הרבה לפני שתרסיסי חרקים הגיעו בפחיות, אנשים פנו לעשבי תיבול ופרחים ריחניים כדי להרחיק חרקים לא רצויים. יש קצת מדע מאחורי המסורת הזו: צמחים מסוימים מכילים תרכובות המשמשות בחומרים דוחי חרקים וקוטלי חרקים מודרניים. אבל יש הבדל בין תמצית צמחים מרוכזת לבין פרח שגדל ליד המרפסת שלכם. ריח נעים לבדו לעיתים רחוקות מספק הגנה אמינה.
שבעת הצמחים הללו יכולים להכניס ניחוח, צבע ועשבי תיבול שימושיים לחלל החיצוני שלכם, ולחלקם יש תפקידים ספציפיים בניהול מזיקים. הנה מה שכל אחד מהם יכול להציע באופן מציאותי, יחד עם עצות מעשיות לגידולם.
נפית החתולים מכילה נפטלקטון (nepetalactone), התרכובת האחראית להשפעתה המפורסמת על חתולים. לחומר זה יש גם תכונות הדוחות יתושים. אולי שמעתם שנפית החתולים "יעילה פי עשרה מ-DEET", אך טענה זו נובעת מבדיקות מעבדה ספציפיות של התרכובות המופקות ממנה. זה לא אומר שעציץ של נפית החתולים מגן עליכם טוב יותר מתכשיר דוחה יתושים.

נפית החתולים (Nepeta cataria) היא צמח רב-שנתי עמיד שמתאים לגידול באזורים שונים. היא מעדיפה אדמה מנוקזת היטב וגדלה בשמש מלאה או בצל חלקי (בקיץ הישראלי החם, היא תעדיף לרוב צל חלקי). משתלות מוכרות גם קרובי משפחה לנוי שנקראים נפית (Catmint), אז בדקו את השם הבוטני אם אתם רוצים את הצמח הספציפי הזה.
טיפ גידול: תנו לנפית החתולים עציץ משלה אם אתם רוצים לשלוט בהתפשטותה, והסירו פרחים נבולים לפני שהם מייצרים זרעים. חתולים עלולים להתגלגל עליה או לשטח אותה, לכן הגנו על צמחים צעירים עד שיתבססו. מעיכת העלים משחררת ניחוח, אך אין להתייחס אליה כאל הגנה אמינה מפני יתושים.
הלבנדר קונה את מקומו בגינה בזכות פרחיו הריחניים, עלוותו האטרקטיבית והמשיכה שלו למאביקים. השמן האתרי שלו מכיל תרכובות, כולל לינאלול, שיכולות להשפיע על חרקים. עם זאת, לא הוכח שלבנדר שגדל ליד כיסא או חלון מספק הגנה אמינה מפני יתושים, פרעושים, עשים או עכבישים.

עמידות הצמח לקור משתנה באופן ניכר. לבנדר אנגלי (צר-עלים) מתאים יותר לאזורים קרירים, בעוד שבאקלים הישראלי מינים כמו לבנדר רפואי (צרפתי) או לבנדר מנוצה (ספרדי) לרוב משגשגים טוב יותר, אז בחרו זן שמתאים לאזור מגוריכם.
טיפ גידול: העניקו ללבנדר שפע של שמש וניקוז מצוין. הימנעו מלהשאיר את שורשיו רטובים כל הזמן, במיוחד באדמה כבדה או בעציצים ללא חורי ניקוז. אם מגדלים אותו לצד עשבי תיבול אחרים, בחרו צמחים בעלי צרכי השקיה דומים, כגון רוזמרין.
לבנדר עלול להיות רעיל לכלבים וחתולים אם נאכל. הרחיקו אותו מחיות מחמד שלועסות צמחים, ושמרו שמנים אתריים מרוכזים הרחק מהישג ידם.
לחרציות יש קשר אמיתי להדברת חרקים, אך חרציות גינה רגילות זוכות לעיתים קרובות ליותר קרדיט ממה שמגיע להן. פירתרום מסחרי מופק בעיקר מפרחי חרצית דלמטית (Tanacetum cinerariifolium), צמח שסווג היסטורית כחרצית. התרכובות הפעילות שלו, הנקראות פירטרינים, משמשות בחומרי הדברה.

זה לא אומר שהחרציות הצבעוניות הנמכרות בכל סתיו יגנו על בית מפני נמלים, מקקים, קרציות, פרעושים או פשפשי מיטה. שתילתן סביב יסודות הבית אינה טיפול מוכח נגד מזיקים אלו.
חרציות גינה הן עדיין בחירה אטרקטיבית לפריחה מאוחרת. יכולתן לשרוד את החורף תלויה בזן, באקלים המקומי, ובכמה מוקדם הן התבססו באדמה.
טיפ גידול: אם אתם רוצים שהחרציות יחזרו בשנה הבאה, חפשו זני גינה עמידים ושתלו אותם באביב כדי שיהיה להם זמן לפתח שורשים לפני החורף. העניקו להן שמש, ניקוז טוב ולחות עקבית ללא עודף מים.
חרציות עלולות להיות רעילות לחיות מחמד אם ייאכלו, ומגע בהן עלול לגרות עור רגיש. עטו כפפות גינון אם אתם נוטים לפריחות הקשורות לצמחים.
לצמחי טגטס יש את אחד התפקידים היותר שימושיים ברשימה זו בניהול מזיקים, אך הפרטים חשובים. זנים מסוימים יכולים לדכא נמטודות (תולעים נימיות) טפיליות ספציפיות, כולל כמה נמטודות עפצים שפוגעות בשורשי ירקות. ההשפעה תלויה הן בזן הטגטס והן בסוג הנמטודה.

כמה צמחי טגטס שתולים בין שיחי עגבניות לא בהכרח ישיגו זאת. לטיפול בנמטודות, לרוב מגדלים טגטס בצפיפות על פני השטח הנגוע כגידול חיפוי לפני שתילת הירקות הרגישים. הם צריכים זמן כדי לפעול, לרוב לפחות חודשיים.
הטענות שטגטס דוחה באופן נרחב כנימות, פשפשי דלועיים ומזיקים אחרים מעל פני הקרקע הן פחות אמינות. כל תועלת תלויה במזיק ובתנאי הגידול.
טיפ גידול: אם נמטודות פוגעות בירקות שלכם, ודאו זיהוי מדויק של הבעיה בטרם תבחרו את זן הטגטס. לשתילת נוי רגילה, תנו לטגטס שמש מלאה, השקו בגובה הקרקע, והסירו פרחים נבולים כדי לעודד המשך פריחה.
שמני מנטה ונענע הראו פעילות נגד חרקים מסוימים בתנאים מבוקרים, אך עציץ נענע ליד הדלת אינו מחסום אמין מפני נמלים. טענות לפיהן נענע בעציץ תרחיק עכבישים, עכברים או חולדות גם הן מוגזמות ביחס למה שניתן לצפות בפועל.

מה שנענע ומנטה כן מציעות הוא צמיחה נמרצת, ניחוח מרענן ואספקה זמינה של עלים לתה ולבישול. שתיהן יכולות להתפשט באגרסיביות דרך שלוחות תת-קרקעיות, מה שהופך אותן לשכנות גרועות בערוגת גינה קטנה.
טיפ גידול: שתלו את הנענע בעציץ משלה במקום לחלוק עציץ עם עשבי תיבול שגדלים לאט יותר. שימו לב לגבעולים שמשתרכים לעבר אדמה סמוכה, שם הם עלולים להכות שורש, ובדקו שאין שורשים שבורחים דרך חורי הניקוז.
נענע מעדיפה בדרך כלל לחות עקבית יותר מאשר לבנדר או רוזמרין. השקו כשהשכבה העליונה מתחילה להתייבש, תוך מתן אפשרות לעודפי המים להתנקז בחופשיות.
הרוזמרין מכיל תרכובות ארומטיות שנבדקו לגבי השפעותיהן כדוחות חרקים וכקוטלות חרקים. עם זאת, גידול שיח רוזמרין ליד הפטיו שלכם לא סביר שיספק הגנה משמעותית מפני יתושים. טענות לפיהן הוא מרתיע באופן אמין עשי כרוב, זבובי גזר או מקקים צריכות גם הן להתקבל בזהירות.

על היתרונות המעשיים שלו קל יותר לסמוך: עלווה ירוקת-עד באקלים הישראלי, עלים ריחניים לבישול ועמידות טובה ליובש ברגע שהוא מתבסס. רוזמרין מעדיף שמש מלאה ואדמה מנוקזת היטב. עמידותו לקור משתנה לפי הזן, אם כי בישראל לרוב אין חורפים קשים מספיק כדי לפגוע בו משמעותית.

כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: