נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
דרך הקוואגה (חצי זברה-חצי סוס) ועד לאייל האירי (האייל הגדול ביותר שחי), הנה רשימה מרשימה של החיות המדהימות ביותר שכבר לא נזכה לראות. 1. טירנוזאורוס רקס (נכחד לפני 65 מיליון שנה) |
 |
|
הטירנוזאורוס רקס היה אחד הטורפים היבשתיים הגדולים שאי פעם חיו על הכדור, באורך של 16 מטר (כולל הזנב) וגובה של כ-5 מטרים עם משקל גוף שמגיע לכדי 7 טון. הטירנוזאורוס רקס היה טורף על שתי גפיים, עם גולגולת מאסיבית ומאוזן ע"י זנב ארוך וכבד. מאובנים של רקס נמצאו בסלעים בצפון אמריקה מתקופת 3 מיליון השנים האחרונות של תקופת הקרטיקון, שהיו לפני 65.5-68.5 מיליון שנה. יותר מ-30 דגימות של רקס זוהו, חלקם בצורת שלדים קרובים לשלמות, ובחלק מהמקרים מצאו חוקרים גם חלק מהרקמות שהיו לטורף העצום הזה. בזכות שפע המאובנים שנמצאו, התאפשר מחקר משמעותי של חיי הטי-רקס כולל בתחום היסטוריית חייו והביומכניקה. |
| 2. קוואגה: חצי זברה, חצי סוס (נכחדה בשנת 1883) |
 |
|
הקוואגה היא אחת החיות המפורסמות ביותר מבין אלה שנכחדו באפריקה, היא הייתה זן של הזברה המוכרת לנו אך נבדלה משאר הזברות בחלקה האחורי של הגוף, שהיה חום לחלוטין. הקוואגה הייתה יעד לציידים שנהנו מהבשר והעור שלה, והאחרונה מביניהן נורתה ככל הנראה בשנת 1870. הקוואגה האחרונה שחיה מתה ב-12 באוגוסט 1883 בגן החיות ארטיס מאגיסטרה באמרסטרדם. בשל הבילבול בין הקוואגה לזברה "רגילה", היא הוגדרה כזן נפרד ואף הייתה החיה הראשונה שהד.נ.א שלה נחקר. לאחר חקירה גנטית, התברר כי מדובר בתת-זן של הזברה ולא בזן נפרד. |
| 3. טילאקין - הזאב הטסמני (נכחד בשנת 1936) |
 |
|
הזאב הטסמני היה הטורף הגדול ביותר מבין חיות הכיס בזמנים המודרניים. מקורו באוסטרליה וגיניאה החדשה והוא היה השריד האחרון מבין זאבי הכיס. הוא נכחד באוסטרליה כמה אלפי שנים לפני בוא המתיישבים האירופאים ליבשת, אולם שרד בטסמניה לצד מינים אחרים, כמו השד הטסמני. משערים כי הוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. |
| 4. פרת ים (נכחדה בשנת 1768) |
 |
|
נתגלתה בשנת 1741 ע"י חוקר טבע גרמני, סמוך לאי ברינג. היא שקלה כ-3.5 טונות וניזונה בעיקר מאצות, הייתה כבדת תנועה, קצרת רואי וידידותית מאוד. פרת הים אפשרה לבני אדם להתקרב אליה ולשחק עימה מבלי שחששה כלל, אולם האדם ניצל זאת כדי לצוד את כולן לשם מזון ובכך הביא כליה על יצורים אלה. פרת הים נעלמה בשנת 1768, כ-27 שנים בלבד לאחר שנתגלתה. |
| 5. אייל אירי: האייל הגדול ביותר בהיסטוריה (נכחד לפני 7,700 שנה) |
 |
|
האייל האירי היה האייל בעל הקרניים הגדולות ביותר שחי אי פעם על הכדור, הוא חי באירופה בתקופות הפליוקן, הפליסטוקן וההולוקן. שרידיו האחרונים תוארכו באמצעות תיארוך פחמן לסביבות 5,700 לפנה"ס. גובהו היה 1.8 מטר, אורכו 2.8 מטר, המרחק בין קצוות קרניו היה 3.5 מטרים ומשקלן של קרניו לבדן היה 40 ק"ג. מתנגדי תורת האבולוציה במאה ה-19 השתמשו בקרניו הגדולות כדי להטיל ספק במנגנון הברירה הטבעית, כפי שהציג צ'ארלס דרווין. אם המותאמים ביותר שורדים, הם טענו, אזי מהו היתרון של חיה הנושאת קרניים גדולות כ"כ? אך ע"פ עקרון ההכבדה, קרניו הכבדות היו מסר שמשדר הזכר בעונת הרבייה כדי להוכיח עד כמה איתן וחסון הוא, מה שמסביר את השרדותו ע"פ איילים אחרים באותה תקופה. |
| 6. הנמר הכספי (נכחד בשנת 1970) |
 |
|
הנמר הכספי, או הנמר הפרסי, היה תת המין המערבי של הטיגריס. הוא חי באיזור איראן, עיראק, אפגניסטאן, טורקיה, מונגוליה, קזחסטן, קווקז, טג'קיסטאן, טורקמניסטאן ואוזבקיסטאן, עד שנכחד בשנת 1970. מבין הנמרים הידועים בעולם, הנמר הכספי היה השלישי בגודלו. גופו היה מוצק וארוך עם רגליים חזקות, כפות גדולות ורחבות וציפורניים גדולות במיוחד. אוזניו היו קצרות וקטנות, סביב לחיו הייתה כמות נדיבה של פרווה ושאר פרוותו הייתה ארוכה ועבה. הזכרים היו גדולים מאוד ומשקלם נע בין 169-240 ק"ג. הנקבות היו קטנות יותר ומשקלן היה "רק" 85-135 ק"ג. |
| 7. שור הבר האירופי (נכחד בשנת 1627) |
 |
|
שור הבר היה זן של פר שנכחד והיה נפוץ בכל אירופה ובאיזורים רבים באסיה, ממנו משערים כי התפתחו כמה מזני הבקר המשמשים את האדם כיום. אורכו היה כשלושה מטרים וגובהו הגיע ל-1.8 מטר. צבעו היה שחור ולאורך גבו נמתח פס לבן. הוא נעלם מארץ ישראל לפני כאלפיים שנה ונכחד כליל בשנת 1627 בפולין. נראה שהאדם הקדמון היה צד אותו למאכל משום שציוריו מופיעים בלא מעט מערות. למעשה, מדובר בתאו המקראי, בעוד שהתאו של ימינו התפתח ממנו. |
| 8. אלקה גדולה (נכחדה בשנת 1844) |
 |
|
האלקה הגדולה הייתה עוף ימי דמוי פינגווין שחי בצפון האוקיינוס האטלנטי, עד שנכחד. האלקה הגדולה היטיבה לצלול בים, גופה היה הידרודינמי והיא ניזונה מדגים. היא דומה בצורתה לפינגויין, משום שאורח חייהם היה דומה. לשניהם התנוונו הכנפיים והפכו לסנפירים. האלקות חיו 10 חודשים בשנה בלב ים ורק הרבייה גרמה להן לעלות ליבשה. הן יכלו לנוע רק בקרקע שטוחה, לכן היו מוגבלות לאיים שאינם סלעיים. בכל שנה הייתה הנקבה מטילה ביצה אחת ושני ההורים דגרו וטיפלו בצאצא. בתחילה שימשה כמזון ליורדי הים, שלאחר מכן החלו לצוד אותה בשל נוצותיה והשתמשו בבשרה לשם פיתיונות. במרץ 1830 התפרץ הר געש תת-ימי והחריב אי זעיר הקרוב לאיסלנד, שהיה המושבה האחרונה של האלקות הגדולות. את האסון שרדו כמה עשרות זוגות בלבד, אשר לאחר כמה דורות נכחדו סופית בשל חוסר יכולתן להתרבות באיזורים הסמוכים. |
| 9. אריה המערות: אחד האריות הגדולים בהיסטוריה (נכחד לפני 2,000 שנה) |
 |
|
אריה המערות, הידוע גם בשם אריות המערות האירופאי, הוא זן נכחד של האריות הפרה-היסטורים. מין זה היה מהאריות הגדולים ביותר, זכר בוגר אשר נמצא בגרמניה בשנת 1985 היה בגובה של כ-1.2 מטר ובאורך של 2.1 מטר ללא הזנב. הוא נכחד, ככל הנראה, עוד לפני 10,000 שנה, אם כי יש כמה סימנים לכך שכמה ממנו שרדו עד לפני 2,000 שנה במדינות הבלקן. |
| 10. דודו (נכחד במהלך המאה ה-17) |
 |
|
דודו אפור הוא עוף שחי באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי ונכחד בשנת 1681. המתיישבים ההולנדים שהגיעו לאיזור, גילו אותו בשנת 1601. הוא לא הצטיין בבינה יתרה והיה גדול במקצת מתרנגול הודו. אורך גופו כ-75 ס"מ, גובהו 90 ס"מ ומשקלו הגיע ל-25 ק"ג. גופו היה כבד, רגליו היו עבות וקצרות, ראשו היה גדול והוא נשא מקור גדול ומעוקל. כנפיו היו קצרות והוא לא היה מסוגל לעוף. הדודו היה צמחוני ואכל בעיקר פירות וזרעים, נקבת הדודו הטילה ביצה אחת גדולה על הקרקע ושני ההורים דגרו וטיפלו בגוזל תקופה ממושכת. הדודו נכחד בידי המתיישבים עצמם, שהרסו את היער שהיה אזור המחייה שלו, לטובת הרחבת מושבתם. הם שלחו אל היער כלבים, חתולים ובעיקר חזירים, שטרפו את הביצים, העופות הצעירים ומזון הדודואים. האחרון נצפה בשנת 1681. מקור השם דודו בפורטוגזית ופירושו "שוטה", גם שמו המדעי פירושו "עוף שוטה", משום שהיה איטי ולא חשש מבני האדם ומחיות הבית שהביא עימו לאי. |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: