print header

האם מופנמות היא קללה?

"אני עדיין זוכר יום נורא בתיכון, כשהמורה למתמטיקה אמרה מול כל הכיתה שאני שקט. יותר מזה, היא אמרה שבכל 22 השנים שהיא מלמדת, היא מעולם לא פגשה תלמיד כל כך שקט. באותו הרגע כל הכיתה הסתובבה אליי ואני נלחצתי. הרגשתי מושפל ומבוייש. באמת האמנתי שמשהו לא בסדר איתי. לרגע לא חשבתי שאולי המורה עשתה משהו לא בסדר כשאמרה דבר כזה. לצערי, הצטברות של חוויות דומות הובילה אותי לשנוא את עצמי על כך שאני כל כך מופנם. עד היום, כשאני שומע את המילה 'שקט', אני מרגיש שזו קללה"

מה כל כך נורא בלהיות שקט? האם זה קשה לקבל ואפילו לאמץ את השקט כמקור של עוצמה? ואילו יתרונות יש במופנמות?

מופנמות
 

פסיכלוגים רבים סבורים שהסיבה הגדולה שהתכונה 'מופנמות' מצטיירת באור שלילי נובעת מכך שהיא לא תואמת את האידיאל התרבותי. חשבו על זה - כמה פעמים ראיתם סדרת טלוויזיה או סרט בהם הדמות הראשית הוצגה כזהירה, שקולה, מאופקת ומופנמת באור חיובי? כמעט ולא. לרוב, הדמויות הפופולאריות והאהודות יוצגו כמוחצנות, ואילו  הדמיות השקטות יתפסו את מקום הקורבן או האאוטסיידר.

בספרה של איילין ארון 'The Highly Sensitive Person' היא מתארת מחקר חשוב מאוד שבודק את הקשר בין מופנמות ותרבות. המחקר, שנערך על ידי Xinyin Chen ו-Kenneth Rubin מאוניברסיטת ווטרלו באונטריו קנדה ובשיתוף האוניברסיטה למורים בשנחאי שבסין, הראה שהפופולאריות או היעדר הפופולאריות של תכונות אנושיות זה עניין של תרבות. כך נמצא שבקרב קבוצה של 480 תלמידים משנחאי, הילדים "הביישנים" או "הרגישים" היו המבוקשים ביותר כידידים. לעומת זאת, בקרב 296 הילדים מאונטריו, הילדים "הביישנים" ו"הרגישים" היו כי פחות מקובלים.

מחקר זה מראה כי הפופולאריות של אדם לא בהכרח נקבעת על פי תכונות האופי שלו, אלא תלויה במידה רבה בנורמות החברתיות המקובלות.

הסופרת Susan Cain כתבה על כוחה של המופנמות בעולם שלא יכול להפסיק לדבר, וזיהתה יתרונות פזיולוגיים ופסיכולוגיים שבלהיות אדם שקט. שננו אותם בעצמכם:

  • להיות שקט זה בדרך כלל אומר שאני יודע להקשיב. אנשים יכולים לחפש את הקירבה שלי כי הם יודעים שתמיד אציע אוזן קשבת.
  • הרבה יותר קל להכיר אנשים חדשים כשאתה שקט. לעיתים קרובות אני שואל אחרים הרבה שאלות על עצמם ולומד עליהם הרבה תוך כדי הקשבה. ברוב המקרים אני יודע עליהם פרטים שאחרים לא יודעים.
  • אני יכול לשמוע את עצמי חושב! ולפעמים יש לי גם כמה רעיונות מעניינים.
  • אני מחובר לרגשות שלי. לעומת אנשים שמדברים כל הזמן ולא בהכרח יודעים איך הם מרגישים, אני קשוב ורגיש מאוד. רגשות הם מקור מידע חשוב שאם מתעלמים ממנו, יכולות להתעורר הרבה צרות.
  • אני מספיק לעשות הרבה יותר, כי אני בדרך כלל לא מבזבז את הזמן על שיחות חולין.
  • אני זוכה להרבה יותר הקשבה מאחרים. כי עד שאני כבר מעורר תשומת לב, אנשים מיד מניחים שמה שיש לי להגיד הוא חשוב ומשמעותי, ומעריכים אותו.

ובכל זאת, יש פעמים בהן גם השקטים עוברים יום רע ולא תמיד יודעים לבקש אוזן קשבת. במקרים כאלה, אולי כדאי שתזכירו לעצמכם שזה בסדר להיות רגיש, מופנם ושקט, כי אם הייתם חיים בסין, הייתם מאוד פופולאריים!

שתפו אותנו ביתרונות הנוספים של להיות מופנם, רגיש ושקט...

 

 

מקור תמונה: FreeDigitalPhotos.net

עריכה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.