מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
באדיבות אתר בית חב"ד
אדם נכנס אל המגיד ממעזריטש ושאלה בפיו:
"נאמר כי 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה'. אך כיצד הדבר אפשרי? אם התורה מצווה עליי לקבל את הקשיים, להאמין בכל ליבי שבורא העולם יודע מה טוב עבורי, אני יכול להבין ולקבל זאת. אבל לברך? לשמוח בקשיים שהוא העניק לי? כיצד יכול אדם להגיע לרמה גבוהה שכזו?"
"לך אל תלמידי רבי זושא והוא יסביר לך" השיב לו הרבי.
עשה האדם את דרכו אל ביתו של רבי זושא, התדפק על הדלת וביקש להתארח מספר ימים. לא חלף זמן רב לפני שהוא הבחין שהמצב בבית עגום למדי. הילדים לא היו בריאים, הפרנסה כלל לא הייתה מצויה והיו ימים בהם אף פיסת לחם לא עלתה על השולחן.
ועם זאת, רבי זושא המשיך לעבוד את בורא העולם מתוך שמחה והתלהבות. ניכר עליו שהוא מקיים בכל ליבו את מאמר התלמוד, חשב האורח לעצמו.
"אמור נא לי, רבי יקר" הוא ניגש למארחו באחד הימים. "הרבי הקדוש ממעזריטש שלח אותי אליך כדי שתסביר לי כיצד ניתן לברך את בורא העולם על הרעה כשם שאנו מברכים על הטובה. אני מבין מדוע הוא שלח אותך אליי ומבקש ממך להסביר לי. כיצד הדבר אפשרי? איך יכול אדם להודות לה' על דבר רע שקרה לו?"
הביט בו רבי זושא בתמיהה.
"הרבי שלח אותך אליי? אינני מבין מדוע. כיצד אוכל להשיב לשאלתך? עליך למצוא מישהו שסובל, אדם שרע לו – אולי הוא יוכל לסייע לך."
"אני" סיים רבי זושא, "לא סבלתי מעולם."
|
תמונה: Bluedawe
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: