" אמרה האישה. "אין ספק שאשמח לעשות זאת!" וכך היה. ביום שלמחרת הביאה האישה את שתי הנקבות לביתו של מתושלח. כבר בכניסה לבית הבחינה בכלוב הגדול שניצב במרכז החדר, שבתוכו שני תוכים גדולים ששוקעים בקריאה ומתפללים בקול. האישה התרשמה מאוד, פתחה את הכלוב והכניסה לתוכו את שתי נקבות התוכי שלה. כעבור מספר שניות הבחינו הנקבות בחברים החדשים, וקראו לעברם בשמחה: "שלום, אנחנו חשפניות! אתם רוצים לבלות איתנו?" "עכשיו תראי", אמר מתושלח, "שני הצדיקים שלי ילמדו אותן כיצד ראוי לדבר!" התוכים הזכרים חדלו בן רגע מהתפילה, פקחו את עיניהם, הרימו את ראשם והביטו בהשתוממות בשותפות החדשות שלהם לכלוב. לבסוף אחד מהם היכה את השני בכנפו וקרא: "משה! אני חושב שסוף סוף מישהו הקשיב לתפילות שלנו!"

ביום קיץ שטוף שמש נכנסה אישה צעירה ונאה עם עגלת תינוק לקצבייה השכונתית ובפיה חדשות מרעישות לבעלים: התינוק שבעגלה הוא שלו! הקצב היה מבולבל מאוד, כי הוא היה משוכנע שהוא מעולם עוד לא פגש את האישה הזו, אך עם זאת אי אפשר היה להכחיש את הדמיון בינו לבין התינוק הקטן והאישה המסתורית התעקשה שהם נפגשו במסיבה לפני כשנה ושכבו זה עם זו. הקצב לא ידע מה לעשות שכן למרות שהוא לא זכר את האישה, הוא זכר במעורפל שהוא יצא לאיזו מסיבה בלי אשתו לפני כשנה והשתכר כהוגן... לאחר שיחה ארוכה מאוד הוא הסכים לעסקה עם האישה המסתורית: היא תשמור על סודו מפני משפחתו והוא בתמורה יספק לה ולתינוק בשר בחינם עד שהילד יגיע לגיל 16. במשך שנים רבות הייתה האישה מגיעה ולוקחת את מנת הבשר שהובטחה לה, וכאשר הילד היה בן 10, היא החלה לשלוח אותו במקומה. הקצב מעולם לא אמר להם מילה, אבל ככל שעבר הזמן הוא שם לב שהילד כלל לא דומה לו והוא הבין שהוא כנראה נפל בפח. היות ועברו כבר 10 מתוך 16 השנים שכללה העסקה, הוא המשיך לכבד את ההסכם ולהביא לילד בשר מדי יום. בכל יום שעבר הוא ידע שהוא מתקרב לסופו של הסיוט המייגע הזה. בוקר אחד נכנס הילד, שהיה כבר נער גבוה ונאה, לקח את הבשר והכריז בפני הקצב בגאווה "אתה יודע שאני בן 16 היום?". "וודאי שאני יודע..." אמר הקצב "ולכבוד האירוע החגיגי הזה יש לי בקשה מיוחדת אליך. כשאתה חוזר אל אמא שלך היום תן לה את מנת הבשר הזאת ותגיד לה שזה הדבר האחרון שהיא אי פעם תקבל ממני. אם היא תנסה להמשיך לסחוט אותי אני מוכן ללכת איתה לבית המשפט ואני יודע שאני אנצח! ואם אתה רוצה לעשות לי טובה, תחזור אחר כך הנה ותתאר לי את הפנים שלה אחרי שהיא הבינה שאיתי היא סיימה את הסיפור!" הילד היה קצת מבולבל אבל הוא החליט לספר לאימו את דברי הקצב במלואם, הרי בכל זאת מדובר באדם שנתן לו אוכל בחינם במשך כל חייו. לאחר שהיא שמעה את דבריו היא פשוט הנהנה והפטירה, "אתה מוזמן לחזור ולהגיד לו איך הפנים שלי נראות, ובאותה ההזדמנות תגיד לו שבשנים האחרונות קיבלתי גם חלב, לחם, ירקות וביצים בחינם, אבל אף אחד מהגברים האחרים לא היה מספיק פראייר כדי להסכים ליותר מ-10 שנים!".

שלוש נשים עבדו יחד במשרד; האחת נשואה, השנייה מאורסת והשלישית רווקה עם חבר מזדמן. שלושתן לגמו יחדיו קפה באחת מההפסקות, ודיברו על מערכות היחסים שלהן... הנושא העיקרי שעלה הוא כמובן המצב בחדר המיטות, ומה ביכולתן לעשות כדי לשפר ולהמריץ את העניינים. בזמן שהאישה הרווקה ישבה בשקט והאזינה לעצות חברותיה, לפתע היא הבינה ששלושתן יכולות לפלפל את חיי האהבה שלהן והציעה תרחיש שכולן יצטרכו לבצע: "שלושתנו נרכוש לבוש סקסי ונועז, כמו מגפי עור שחורים, כפפות עור ואפשר גם מסיכת עיניים שחורה...". שתי חברותיה היו קשובות ונראו נלהבות מתמיד. האישה הרווקה המשיכה: "כולנו נפתיע את בני הזוג שלנו בדיוק כשהם יגיעו הביתה מהעבודה עם התלבושת הזאת ונראה איך הם יגיבו". לאחר שבוע שלושת החברות ישבו באותו המקום, לגמו קפה ושיתפו אחת את השנייה בתוצאות: האישה הרווקה פתחה ואמרה: "זה היה פשוט מדהים! חבר שלי הגיע לדירה שלי בערב, ואני חיכיתי לו בסלון עם מגפי העור, הכפפות ומסיכת העיניים, בדיוק כפי שתכננו, ועשינו אהבה כמו משוגעים!". האישה המאורסת לא חיכתה רגע נוסף ושיתפה: "זה עוד כלום לעומת מה שאני חוויתי... חיכיתי לו ממש בכניסה לבית, וכשהוא נכנס וראה אותי בלבוש הסקסי הזה, הוא איבד שליטה וחווינו את הריגוש הכי טוב שהיה לנו בחיים!". האישה הנשואה שמרה על שתיקה מאופקת ורק אחרי שחברותיה לחצו עליה היא הסכימה לדבר. "נעלתי את המגפיים, עטיתי את הכפפות, לא שכחתי מסכת העיניים השחורה ואפילו חבשתי כובע בוקרים ישן שיש לי מפורים. התיישבתי על הספה וחיכיתי לבעלי שיגיע הביתה". היא לקחה מספר נשימות והמשיכה: "ואז כשהוא סוף סוף הגיע, חצי שיכור מרופט ומסריח, הוא פתח את המקרר, הוציא בירה, התיישב לידי על הספה ושאל: 'אז זורו... מה יש לאכול הלילה?'".

בבוקר יום שישי אחד, לקח אבא את בנו הקטן לקניות והשניים נכנסו לבית מרקחת כדי לקנות כמה תרופות. בזמן שהם עברו בין מדפי החנות, הבן מצא את עצמו לפתע עומד מול מדף שלם מלא באריזות שונות ומשונות של קונדומים. "אבא, אתה יכול להסביר לי מה הדברים האלה?" שאל הבן הקטן. "הדברים האלה נקראים קונדומים. משתמשים בהם כשגבר ואישה רוצים להראות אחד לשני כמה הם אוהבים זה את זו." "אהההה, שמעתי עליהם בבית הספר. תגיד אבא, למה בקופסה הזאת יש שני קונדומים?" "זה מאוד פשוט, החבילה הזאת מיועדת לנערים צעירים שצריכים קונדום אחד ליום שישי וקונדום אחד ליום שבת." "ולמה בחבילה הזאת יש 6 קונדומים?" "החבילה הזאת מיועדת לגברים רווקים שצריכים 2 קונדומים ליום חמישי, 2 ליום שישי ושניים ליום שבת." "ואוו איזה כיף להם!" התלהב הילד הקטן, "ומה לגבי החבילה הגדולה הזאת עם 12 קונדומים?" "זאת חבילה לגברים נשואים", השיב האבא ונאנח, "אחד לינואר, אחד לפברואר, אחד למרץ..."

איש אחד הלך ברחוב, ולפתע ניגש אליו קבצן בעל מראה מוזנח וביקש ממנו נדבה כדי לקנות לעצמו אוכל לארוחת הערב. האיש הוציא את ארנקו מהכיס, שלף מתוכו שטר של 100 ₪ ושאל את הקבצן: "אם אתן לך את הכסף, תשתמש בו כדי לקנות לעצמך בקבוק וויסקי?" "מה פתאום, הפסקתי לשתות כבר מזמן," ענה הקבצן. "תבזבז אותו על הימורים?" שאל האיש. "למה שאהמר?" שאל הקבצן, "אני חוסך את כל מה שיש לי רק כדי להצליח לשרוד." "אפילו לא תוציא אותו על בילוי במגרש הגולף?" וידא האיש. "השתגעת?" נעלב הקבצן. "אף פעם לא שיחקתי גולף בכל החיים שלי!" האיש חייך בסיפוק: "אם כך, אני לא אתן לך את הכסף אלא אזמין אותך אלי הביתה כדי לאכול ארוחת ערב מפוארת איתי ועם אשתי." הקבצן נראה המום ושאל: "אשתך לא תכעס עליך אם תעשה את זה? תראה איך אני נראה, שלא לדבר על זה שכבר מזמן לא התקלחתי..." "אל תדאג לגבי מה שהיא תחשוב" ענה האיש, "אני רוצה להראות לה איך נראה גבר שלא שותה, לא מהמר ולא משחק גולף!"

בזמן ארוחת הבוקר השגרתית של משפחת רוזן, שרה פנתה לבעלה אפרים במבט נרגז ואמרה "אני יכולה להתערב איתך שאין לך מושג איזה מאורע חשוב קורה היום". אפרים השיב מיד ללא כל השתהות חשודה והכריז: "ברור שאני יודע איזה יום היום!", אסף את חפציו בחיפזון ויצא לעוד יום של עבודה במשרד. כשהגיע לעבודה הוא ראה את חברו הטוב חיים ופנה אליו בפאניקה: "אתה חייב לעזור לי! אני חושב שהיום זה יום הולדתה של אשתי, שכחתי מזה לגמרי ואין לי מושג מה אני יכול לקנות לה!". חיים השרמנטי לא אכזב והציע לאפרים לשלוח לאשתו האהובה מספר מתנות בהפרשי זמן מסוימים, והבטיח בביטחון: "ככה אין שום סיכוי שהיא תבין שנזכרת ביום הולדתה רק עכשיו. וחוץ מזה, אם תבחר את המתנות הנכונות, יכול להיות שגם אתה תקבל משהו קטן בסוף היום הזה...". אפרים הצייתן מיהר למלא אחר ההוראות של חיים בתקווה שהן יספקו לו שלום בית, ואולי גם משהו אחר... בשעה 11:00 נשמע צלצול הפעמון בבית משפחת רוזן וכששרה פתחה את הדלת היא קיבלה לידה קופסה שמכילה שמלה סגולה יפהפייה. בשעה 14:00 הגיע לפתח ביתה משלוח נוסף, שהתברר כבושם האהוב עלייה ביותר. לאחר מספר שעות נוספות הגיע עוד שליח שמסר לשרה שקית ורודה קטנה, ובתוכה סט בגדים תחתונים סקסיים במיוחד. שרה שמחה מאוד לקבל את כל המתנות הנפלאות האלה מבעלה, וציפתה בכיליון עיניים לשובו מהעבודה. כשהגיע הערב נכנס אפרים לביתו מרוצה ומלא גאווה, ופגש בכניסה את אשתו שעמדה מולו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. "קודם השמלה המרשימה, אחר כך הבושם שאני כל כך אוהבת, ואם זה לא מספיק – אפילו הצלחת להפתיע אותי עם הלבוש הסקסי שבחרת". אפרים התכוון לענות ולאחל לה יום הולדת שמח, אך זו קטעה אותו ואמרה: "מעולם לא חשבתי שאשקיע ואתגנדר כל כך בשביל לאסוף את אמא שלי משדה התעופה!".

חמישה חברים מהצבא היו נוסעים ביחד לטיול דייג של שבוע בכנרת בכל שנה במשך כמעט 30 שנה, אך כמה ימים לפני הטיול ה-30 אשתו של יגאל החליטה שהשנה הוא לא נוסע, ונשאר איתה בבית. חבריו של יגאל היו מאוד מאוכזבים אבל החליטו לבסוף שלא לבטל את הטיול ולצאת לצפון בלעדיו. למרבה הפתעתם בלילה הראשון של הטיול, בעודם צולים את הדגים שתפסו על האש, התקרב רכב אל המחנה שלהם ומי יוצא ממנו אם לא יגאל. ארבעת החברים שמחו מאוד לראותו וקיבלו את פניו בצחוק וחיבוקים, בירה קרה ומנה חמה של דג צלוי. "שתהיה בריא יגאל, איך הצלחת לשכנע את אשתך שתיתן לך לבוא לפה? ועוד באמצע הלילה!" שאל אחד החברים. "טוב, האמת היא שבקושי הייתי צריך להתאמץ" ענה יגאל, "אשתי התגנבה מאחורי בזמן שראיתי טלוויזיה היום בערב וכיסתה את העיניים שלי מאחור. כשהסתובבתי גיליתי שהיא לובשת כותנת לילה חדשה וסקסית. לא ממש ידעתי איך להגיב, אבל לפני שהספקתי להגיד מילה היא תפסה לי את היד ומשכה אותי לחדר השינה. על המיטה היא פיזרה עלי ורדים, היא הדליקה נרות בכל רחבי החדר ואפילו קנתה סדינים חדשים ממשי." "מעניין מאיפה היא קיבלה את הרעיון לעשות דבר שכזה" אמר אחד החברים. "גם אני שאלתי זאת את עצמי ומהר מאוד קיבלתי את התשובה. על השידה ליד המיטה היה את הספר הזה שהיא קוראת עכשיו, '50 גוונים של אפור' ולידו היה זוג אזיקים. היא לקחה את האזיקים ואמרה לי לקשור אותה למיטה, אז קשרתי אותה למיטה." "ומה קרה אז?" "ואז היא אמרה לי לכבות את האור." "נו ומה אתה עשית?" "מה זאת אומרת מה עשיתי? ברור שכיביתי את האור!" "ואז מה קרה?" "ואז היא אמרה לי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה." "ו...???" "ועכשיו אני פה אתכם!" מסקנה: גם אם נותנים לגבר את כל החופש שבעולם, עדיין לא בטוח שהוא ידע מה הוא צריך לעשות איתו!

זוג פנסיונרים בני 80 החליט להצית מחדש את הלהבה של חיי האהבה שלו ולנסות ויאגרה בפעם הראשונה. הגבר היה קצת סקפטי בנוגע ליכולתה של גלולה קטנה אחת לשפר את מצבו ולכן הוא החליט לקחת כמה, רק ליתר ביטחון... לאחר כשעה השניים נכנסו למיטה ובילו ביחד לילה ארוך ומלא בפעילות סוערת... למחרת בבוקר האישה שואלת את בעלה: "יקירי אתה רוצה ארוחת בוקר? אולי כמה ביצים וטוסט או סלט ומיץ תפוזים?". "לא תודה" ענה בעלה, "אני לא ממש רעב עכשיו, זה כנראה הכדורים שמדכאים לי את התיאבון". בזמן הצהריים האישה פנתה שוב אל בעלה: "יקירי אתה רוצה אולי קערת מרק או סנדוויץ' עם פסטרמה?". "לא תודה", ענה בעלה, "ממש אין לי תיאבון עכשיו". הגיעה שעת הערב והאישה פנתה אל בעלה בפעם השלישית: "בעלי האהוב, אולי אתה רוצה כמה קציצות או אולי עוגת תפוחי עץ חמה?". גם הפעם הבעל משיב בשלילה, "הוויאגרה הזאת ממש הרסה לי את התיאבון, אני פשוט לא רעב...". "אני מבינה שאתה לא רעב", אמרה האישה, "אבל אני גוועת כבר מהבוקר אז אכפת לך להוריד אותי כבר מהדבר הזה שלך כדי שאני אוכל ללכת למטבח?!"

כשמוטי ושרית חגגו 50 שנות נישואים, מוטי החליט לשאול את אשתו שאלה חשובה ורגישה: "שרית, תגידי האם בכל השנים שלנו יחד בגדת בי?" "ובכן..." השיבה שרית, "בגדתי בך, אבל ללא ספק זה היה לטובתך האישית!" "לטובתי? איך זה יכול להיות?", התפלא הבעל, "כמה פעמים בגדת בי?" "רק 3!", ענתה אשתו. "רק 3?!?" התרעם מוטי, "מתי זה קרה?" "ובכן, זוכר שהיית בן 35 והיית נחוש לפתוח עסק חדש אבל הבנק סירב לתת לך הלוואה? ולמחרת הגיע מנהל הבנק בכבודו ובעצמו לבית ואישר לך את ההלוואה מבלי לשאול דבר?" "יקירתי!" חייך מוטי, "עשית את זה בשבילי? אני לא מאמין, איזו אישה מתחשבת את! אני מעריך אותך אפילו יותר!" ואז המשיך ושאל בסקרנות״ "ומתי הייתה הפעם השנייה?". "ובכן אהובי, זוכר שחטפת התקף לב והזדקקת לניתוח מסובך אבל אף מנתח לא הסכים לקבל אותך? וכעבור מספר שעות פרופסור קפלן הגיע מהקצה השני של הארץ במיוחד כדי לנתח אותך?" "אני לא מאמין, הצלת את חיי!" שמח הבעל ואמר: "איך אוכל להודות לך, את האישה הכי נפלאה שיכלתי לבקש! אני כל כך מתרגש, עכשיו ספרי לי מתי הייתה הפעם השלישית?" "ובכן בעלי היקר, זוכר שלפני כמה שנים רצית לעמוד בראש ועד הבית והיו חסרים לך 13 קולות כדי לנצח?..."

ביום שמשי חמים ונעים, טייל לו רפי בפארק כשלפתע הבחין בזוג קשישים שעושים אהבה על הדשא. בתחילה חשב לעצמו כמה זה מדהים שהזוג הקשיש שמולו מרגיש נועז ממש כמו זוג צעיר, אולם אחרי שהתבונן בהם במשך כמה רגעים ושם לב שהאישה כמעט ולא זזה, נראה היה לו כי בעצם האישה התעלפה והאיש שלצידה מנסה לבצע בה פעולות החייאה. רפי רץ במהרה לעבר הזוג כדי להגיש לאיש הקשיש עזרה, אך כשהחל ללחוץ על החזה של האישה, היא קמה וצעקה עליו יחד עם בעלה. "מה אתה חושב שאתה עושה?" צעק הקשיש, "תעיף את הידיים שלך מאשתי!" "אני מצטער", ענה רפי, "חשבתי שהיא התעלפה ושאתה מבצע בה פעולות החייאה". "מה פתאום!", ענה לו בחזרה הקשיש, "אנחנו עושים אהבה!״ "אבל היא לא עשתה כלום, אפילו לא זזה!" אמר רפי בקול, והקשיש השיב לו: "זה פשוט כי אשתי פולניה".