maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

מעשה בחמור שהרגיש כמו מלך

 
פעם בכפר קטן וקדום, סתת אבן עובד אלילים פיסל לו, בעבודת יד אמן, אליל שיש יפהפה. הוא חשב לעצמו שהאליל שפיסל כה יפה, שבמקום להתפלל אליו, כדאי לו למכור אותו במחיר נאה בשוק העיר. הוא העמיס את הפסל על חמורו והחל לנוע מהכפר אל העיר.
 
בכל מקום בכפר שבו עבר, אנשי הכפר החלו משתחווים לפני הפסל, מאחר והפסל היה כה מרשים, שהוא נראה ממש חי ואמיתי. לא חשוב לאיזה שביל בכפר פנה הסתת, התגודד סביבו קהל והשתחווה לפני הפסל.
 
באותו הזמן, החמור שסחב את הפסל, היה מאוד מופתע מהכבוד החדש שכולם רוחשים לו. הוא היה ממש מאושר, וחשב לעצמו שכל האנשים משתחווים אליו בזכות פרוותו השופעת, שיניו הבולטות ונעירותיו המרשימות. הוא החל ללכת יותר ויותר בגאון, עד שהגיע אל שוק העיר ונעצר.
 
 
בעיר, סיים סתת האבן את מכירת פסל האליל וחזר חזרה אל הכפר עם סכום נאה שוודאי יועיל לו בעתיד. כל הדרך אל הכפר החמור חיכה לרגע בו יכנסו ותיאר לעצמו שוודאי יקבלו את פניו כראוי לגיבור שהוא, עם פרחים, תרועות והשתחוויות לרוב. 
כשהגיעו בחזרה לכפר, עצר החמור באמצע השביל וחיכה לאיחולים ולברכות לכבוד שובו מהעיר, אבל אף אחד לא התייחס אליו.
החמור חש פגוע ונעלב, והחל לנעור בחוזקה. הוא נער ובעט ברגליו והרעיש כל כך, עד שתושבי הכפר התרגזו עליו והחלו להכותו במקל כדי להשתיקו. לבסוף הם השליכו עליו אבנים עד שברח מן הכפר.
 
פעמים רבות, בעקבות שינוי פתאומי במעמד, אנשים עושים את אותה הטעות של החמור - הם מתבשמים בהרגשתם הנעלה, ומתנהגים כמורמים מעם. כשאנחנו משתפרים ועולים עד שאנחנו מגיעים למעמד רם, אנשים מכבדים את הניצוץ שהם רואים בנו ואת ההשקעה שלנו, ולא מנסים ללטף לנו את האגו. ותרו על השבחים, כיוון ששמחה ואושר אמיתיים מגיעים מתוכנו ולא ממחמאות של אחרים. זכרו: מי שעושה לביתו ומתנהג כ"אני ואני ואין כמוני" סופו שיישאר לבדו. 
 

 

מקור: הילה גוטמן
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: