בדיחות בנושא רוח

נוצרי מוסלמי ויהודי מרוקאי נכנסים לירושלים בפעם הראשונה בחייהם והולכים להתפלל באותו המקום. לפתע, שומע הנוצרי קול מסתורי: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!", הוא נתקף פחד עז ובורח משם כל עוד נפשו בו. בינתיים, המוסלמי המשיך להתפלל ולפתע שמע גם הוא קול רועם: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!" אחוז אימה הוא קם וברח משם במהירות. המרוקאי שהמשיך להתפלל שמע פתאום קול חזק שקרא לעברו: "אני רוח רפאים בעלת עין אחת ובאתי לקחת אותך!!!" המרוקאי הוריד את הסידור, הסתכל קדימה ואמר: " תקשיבי לי טוב, אם לא תסתמי את הפה, אני עוד רגע מוציא לך גם את העין השנייה!"

יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות. אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן". משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה". משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה". בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך". "תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."

2 איטלקים נכנסים לאוטובוס. הם מתיישבים ופוצחים בשיחה קולנית עם מבטא כבד. לידם יושבת גברת שמנסה להתעלם מהשיחה, ואף מצליחה עד שהיא עדה לקטע השיחה הבא בין האיטלקי לחברו: Emma comma first, Den I comma Den two asses comma together I comma once-a-more! Two asses, they comma together again I comma again and pee twice Then I comma one lasta time האישה נחרדת ולא יכולה לשאת זאת עוד "חזיר גס רוח שכמוך!!" היא יורה לעברו. "במדינה הזאת אנחנו לא מדברים על חיי המין שלנו במקומות ציבוריים!!" במבטא כבד עונה לה האיטלקי: "תרגעי גברת, אני לא מדבר על סקס, רק הסברתי לחבר שלי איך מאייתים Mississippi..."

לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו. "מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?" משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?" "בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי. משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?" "בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי. המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'" "כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?" "כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."

שני ציידים פסעו ביער, כשלפתע אחד מהם התמוטט ונפל ארצה. חברו הצייד נזעק מיד לעזרתו, ניסה לשפוך על פניו מים קרים ולהנשימו, אך לא הצליח לראות ממנו שום תגובה או רוח חיים. לחוץ ומבוהל חייג הצייד באמצעות הנייד שלו אל מוקד החירום הרפואי: "אני חושב שהחבר שלי מת" הוא צעק, "מה אני יכול לעשות?!". הנציג אמר בקול רגוע וסמכותי: "תירגע אדוני, הכל בסדר. בוא נוודא קודם שהוא באמת מת..." כעבור שניות בודדות שמע הנציג מן העבר השני של הקו ירייה מחרישת אוזניים, ואז שמע את הצייד שואל בקולו: "כן, מה עכשיו?!"

שוטר חדש הוצב לתפקיד בעיירה קטנה וכבר ביום הראשון שבו שהוא יצא לסיור לבדו, הוא עצר רכב יוקרתי שנסע במהירות מופרזת באחד מהכבישים שמובילים אליה. "אדוני השוטר, אני יכול להסביר", אמר הנהג ברכב ברגע שהוא נעצר, אך המגויס החדש לא נתן לו הזדמנות להשלים את דבריו. "אתה נסעת במהירות מסוכנת מאוד! אני לא מוכן לשמוע ממך שום הסבר. אתה הולך ישר לתחנה, ואם תעשה לי בעיות אז אני גם אדאג שלגרר תהיה 'תאונה' עם המכונית שלך בדרך!", ענה השוטר. הגבר המבוהל נכנס לניידת של השוטר ונכלא בתחנת המשטרה הקטנה של העיירה. "אם רק תיתן לי הזדמנות לדבר איתך רגע בהיגיון, אתה תבין שאני ממש ממש ממהר", הוא ניסה שוב לפנות אל השוטר, אך הוא סירב לכך שוב ושוב. "אם אתם רוצה, תתקשר לעורך דין, איתי אין לך מה לדבר! אתה לא תבוא לעיר שלי ותנהג איך שבא לך!", השוטר אמר לו, והשאיר אותו לבדו בתא המעצר. לאחר כמה שעות החליט השוטר הצעיר שהוא היה קשה מדי עם העצור הראשון שלו וניגש את דלת תא המעצר שלו. "תשמע, אני יודע שהייתי קצת קשוח מדי מקודם, אבל אני פשוט לא מצליח להבין אנשים כמוך שכל כך ממהרים כל הזמן. אם יהיה לך מזל, ברגע שהמפקד שלי יחזור הוא כנראה יחליט לשחרר אותך כי הבת שלו התחתנה היום בצהריים, לכן הוא יהיה במצב רוח טוב." "אני לא הייתי בונה על זה", אמר הגבר העצור, "כי אני אמור להתחתן איתה!"

שלושה סופרים, משה יוסי ודודי, נסעו לכנס מיוחד של סופרים בארה"ב והזמינו עצמם חדר בקומה 75 של מלון ענק שממוקם באחד מגורדי השחקים של ניו יורק. בשעות הלילה המאוחרות, כשהכנס כבר נגמר, שלושת הסופרים הגיעו למלון שלהם וניגשו לקבלה כדי לקבל את המפתחות לחדר שלהם. "אני ממש ממש מצטער רבותי, אבל כל המעליות עוברות כרגע תחזוקה ואי אפשר יהיה להשתמש בהן עד ל-6 בבוקר" אמר פקיד הקבלה. "לבינתיים הדרך היחידה שלכם להגיע לחדריכם היא בעזרת המדרגות". משה היה סופר שהתמחה בקומדיה וסאטירה, יוסי במותחנים וספרי אימה, ודודי כתב רומנים וספרים טרגיים. בשל השוני בין הסגנונות השונים שלהם, השלושה החליטו שכדי להפוך את העלייה במדרגות לפחות משעממת, כל אחד מהם יספר סיפורים תוך כדי הטיפוס כדי להעביר את הזמן לאחרים. הם התחילו לטפס ומשה סיפר לחבריו את הסיפורים הכי מצחיקים שלו על מערכות יחסים בין גברים לנשים, סיפורים מהצבא וטיולים בעולם. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-25 הם צחקו כל הזמן והיו במצב רוח מרומם מאוד. כשהם המשיכו לטפס יוסי התחיל לספר כמה סיפורים משלו על מעשי רצח שמעולם לא פוענחו, היעלמויות מסתוריות ותעלומות שהותירו בלשים חסרי אונים. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-50 הם היו מרותקים לכל מילה שיצאה לו מהפה ומפוחדים לחלוטין… ואז דודי התחיל לדבר ואמר לחבריו: "אני רוצה להתחיל בסיפור הכי עצוב וטרגי שכנראה שמעתם עד היום" הוא פתח ואמר. "היה היה אדם בשם דודי ששכח את המפתח לחדר בקבלה…"

ביום סוער אחד, רבי הלך ברחוב כשלפתע רוח חזקה העיפה את הכובע מראשו. הרבי רדף אחרי הכובע, אך הרוח הייתה חזקה מדי. היא סחפה את הכובע שלו הרחק הרחק, עד שבחור צעיר שראה מה קרה התחיל גם הוא לרדוף אחרי הכובע, תפס אותו והחזיר לרבי. הרבי היה אסיר תודה, נתן לבחור הצעיר שטר של 20 דולר ובירך אותו. הבחור הצעיר כה התרגש, והחליט ללכת להמר על סוסים עם ברכתו של הרב. הוא הסתכל על רשימת הסוסים ושם את כל 20 הדולר על סוס אחד. אחרי שסיים להמר הוא חזר הביתה וסיפר את כל מה שקרה באותו היום לאביו. "... הסתכלתי על רשימת הסוסים, והיה שם סוס פולני בשם 'שטריימל' שהסיכויים שלו לנצח היו 1 ל-100, אבל מאחר שקיבלתי את ברכתו של הרב שמתי את כל 20 הדולר שהביא לי עליו, ונחש מה... הוא ניצח! במרוץ הבא היה סוס אמריקאי בשם 'מגבעת' עם סיכויים של 1-30, אז שמתי עליו את כל כספי הזכייה, ונחש מה... גם כאן זכיתי!" "אז איפה הכסף?" שאל אביו. "הפסדתי את כולו במרוץ האחרון..." אמר הבן. "היה ברשימה סוס צרפתי בשם 'שאטו' עם סיכויים של 1 ל-5 ששמתי עליו את כל כספי הזכייה. בגלל ש'שאטו' בצרפתית זה כובע, חשבתי שהוא יהיה הבחירה הנכונה." "אידיוט!" צעק אביו, "שאטו זה אחוזה, שאפו זה כובע!". האבא רתח מזעם, ואחרי שנרגע קצת שאל, "אז מי ניצח במרוץ?" הבן ענה, "איזה סוס ספרדי אחד שאף אחד לא ציפה שיהיה לו סיכוי – 'סומבררו'..."

דייג ופרופסור שטים בסירה. הפרופסור מתעניין בהשכלה של הדייג ושואל: "האם למדת פיזיקה?" "לא", משיב הדייג. "חבל!" מתפלא הפרופסור, "אז הפסדת רבע מהחיים שלך... ומתמטיקה למדת?" "לא", משיב הדייג. "חבל!" אומר הפרופסור, "אז הפסדת חצי מהחיים שלך... מה עם מחשבים?" "גם לא", משיב הדייג. "אתה צריך להתבייש", נוזף הפרופסור, "הפסדת שלושת רבעי מהחיים שלך!" לפתע באה רוח חזקה והופכת את הסירה. הדייג והפרופסור מתחילים לטבוע. "תגיד", שואל הדייג את הפרופסור, "האם למדת לשחות?" "לא!" זועק הפרופסור כשהוא יורק מים. "חבל!" אומר הדייג, "אז הפסדת 100% מהחיים שלך..."

אימא אחת עלתה לאוטובוס עם התינוק שלה וניגשה לשלם בסמוך לעמדת הנהג. הנהג הסתכל עליה ואז העביר מבט אל התינוק שבידה ואמר לה: "זה התינוק המכוער ביותר שראיתי בכל חיי!" מבלי לומר מילה הלכה האימא הפגועה לשבת בקצה השני של האוטובוס ומיד אמרה לאישה שישבה בסמוך אליה: "הנהג הזה גס רוח, הוא ממש העליב אותי אבל לא אמרתי לו כלום..." האישה ענתה לה: "הוא ממש חצוף! תלכי לשם עכשיו ותגידי לו מה את חושבת עליו!" האימא הזדקפה ואמרה: "את צודקת, אני הולכת אליו עכשיו!" - "כל הכבוד! תביאי לי בינתיים את הקוף ואני אחזיק לך אותו."

בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים, יהודים רבים חסרי-כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים כאלה הסתובבו בניו-יורק, עד שבאחד הרחובות הם רואים שלט JOBS. הם מצליחים להבין איכשהו שזו לשכת עבודה. אומר יענקל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר". מצליח חיים להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. לשאלה המתבקשת: "נו?!" מצד יענקל, עונה חיים: "אז ככה, נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת והם מיד התחילו לבחון אותי. שאל הגבר הראשון : ׳DO YOU SPEAK ENGLISH?׳ עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה למעלה. אמר השני : ׳SHOW US YOUR HAND׳ עשיתי חשבון ש-HAND זה בטח כמו "האנט" ביידיש והראיתי להם את היד. אמר השלישי : ׳SHOW US YOUR FOOT׳ עשיתי חשבון ש- FOOT זה כמו "פוס" והראיתי להם את הרגל״ "נו... " שואל יענקל בקוצר רוח , "ואז...?" ממשיך חיים: ״ואז האישה שאלה : ׳DO YOU SMOKE?׳ אז הראיתי לה את השמוק...״

גברת זקנה נכנסת לאחד מסניפי הבנק הגדולים בישראל ומבקשת לפתוח חשבון חיסכון. הפקידה החדשה חושבת שזה קצת מוזר לאור המצב הכלכלי במשק, אבל נענית לבקשתה של הזקנה: "כמה תרצי להפקיד בחשבון?" היא שואלת. "3 מליון שקלים" עונה הזקנה. הפקידה מרימה גבה, "איך תרצי להפקיד אותם?" "במזומן, כמובן" אומרת הזקנה, "יש לי אותם כאן בתיק..." הפקידה מציצה מעבר לדלפק ורואה שהזקנה מחזיקה בידה תיק גדול ועמוס. מכיוון שמדובר באירוע חריג, היא מחליטה להעביר את הטיפול למנהל הבנק. המנהל מגיע בשמחה ומלווה את הזקנה למשרדו. "אני מבין שאת מעוניינת להפקיד סכום כסף נאה בסניף שלנו" הוא אומר בנחמדות. "כן" עונה הזקנה בקור-רוח. "אם יורשה לי לשאול, מניין לך כל כך הרבה כסף?" "מהימורים" עונה הזקנה מבלי למצמץ. "הימורים?" מופתע מנהל הבנק "איזה סוג של הימורים?" "התערבויות פשוטות" היא עונה. "אני מתערבת עם אנשים על כל מיני דברים ואני בדרך כלל מנצחת". כדי להוכיח למנהל שהיא רצינית הזקנה מציעה לו התערבות: "אני שמה 100,000 שקל שעד מחר בצהריים, הביצים שלך יהיו מרובעות" היא אומרת בביטחון, "אתה מוכן להתערב איתי?" מנהל הבנק המום מההצעה, אבל הוא לא זכה להגיע לדרגת ניהול בכירה בלי לדעת דבר או שניים על כסף. "אני מניח שאני יכול להשיג סכום כסף כדי לכסות את ההימור, אבל... אני מרגיש לא נעים ממך כי אין שום סיכוי שתנצחי בהתערבות הזו!" "אני יודעת מה אני עושה... ואני יכולה להרשות לעצמי להפסיד" היא אומרת בחיוך ומטלטלת את התיק שלה. "אז התערבנו?" "התערבנו!" עונה המנהל ומושיט יד ללחיצה "נתראה מחר ב-11:55". למחרת בשעה הנקובה, הגברת הזקנה נכנסת לבנק, מלווה בגבר צעיר בחליפת טוקסידו מפוארת. המנהל ממתין לה במשרדו, מזיע ועצבני. הוא לא ישן כל הלילה! בדק כל כמה דקות שהביצים שלו עדיין עגולות. הוא גם בדק אותן מאה פעמים בבוקר ועדיין, הן לא שינו צורה. רק כאשר הגברת הזקנה הגיעה, הוא חזר סופסוף לנשום כי ידע שניצח. "הו שלום, גברתי!" קיבל את פניה בשביעות רצון, "בבקשה היכנסי! ומי זה האדון שלצידך?" "זהו עורך הדין שלי" עונה הזקנה, "בשביל התערבות בסדר גודל כזה, חשוב שיהיו עדים. זה בסדר מצידך?" "בהחלט" עונה המנהל ומוחא כף בשמחה. "אם כן, כבר צהריים ולצערי עליי להודיע לך כי הפסדת בהתערבות!" "לא כל כך מהר!" עונה הזקנה "בשביל 100 אלף שקלים, אני רוצה לבדוק את הדברים באופן אישי. אנא הורד את המכנסיים!" מנהל הבנק קצת מבולבל, אבל התערבות זו התערבות ואין מצב שהוא הולך להפסיד. הוא מוריד את מכנסיו. הגברת הזקנה ניגשת בסקרנות ומושיטה ידיים אל האיברים הרלוונטיים. "בסדר, ניצחת" היא פוסקת תוך כדי מישוש "הנה 100 אלף השקלים שלך!" ברגע שהיא מוסרת לו את השטרות, עורך הדין מתחיל לדפוק על ראשו מרוב ייאוש. "מה יש לו?!" שואל המנהל בפליאה. "אה שטויות..." פוטרת הזקנה "הוא פשוט מוטרד מכך שהפסיד. אתה מבין, התערבתי איתו על 2 מליון שקלים שעד הצהריים, אני אחזיק את מנהל הבנק בביצים!"

בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב של שנות ה-30', יהודים רבים חסרי כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים מהם הסתובבו ברחובות ניו יורק כדי למצוא עבודה מזדמנת. באחד הרחובות הם רואים שלט JOBS ואיכשהו הם מצליחים להבין שזו לשכת עבודה. אומר יענק'ל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר". חיים מצליח להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. "נו?!" שואל יענק'ל. עונה לו חיים: "אז ככה... נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת, והם מיד התחילו לבחון אותי. שאל הגבר הראשון: "?Do you speak english" עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה-למעלה. אמר השני: "Show us your hands" עשיתי חשבון ש-Hand זה בטח כמו 'האנט' ביידיש, אז הרמתי את היד. אמר השלישי: "Show us your foot" עשיתי חשבון ש-Foot זה כמו 'פוס' ביידיש, אז הרמתי את הרגל". "נו..." דוחק בו יענק'ל בקוצר רוח, "ואז...?" עונה לו חיים: "ואז האישה שאלה: "?Do you smoke" עשיתי חשבון שזה כמו 'שמוק' ביידיש ונראה לי שכאן טעיתי..."

מורה ניסתה להכניס קצת נימוסים בתלמידים שלה. היא שאלה אותם את השאלה הבאה: "אם אתם יוצאים עם נערה נחמדה, ובאמצע הארוחה אתם חייבים ללכת לשירותים, איך תגידו לה את זה?" ראשון ענה מויש'ה: "חכי שנייה, אני הולך להשתין!" "ובכן מויש'ה" אמרה המורה, "זה גס רוח ולא מנומס! מה איתך חיימק'ה?" ענה חיימק'ה: "תסלחי לי לרגע, אבל אני צריך ללכת לשירותים. תיכף אשוב" "זה כבר יותר טוב, אבל עדיין לא מנומס להזכיר את המילה שירותים ליד השולחן", אמרה המורה. "ושמוליק, אולי תפעיל את השכל לשם שינוי, ותכבד אותנו בתשובה הגונה?" "בהחלט המורה!" ענה שמוליק וכיחכך בגרונו. "במחילה מכבודך, עלמתי היפה, אוכל לבקש את סליחתך לכמה רגעים? אני חייב ללכת ללחוץ יד לחבר קרוב שלי, אותו אני מקווה להכיר לך בסוף הערב..."

מוטי ישב לו בפאב ובהה בכוס המשקה שלו. הוא עשה זאת במשך חצי שעה, עד שניגש לעברו נהג משאית גס רוח, לקח את כוס המשקה שלו ושתה את כולה בבת אחת. כשסיים לגמוע את הלגימה האחרונה, מוטי המסכן החל לבכות. נהג המשאית אמר, "מה קרה גבר? בסך הכל התלוצצתי. הנה, אני אזמין לך משקה נוסף על חשבוני. אני פשוט לא יכול לראות גבר בוכה". "זה לא זה", אמר מוטי, "פשוט עבר עלי היום הגרוע ביותר בחיי..." "ראשית, התעוררתי מאוחר והגעתי למשרד באיחור. הבוס שלי כעס עלי כל כך עד שפיטר אותי מיד על המקום. כשיצאתי מבניין המשרדים והלכתי לכיוון האוטו שלי, גיליתי שגנבו לי אותו. בתחנת המשטרה אמרו לי שאין שום דבר שניתן לעשות, אז לקחתי מונית הביתה וכשנכנסתי לבית גיליתי ששכחתי את הארנק עם כרטיס האשראי שלי ברכב של נהג המונית שכבר נסע. כשחזרתי הביתה ונכנסתי לחדר השינה מצאתי בו את אשתי עם הגנן. עזבתי את הבית, באתי לפאב, ובדיוק כשחשבתי לשים קץ לחיי - אתה באת ושתית את כל הרעל שלי!"

פרופסור באוניברסיטה, מנכ"ל של חברת הייטק ושרת בית ספר שהיו חברים טובים יצאו יום אחד לטיול ביער. לפתע הם פגשו פיה שהציעה להגשים לכל אחד מהם משאלה אם יעבוד יום אחד בעבודה של אדם אחר. הפרופסור אמר: "אני אהיה מורה בתיכון, כמה קשה כבר יכול להיות ללמד נערים על נפלאות המדע". לפתע צצה באמצע היער כיתה של תלמידים רועשים וחצופים, ולמרות שניסה לשמור על קור רוח, הפרופסור מהר מאוד איבד את עשתונותיו וזרק את כל הגירים, שהתנפצו לרסיסים על רצפת היער. המנכ"ל אמר: "אני אהיה מלצר, כמה קשה זה כבר להעביר אוכל מנקודה א' לנקודה ב'". לפתע צצה באמצע היער מסעדה גדולה, אך כבר אחרי שעה של התעסקות עם לקוחות עצבניים שהחזירו את המנות שלהם והתלוננו ללא הרף, המנכ"ל איבד את עשתונותיו וזרק את כל המגשים והאוכל על רצפת היער. השרת אמר: "אני אהיה אמן", ולפתע צץ באמצע היער סטודיו עם כל הציוד הנדרש ליצירת אומנות. לאורך היום השרת לקח את רסיסי הגירים ומרח אותם על קנבס עד שנטמעו בו לחלוטין וצבעו אותו בשלל צבעים. הוא לקח גם את הצלחות השבורות והאוכל שנמרח על רצפת היער, הדביק את שברי הצלחות לקנבס בצורת עיגול ויצר ציור של כדור הארץ - כולל כל היבשות שעליו - בעזרת האוכל. הפיה ראתה את יצירת האומנות הנפלאה, והחליטה להעניק לו משאלה. "אני רק רוצה רק למכור את היצירה הזו", אמר השרת. לפתע צצו מבקרי אומנות וקונים פוטנציאליים באמצע היער, שבחנו את יצירת האומנות, וכל אחד מהם הציע עליה מחיר אחר וגבוה יותר, עד שבסופו של דבר השרת מכר את היצירה שלו במיליון דולר. הפיה אמרה לשרת: "יכולת פשוט לבקש כסף - למעשה עשית את הכול בעצמך ואני רק עזרתי לך להשיג את מה שהיה דרוש לך להצלחה. איך עשית את זה? מה הסוד שלך?" "זה פשוט", אמר השרת, "יש לי תואר באומנות".

עדנה ואבי, ההורים הגאים של שיראל בת ה-28, מתרגשים לקראת הפגישה הראשונה שלהם עם בן הזוג שלה. עדנה הכינה את מיטב המטעמים שלה, אבי סידר את הבית למשעי ושם חולצה מכובדת עם עניבה, ושניהם חיכו בקוצר רוח לבואם של הזוג לארוחה. בשעה 20:00 בדיוק הם שמעו צלצול בדלת, ניגשו בהתרגשות לפתוח אותה וחשכו עיניהם - בתם הטובה שיראל עומדת ליד בריון עם מבט קשוח, תספורת מוהיקן, קעקועים גדולים על זרועותיו ו-3 עגילים על כל אוזן. לאחר הארוחה, בעת פינוי הכלים, עדנה תפסה את ביתה לשיחה קצרה כד להבהיר לה בדיוק מה היא חושבת: "תקשיבי שיראל, הבחור הזה שהבאת לפה לא נראה אדם נחמד במיוחד". "נו באמת אמא" אמרה שיראל, "אם הוא באמת לא נחמד, נראה לך הגיוני שהוא היה נותן 500 שעות בשנה למען הקהילה?"

אי שם ברחבי אירופה, תייר אמריקאי נכנס לרכבת וחיפש מקום פנוי. אחרי כמה רגעים הוא מצא תא שבו ישבו גבר אנגלי, גבר איטלקי ואישה צרפתייה, שלידה ישבה כלבת פודל קטנה בשמלה ורודה. "היי" פנה התייר לאישה הצרפתייה, "את מוכנה להוריד את הכלבה שלך מהמושב כדי שאני אוכל לשבת פה?" האישה הצרפתייה פשוט נאנחה ודיברה אל הכלבה שלה: "האמריקאים האלה כל כך גסי רוח… חושבים שמגיע להם הכל... אל תדאגי דוטי שלי, אף אחד לא יתפוס לך את המקום". התייר המשיך לחפש ולחפש, אך בסופו של דבר הוא גילה שהמקום הפנוי היחיד ברכבת הוא זה שלצד האישה הצרפתייה וחזר לקרון שלה. הפעם הוא ניסה לפנות אליה בצורה מנומסת יותר: "בבקשה גברתי, האם אני יכול לשבת לידך במקום הכלבה שלך? אני עייף מאוד ורוצה לנוח קצת". הפעם האישה הצרפתייה הסתובבה אל התייר האמריקאי ואמרה לו בקול נעלב: "לא רק שאתם האמריקאים גסי רוח, אתם גם אגואיסטים! לא אכפת לי שאתה עייף! אני יושבת פה וסובלת מרעש הנורא שהאיטלקי הזה עושה בזמן שהוא אוכל! האנגלי הזה מסריח מאלכוהול והוא כל הזמן מדבר בטלפון! אתה שומע אותי מתלוננת? לא! ואתה עוד רוצה שאני אושיב על הרצפה את דוטי הקטנה שלי, שהיא הדבר הטוב היחיד בכל תא הרכבת הזה??? חוצפן!" התייר האמריקאי התעצבן מהתגובה של האישה הצרפתייה, לקח את הפודל הקטנה שלה וזרק אותה מחוץ לתא. "אמריקאי חצוף!" התפרצה הצרפתייה, "איך אתה מעיז לעשות את זה! אף אחד פה לא הולך לעשות משהו כדי לעצור את ההתנהגות השערוריתיית הזאת?" הגבר האנגלי קם והתייצב מול התייר. "תקשיב לי אדוני" הוא אמר לו, "לכם האמריקאים יש הרגל איום לעשות דברים בצורה הפוכה ועקומה! אתם נוהגים בצד הלא נכון של הכביש, אתם מחזיקים את המזלג ביד הלא נכונה ועכשיו, במקום להתנהג בצורה הגיונית ולעשות את המעשה הנכון, אתה זרקת מהתא את הכלבה הלא נכונה!"

ברונטית, ג'ינג'ית ובלונדינית הגיעו אל שערי גן העדן וביקשו להיכנס. "שלום בנות, ברוכות הבאות! אני ממש מתנצל, אני לא יכול להכניס אתכן פנימה," אמר המלאך הלבן שעמד בכניסה, "אלה הוראות מלמעלה..." הבנות המאוכזבות ניסו במשך דקות ארוכות לשכנע את המלאך לתת להן הזדמנות, עד שלבסוף הוא אמר: "אתן יודעות מה, אתן תופסות אותי במצב רוח טוב, אז אני אעשה איתכן עסקה - כדי להגיע למעלה מחכות לכן 1,000 מדרגות, ובכל פעם שתעלו מדרגה אני אספר לכן בדיחה. אם תצליחו לעלות את כל המדרגות מבלי לצחוק, תוכלו להיכנס לגן העדן." הבנות הסתכלו אחת על השנייה, חייכו בשביעות רצון והסכימו להצעתו של המלאך. הברונטית הצליחה לעלות עד למדרגה מספר 100, אבל לא יכלה להתאפק, התפרצה בצחוק וגורשה מגן העדן. הג'ינג'ית הצליחה להגיע עד למדרגה מספר 400, אבל גם היא לא הצליחה להתאפק, צחקה בקולי קולות וגורשה. למרבה ההפתעה, הבלונדינית הצליחה לעקוף את שתי הבנות האחרות והגיעה עד למדרגה מספר 999, מבלי להעלות אפילו חיוך קל על הפנים. אבל לפתע, שניה לפני שעלתה למדרגה הבאה, התפרצה בצחוק היסטרי. המלאך ההמום ניגש אליה ואמר: "היית כל כך קרובה, למה פתאום צחקת ככה?" הבלונדינית ענתה עם עיניים דומעות מצחוק: "בדיוק הבנתי את הבדיחה שסיפרת לי במדרגה מספר 1..."

כמה אנשי עסקים ובנות זוגם ישבו יחדיו לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. אחד מאנשי העסקים, אלון, הפיל בטעות את המזלג שלו על הרצפה, וכשהוא התכופף להרים אותו הוא שם לב שאשתו של חברו, נעמה, יושבת עם רגליים פתוחות לגמרי, כך שרואים את התחתונים שלה. אלון היה המום, פגע בשולחן בראשו מרוב ההלם ועלה בחזרה עם פנים אדומות. לאחר זמן מה, אלון הלך לשירותים ונעמה הלכה מיד אחריו. בדרך היא אמרה לו "אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" אלון הופתע מאוד מהשאלה והאומץ של נעמה, אך הודה כי הוא אכן אהב את מה שראה. נעמה אמרה לו, "אתה יכול לקבל את זה, אבל זה יעלה לך 1,000 דולר". אלון נכנס לשירותים ואחרי שהעריך את המצב וסיים את ענייניו, הוא ניגש בחזרה לנעמה והסכים לעשות איתה עסקים. נעמה אמרה לאלון שמאחר שבעלה עובד בימי שישי עד שעות מאוחרות, אפשר יהיה לבצע את העסקה בסביבות השעה שתיים בצהריים בביתה. ביום שישי, אלון הגיע לביתה של נעמה בשעה שתיים בצהריים והם קיימו את העסקה שלהם לאחר שנתן לה 1,000 דולר. כעבור שעתיים אלון המרוצה התלבש ועזב את ביתה של נעמה. כהרגלו, בעלה של נעמה חזר בשעה מאוחרת יחסית, וכשנכנס הביתה שאל את אשתו: "אלון היה פה?" נעמה הרגישה כאילו שנתקע לה גוש בגרון, אך לאחר כמה שניות ארוכות הצליחה לענות בכנות: "כן, הוא היה פה לא מזמן." "אחלה", אמר בעלה. "הוא הביא לך 1,000 דולר?" נעמה הייתה בתדהמה מוחלטת וחשבה שבעלה גילה שבגדה בו, אך היא הצליחה לשמור על קור רוח ואמרה: "כן, הוא נתן לי 1,000 דולר". "מעולה..." אמר בעלה של נעמה, "הוא ביקש ממני להלוות לו 1,000 דולר לפני שיצא מהמשרד והבטיח שיחזיר לי כבר היום פה בבית. אני שמח שיש לי חבר טוב שאפשר לעשות איתו עסקים בראש שקט."

בבסיס אחד במרכז הארץ היה קצין בכיר שתמיד היה נראה מודאג ומוטרד. בוקר אחד הוא הגיע למשרד שלו כשעל פניו חיוך רחב, תוך כדי שהוא שורק ומפזם להנאתו. הקצינים האחרים שעבדו איתו לא יכלו להתעלם מהשינוי הגדול שחל אצלו... "מה שלומך אחי? נראה שאתה במצב רוח טוב מאוד היום" אמר אחד מהם. ענה הקצין: "כן, אני משלם לאחד מהחיילים והוא מטפל בכל הבעיות שלי ביום-יום". "וואו באמת? וכמה אתה משלם לו על זה?" הסתקרן. "2,000 שקל בשבוע" ענה הקצין. - "מה?! איך אתה יכול להרשות לעצמך להוציא כל כך הרבה כסף על זה?" - "אני לא יכול להרשות לעצמי, אבל זאת בעיה שלו..."

האיש העשיר ביותר בעולם היה על ערש דווי, ועל אף שהשלים עם המוות, בכל זאת הפריע לו דבר קטן – אף אחד בעולם הבא לא ידע שהוא צבר כזה הון אדיר. כאן על כדור הארץ כולם ידעו מי הוא וכמה הון צבר, אולם שם מחכים מלכים, קיסרים ושליטים שאולי היו עשירים אף יותר – איך הוא יוכל להראות לכולם עד כמה מצליח היה בחייו? האיש בכה ומירר כל כך הרבה, עד שמלאך מודאג שראה זאת הלך להתייעץ עם אלוהים בניסיון לעזור לו. ״אבל, אתה יודע...״ אמר אלוהים למלאך, ״לעושר חומרי אין כל מקום כאן.״ ״אני יודע אדוני, אבל הוא איש כל כך טוב. אינו אנוכי והוא תרם כל כך הרבה לצדקה. הוא גם ניהל את העסק והעובדים שלו בצורה הומאנית לחלוטין. אין משהו שנוכל לעשות עבורו?״ אחרי שבדקו את ספר החיים וראו שאכן היה אדם הגון, ישר וצדיק, אלוהים החליט שהמלאך יעביר לו מסר: ״מותר לו לקחת מזוודה, אותה יוכל למלא בכל מה שירצה. לאחר נשימתו האחרונה, אתה תדאג דאג לקחת את המזוודה לגן עדן.״ בלילה בחלום, המלאך העביר את המסר לאיש העשיר, וכשהתעורר הוא מיד התחיל לשקול במה ימלא את המזוודה שלו. לכסף הרי לא תהיה משמעות בעולם הבא, את התכשיטים הוא יעדיף להשאיר לאשתו, וכל המניות שצבר הן רק נייר בלי שום ערך למי שחי בעבר הרחוק. לפתע הכה בו רעיון – זהב! אין דבר שמוערך יותר לאורך כל ההיסטוריה מאשר זהב! ואכן, לקראת מותו הוא דאג שיביאו למיטתו מזוודה מלאה בזהב, וכשנפח את נשמתו, המלאך דאג לשאת את המזוודה לגן עדן. שם בשערי גן עדן, האיש העשיר בעולם עמד בקוצר רוח וציפה להיכנס עם המזוודה והזהב. אלוהים בירך את פניו ואמר: ״בוא נראה מה היה כל כך חשוב שהיית צריך להביא אותו איתך לחיי הנצח.״ האיש הגאה פתח את המזוודה, שהייתה מלאה עד אפס מקום במטילי זהב – שורות על גבי שורות של מטילי זהב מלבניים. כשראה זאת, לאל המבולבל היה רק דבר אחד להגיד: ״לא הבנתי, חסר מדרכות בגן העדן שלי?

גבר אחד חזר הביתה לאשתו אחרי יום עבודה במצב רוח מוזר מאוד. כל הערב האישה רואה שבעלה מאוד מתוסכל, כמעט שלא מדבר ושוקע במחשבות בלי להגיב לשום דבר. "קרה משהו מיוחד בעבודה היום?" היא שאלה, אבל הוא רק הניד בראשו והמשיך לשתוק. כעבור זמן קצר הם התיישבו ליד השולחן לאכול ארוחת ערב, אבל הבעל לא אכל כלום אלא רק הזיז את האוכל שלו מצד לצד על הצלחת. "אני אף פעם לא ראיתי אותך ככה" אמרה האישה, "אתה מוכן לספר לי מה קרה? כי אני יודעת בוודאות שקרה משהו..." "לא קרה כלום" ענה הבעל. "אל תגיד לי דברים כאלה מתוק שלי, אני יודעת שאתה משקר, בבקשה תגיד לי מה קרה בעבודה" היא התעקשה. - "זה כלום, באמת, אני לא רוצה להפיל עלייך את הבעיות שלי, זה לא יהיה הוגן." - "מתוק שלי, כשאנחנו התחתנו אמרנו שכבר אין דבר כזה בעיות שלי או שלך. אנחנו שותפים. אנחנו נתמודד עם הכל ביחד. הבעיה שלך היא הבעיה שלי ואני אעמוד לצידך בזמן שאנחנו נתמודד איתה ביחד." - "טוב אם את אומרת את זה ככה… אז אנחנו הסתבכנו בעבודה היום, כי אנחנו הכנסנו את המזכירה שלנו להריון..."

אלכוהול ובירה בפרט, קיבלו תדמית מאוד מוצקה של גבריות. היא מסמלת את הזמן הפנוי של הגבר, את ההירגעות והמפלט שלו ואת אחוות הגברים. אך שימו לב לתופעות שנמצאו במחקר חדש שבחן התנהגות גברים לאחר שתייה. אצל 100% מהגברים שנבדקו לאחר שתיית 3 ליטר בירה חלו התופעות הבאות: 1. עלייה במשקל. 2. דיבור לא הגיוני מופרז. 3. רגשנות יתר. 4. ירידה חדה בכישורי הנהיגה. 5. אי יכולת לחשיבה רציונלית. 6. ויכוחי סרק על לא כלום. 7. שינוי קיצוני במצבי רוח. עקב ממצאים אלה הגיעו החוקרים למסקנה כי: בירה הופכת גברים לנשים.

רעות התלוננה באוזני חברתה שירה, שהיא מתקשה ליזום יחסי מין עם בעלה ולחמם קצת את המצב ביניהם. "מה הבעיה?", שאלה שירה, "פשוט תעשי את מה שאני עושה – בכל פעם שיש לי מצב רוח מתאים אני שמה את היד שלי בתוך המכנסיים של בעלי ואומרת לו 'מה זה, ממש קר לך שם למטה... אתה רוצה להתחמם קצת?' זה עובד עם גברים בכל פעם!" רעות התרשמה מאוד ואמרה לעצמה שתנסה את השיטה הזאת כבר באותו הלילה. יום למחרת נפגשו שוב החברות, ושירה מיד שאלה את רעות איך הלך. להפתעתה, רעות התחילה לבכות ואמרה, "אנחנו מתגרשים!" "מה?! מה קרה?", שאלה שירה בתהדמה. "ניסיתי את הטריק שלך", אמרה רעות, "אבל כשהכנסתי את היד שלי מתחת למכנסיים של בעלי היה שם די חם". "אז מה עשית?" שאלה שירה. "לא ידעתי מה להגיד, אז שאלתי אותו 'למה חם אצלך למטה ולא קר כמו אצל בעלה של שירה?'"

גולנצ'יק עייף ומרוט למראה, סיים 3 שבועות שטח מפרכים והגיע זמנו לצאת הביתה. הוא עלה לרכבת כשלפניו נסיעה של 4 שעות וחיפש מקום כדי לשבת ולנוח סוף כל סוף. הוא נכנס לקרון הראשון ולא מוצא מקום, עובר לשני ולא מוצא מקום וגם לא בשלישי. כך הוא תר את כל הרכבת עד שהוא מגיע לקרון האחרון. בקצה הקרון הוא מוצא מקום אחד ריק ליד גברת לבושה בהידור. הוא מתקרב אך לאכזבתו הוא מגלה פודלית קטנה יושבת על הכיסא. הגולנצ'יק הסחוט פונה לגברת: "סליחה גברתי, אפשר בבקשה לשבת?" בתגובה, נושפת הגברת באפה ומדברת אל החלל מבלי להסיט את מבטה: "חיילים גסי רוח! זה המקום של פיפי שלי!" הגולנצ'יק מסתובב וממשיך לנסות את מזלו בחיפוש מקום אחר, אך לאחר סריקה חוזרת של כל הקרונות הוא מוצא את עצמו שוב מול אותה גברת. "בבקשה, גברתי, אני נורא עייף, לא ישנתי כבר 3 ימים, אפשר לשבת בבקשה?" שואל החייל. "גם גסי רוח וגם מטרידנים החיילים של היום!" האישה נוחרת בבוז. הפעם הגולנצ'יק לא עונה. הוא ניגש, תופס את הפודלית, מעיף אותה מהחלון ומתיישב. האישה החלה לצווח "שמישהו יגן על כבודי ויעמיד את החייל הזה במקומו!" לפתע קם קצין ענק, גם הוא מגולני. הוא פונה אל החייל ואומר לו: "טירון לא יוצלח. אתה לא עושה שום דבר נכון. אתה לא לבוש נכון, אתה אוחז את הנשק בצורה לא נכונה, הכומתה שלך לא במקום הנכון ועכשיו גם העפת את הכלבה הלא נכונה מהחלון!"

שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר. בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?" עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"

ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק שבמהלכו ייבחר המועמד המתאים למשרת יושב ראש מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מתמודדים שכונסו והתיישבו באולם גדול. אחד מהמתמודדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז. מר גייטס הודה לכל משתתפי הכנס שהגיעו והתחיל לערוך את המיון לבחירת היו"ר. הוא המשיך ואמר שלמרות שהוא כבר לא מנהל החברה בפועל, עדיין חשובה לו מאוד איכות האדם שיתקבל לתפקיד, ולכן הסינונים יהיו קשים במיוחד. בשלב הראשון הוא ביקש מכל מי שאינו יודע את שפת התכנות JAVA לקום ולעזוב. 2,000 אנשים קמו ויצאו מהאולם. מוריס כהן אמר לעצמו, "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!". בייל גייטס המשיך וביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, שיקום ויעזוב גם הוא את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני יכול כבר להפסיד? מה יכול לקרות?" חשב מוריס כהן לעצמו והחליט להישאר באולם. ביל גייטס ביקש בקשה נוספת מיושבי האולם שנותרו, והפעם כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות - שיעזוב את האולם. 500 אנשים נוספים יצאו באכזבה. מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15, אבל אין לי מה להפסיד", והוא המשיך לשבת. לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב." 498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר". מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו." בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".

בסנטרל פארק שבארה"ב עמדו 2 פסלים; אחד של גבר עירום, והשני של אישה עירומה. הפסלים עמדו אחד מול השני כששביל מפריד ביניהם למשך עשרות שנים ארוכות. יום אחד, ירד מלאך מהשמיים, ובתנועת יד חלקה הפיח בשניהם חיים. אמר המלאך: "כפרס על כך שהייתם סבלניים כל כך במשך עשרות קיצים לוהטים ועשרות חורפים מקפיאים, אני מעניק לכם חיים ל-30 דקות, על מנת שתוכלו לעשות את מה שרציתם לעשות מאז ומעולם." פסל האיש העירום הסתכל על פסל האישה העירומה, והיא הסתכלה עליו. הם רצו אל מאחורי שיח, והמלאך שמע אותם מצחקקים וראה שהשיח זז מצד לצד. אחרי 15 דקות הם חזרו, והמלאך אמר להם "נותרו לכם 15 דקות נוספות. אתם רוצים לעשות את זה שוב?" פסל הגבר שאל את פסל האישה "מה את אומרת? שוב?" "כן בהחלט!" ענתה פסל האישה. "אבל הפעם בוא נשנה את התנוחה. הפעם אני אחזיק את היונה, ואתה תחרבן לה על הראש!"

יום אחד, מופיע מלאך בכנס של אנשי רוח ומספר למנהיג שבתמורה להתנהגותו הבלתי אנוכית והעובדה כי שימש מופת לאחרים במשך רוב חייו, אלוהים החליט לתגמל אותו במשאלה. הוא מציע לו לבחור בין עושר, חוכמה אינסופית או יופי. ללא היסוס, בוחר המנהיג בחוכמה אינסופית. "בבקשה!" עונה לו המלאך ונעלם אל תוך ענן עשן. כשהתפזר העשן, האנשים באולם התחילו להתלחשש ביניהם, והביטו אל הבמה, שם ישב המנהיג בדממה, כשמעל ראשו הילה בוהקת. אחרי 5 דקות של שתיקה, פנה אחד האנשים באולם אל המנהיג "אדוני...?" הוא לחש אליו "אולי כדאי שתאמר משהו..." נאנח המנהיג החכם ואמר "הייתי צריך לקחת את הכסף".