ראשי > רוחניות והעצמה > יהדות ודת

עצה לחיים: כיצד מתמודדים עם כעס?

גודל גופן:

א א

באדיבות: אתר בית חב"ד

רבי אליעזר אומר: ... אל תהי נוח לכעוס.

(פרקי אבות ב, יב).

מידת הכעס היא אחת המידות המגונות ביותר ביהדות. נאמר עליה כי "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", שבשל הכעס אדם יורד מגדולתו, ואם הוא חכם חכמתו מסתלקת ממנו.

לא קשה להבין מדוע. כאשר אנו כועסים, אנו נוטים לפעול מתוך רגשות ולא בהגיון. דברים שנאמרו או מעשים שנעשו מתוך כעס כמעט תמיד יהיו הרסניים ויגרמו לנו להתחרט אחר-כך.

יש כאלו שנולדו עם מזג רגוע יותר. עבורם, ההתמודדות עם מידת הכעס היא דבר פשוט למדי, אין דברים רבים שמכעיסים אותם. אחרים נולדו עם מה שנקרא "פתיל קצר", הם נוטים לכעוס ולהתעצבן על כל דבר קטן.

ההתמודדות עם מידת הכעס היא אתגר אמיתי, אבל התוצאות משתלמות לכל הדיעות. אדם שכועס בטבעו יופתע לגלות עד כמה חייו ומערכות היחסים שלו בבית, בעבודה ובקהילה ישתפרו משמעותית אם הוא ילמד לשלוט – או לפחות להפחית – את רמת הכעס שלו.

מתוך אגרותיו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, ליקטנו ועיבדנו בעיבוד חופשי כמה עצות מעשיות כיצד להתמודד עם מידת הכעס. אנו מקווים שנזכה ללמוד וליישם.

אני כועס עליו/ה כי פגעו בי. אבל האם זו סיבה טובה?

אף אחד לא כועס ללא סיבה. מה גורם לאנשים לכעוס? מעשים או דיבורים של אנשים אחרים. "היא אמרה לי ש..." "הוא עשה כך וכך" מובילים ל"איך היא העזה לומר את זה?" "הוא לא ידע שהוא פגע בי?" וכדומה.

אבל ישנה התבוננות אחת שיכולה לגרום לכעס להתפוגג ברגע.

"דבר נכון הוא שילמד בעיון הדרוש את אגרת הקדש לרבנו הזקן סימן כ"ה עד שידע הענינים היטב. כאשר הוא ירגיש שמתחיל להתרגש ולכעוס, יעבור על תוכן הענינים במחשבתו."

בספר התניא אליו מציין הרבי, מופיע פרק שלם העוסק במידת הכעס. הוא נפתח בשאלה נסתרת: מדוע על האדם הכועס נאמר שהוא דומה לעובד עבודה זרה? אמנם הכעס היא מידה גרועה, אך מכאן ועד להשוות אותה לכפירה בבורא העולם, הדרך ארוכה לכאורה?

אלו הם דבריו של רבי שניאור זלמן מליאדי (בתוספת הסברים בסוגריים מרובעות):

"הטעם מובן ליודעי בינה: לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו, לא היה בכעס כלל! [שכן מה שאירע לו לא נגרם על ידי האדם שפגע בו, אלא על ידי בורא העולם]

"ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה, מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו [ואותו אדם הפוגע לא ייפטר מן העונש בתואנה כי 'בורא העולם רצה שייגרם לו נזק', שכן הוא פגע בו בבחירתו האישית]

"אף על פי כן, על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום [כך שלמרות שאותו אדם היה שליח לדבר רע וגם ייענש על כך, הפגיעה נבעה אך ורק ברצון הבורא]".

מישהו מסתכל

בספר התניא אנו יכולים למצוא עצה דומה נוספת: לזכור מי מסתכל עלינו כשאנו כועסים.

כך כתב הרבי לתלמיד בשנת תשי"ז (1957):

"במענה על מכתבו... בו כותב אשר לפעמים סובל הוא ממדת הכעס.

"הנה יחזור בעל פה בתניא ריש פרק מ"א, מתחלת הפרק עד עמוד קי"ב שורה שני' תיבת לפני המלך,

"כן יבקש את המדריך שלו שיבאר לו כללות התוכן של אגרת הקדש סימן כ"ה.

"וכשירגיש שהוא מתחיל לכעוס, יחזור בעל פה את תחילת פרק מ"א ויחשוב על תוכן האגרת, וכאשר הוא יתרגל לעשות זאת, מצבו ילך וישתפר."

בפרק מ"א, אדמו"ר הזקן מסביר כיצד האדם צריך לזכור שבכל רגע בורא העולם ניצב ומשגיח עליו. "והנה ה' ניצב עליו; ומלא כל הארץ כבודו. ומביט עליו, ובוחן כליות ולב [כדי לראות] אם עובדו כראוי."

עצה נוספת: לחכות!

שתי העצות הראשונות נועדו כדי לסייע לנו לעקור את מידת הכעס מליבנו. אך כמובן שזהו תהליך שיכול להימשך זמן רב.

"במה שכתב אודות מדת הכעס והגאוה - כמו בכל העניינים, דרך התיקון בזה הוא צעד אחר צעד.

"והצעד הראשון הוא: להמתין ולא להביע את הכעס או הגאוה בדבור, שעל ידי זה התחושות לא צוברות תאוצה, כפי שרואים במוחש..." וגם את אותו שואל מפנה הרבי ללימוד פרק מ"א בתניא.

ועצה מעשית במיוחד: אם נדע מה התוצאות...

לסיום, הנה עצה די מעשית וגם קלה ליישום: אם נדע כי לכעס שלנו יש תוצאות, אנחנו נחשוב וגם נתנהג אחרת.

מתוך מכתב לתלמידה צעירה:

"תקיימי את המצווה המופיעה בשולחן ערוך, שכאשר פוגעים בכבוד מישהו, אפילו אם הדבר נעשה מתוך כעס, יש להתנצל בפניו ולבקש מחילה גמורה.

"קשה לאדם בטבעו להתנצל, ובכל זאת תתגברי על הקושי ותעשי זאת.

"כך, בכל פעם שתעמדי לכעוס תזכרי שלאחר-מכן יהיה עלייך להתגבר ולבקש סליחה... הדבר יעזור לך להחליש את מידת הכעס."

תמונה: freedigitalphotos.net