נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
מאת: מוטי היינריך, מגזין מראה
סיפור מופלא על איש יהודי בשם מוישה-אברהם כהן, שנעלם בין דפי ההיסטוריה היהודית, אך מוכר בסין אפילו לצעירים של היום כגיבור לאומי, אולי הגיבור הלאומי הזר היחיד. יהודי הנושא תואר "גנרל", שאותו קיבל מנשיאה הראשון של הרפובליקה הסינית. הזר היחיד בסין, שגם מאו דזה-דונג וגם צ'יאנג קאי שק שנלחמו זה בזה, נתנו בו אמון מלא להעברת מסרים ביניהם – בין בייג'ינג (סין העממית) לבין טאיפיי שבטייוואן (סין הלאומית). כשהלך לעולמו ב-1970 באנגליה, נכחו בלוויה היהודית, זו לצד זו, משלחות היריבים המרים – נציגי סין הקומוניסטית לצד נציגי פורמוזה (טייוואן). על מצבתו בבית הקברות היהודי נכתב שמו בעברית, אנגלית, וסינית...
לעיתים, המציאות עולה על כל דמיון. האיש שלעיתים כונה "המלך היהודי הבלתי-מוכתר של סין", מוישה אברהם כהן, נולד בפולין למשפחה יהודית חרדית ענייה שהיגרה ב-1887 ללונדון. ילד הרחוב הלונדוני יצא לתרבות רעה, נעצר על ידי המשטרה בעוון כייסות והגיע למוסד לעבריינים יהודים צעירים (שמומן על ידי משפחת רוטשילד...).
מוישה, שהלך בדרך קלוקלת, גרם מבוכה למשפחה ולקהילה, ובגיל 16 נשלח לקרובים בקנדה, בתקווה שיסתדר. אבל זה לא קרה. מוישה ששינה את שמו למוריס היה לרוכל, מהמר, שחקן קלפים מקצועי, רודף נשים, כרוז בקרקסים, מתווך נדל"ן. האיש שלט באקדח, ועיסוקיו שלא תמיד היו חוקיים, הביאו אותו מספר פעמים למאסר גם בקנדה.
בתחילת המאה ה-20 היגרו לקנדה מספר גדול של סינים עניים שעבדו בהנחת מסילות-ברזל. הסינים סבלו מאפליה, ומוריס כהן הצעיר שחווה כמהגר לאנגליה מציאות דומה, הזדהה עם ידידיו הסינים. נקודת המפנה הייתה אירוע אלים, עת ישב במסעדה של מהגרים סינים, כאשר שודד נכנס ודרש את הכסף. כהן נחלץ לעזרת בעל המסעדה הסינית, "כיסח" את השודד וזרק אותו לרחוב – מעשה שלא נשמע כמותו: אדם לבן שמסתכן ונחלץ לעזרת סינים "נחותים". שמו התפרסם בקהילה הסינית.
ב-1908 ביקר בקנדה ד"ר סון יאט-סן, שייסד מאוחר יותר את הרפובליקה הסינית שהחליפה את המשטר הקיסרי המושחת, והיה לנשיאה הראשון. סון יאט-סן הגיע לקנדה כדי לגייס את תמיכתה של הקהילה הסינית בקנדה ולגייס תרומות למהפכה. מוריס הוצג בפניו, ובמהרה נוצרה "כימיה" ביניהם. מוריס הופך לשומר הראש האישי של סון יאט-סן בקנדה ועזר לו בגיוס תמיכה. הידידות ביניהם העמיקה, ומוריס שהתעשר מתיווך נדל"ן, ארגן לסינים תמיכה וגם משלוחים של נשק ותחמושת.
בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה, כהן התגייס לצבא הקנדי, ובאופן לא מפתיע, סופח לחיל המסילות הקנדי באירופה והיה אחראי על... עובדים סינים.
בשנת 1922 שכנע סון יאט-סן את מוריס לבוא לסין, מינה אותו לשומר ראשו, ליועץ קרוב ולאיש סוד. באחד האירועים (יש לו מספר גרסאות) נפצע כהן בידו מכדור אקדח בעת שהגן על סו יאט-סן מנסיון התנקשות. כהן נפצע בגלל מעצור באקדחו, או מפני שאזלה לו התחמושת. מאז החל לשאת שני אקדחים, האחד בחגור והשני בנרתיק כתף, וכך זכה לכינוי: כהן שני-אקדחים "Two-Gun Cohen". הסינים כינו אותו מה-כון (Ma Cun) – כנראה הגייה סינית של השם מוריס כהן. כהן קיבל תואר גנרל למרות שלא פיקד על חיילים – תואר שלא ניתן לאף זר לפניו.
בשנת 1922 נכרתה ברית בין סון יאט-סן, שלא שלט עדיין בכל סין אלא רק במחוז קנטון, לבין מאו דזה דונג – מנהיג המפלגה הקומוניסטית שנתמכה על ידי ברית-המועצות. הברית בין סון יאט-סן למאו נכרתה לאחר שנציגו של סון יאט-סן, מוישה כהן, נפגש עם נציגו של מאו דזה דונג, שגריר בריה"מ בסין אדולף אברמוביץ יופה, והשניים סגרו את העסקה ביידיש. הברית של מאו עם המפלגה הלאומנית (KMT) נמשכה עד 1926, עד אחרי מותו של סון יאט-סן. כהן היה הזר היחיד בתהלוכת הלוויה של הנשיא סון וצעד בראש התהלוכה.
לאחר מותו של סון יאט-סן ב-1925, התערה כהן בצמרת הרפובליקה הסינית, זכה לכבוד רב, רכש עבור סין נשק וספינות תותחים בעולם ועזר לציאנג קאי שק לארגן את הצבא הסיני.
עם פלישת היפנים להונג קונג, נאסר כהן ונכלא במחנה שבויים, שם סבל ממכות ועינויים. לאחר שנתיים הוא שוחרר בעסקת החלפת-שבויים וחזר לקנדה.
לאחר המהפכה הקומוניסטית, היה גנרל כהן בין הבודדים שזכה לוויזת מעבר קבועה שאיפשרה לו לנסוע בחופשיות בין טייוואן לבין בייג'ינג והיה נאמן על שני הצדדים היריבים. הוא זכה למעמד ייחודי של מתווך מהימן בין היריבים הסיניים. מוישה כהן הוא דמות היסטורית בסין המודרנית, וסיפור חייו נלמד כיום בבתי הספר בסין.
לכהן נועד תפקיד חשוב בהצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. סין הייתה אחת מחמש המעצמות, ובעלת זכות וטו במועצת הביטחון. בעקבות לחץ ערבי, התנגדה סין להקמת מדינה יהודית והחליטה להתנגד לתוכנית החלוקה ולהכרה בהקמתה של מדינת ישראל. התנגדות של סין בהצבעה מוקדמת במועצת הביטחון הייתה מונעת את קיום ההצבעה בעצרת הכללית. מנהיגי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ניסו ליצור מגע עם המשלחת הסינית לאו"ם – אך ללא הצלחה. הסינים סירבו אפילו להיפגש עמם.
למזלנו, הרב ישראל גולדשטיין, ממנהיגי התנועה הציונית בסן פרנסיסקו, נזכר בכהן שני-אקדחים. הרב גולדשטיין צלצל לכהן שגר אז במונטריאול שבקנדה, סיפר לו על הצרות, ועל כך שהסינים מסרבים אפילו לענות לטלפון. כהן ביקש לברר מי עומד בראש המשלחת הסינית לאו"ם. כשנאמר לו שגנרל וו (Wu) עומד בראש המשלחת, ענה כהן: "אני הענקתי לו את דרגת הגנרל".
כהן טס בדחיפות לסן פרנסיסקו, וכבר למחרת בבוקר התקיימה הפגישה עם הגנרל הסיני שעמד בראש משלחת סין לאו"ם. לאחר הפגישה יצא כהן ואמר: "יהיה בסדר". סין הסירה את התנגדותה במועצת הבטחון, ואילו בהצבעה בעצרת הכללית, כ"ט בנובמבר – נמנעה. והשאר – היסטוריה ידועה.
הכתבה באדיבות מראה: מגזין בענייני מדינה, חברה ותרבות
|
תמונות: Jewish East End of London Photo Gallery
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: