בעל שעובד בחו"ל כתב מכתב לאשתו:
אהובתי! אני לא יכול לשלוח לך החודש את משכורתי, לכן, אני שולח לך 100 נשיקות. אוהב אותך! בעלך, חיים.
אישתו ענתה לו: אהובי שלי! הרבה תודות על 100 הנשיקות. להלן רשימת ההוצאות:
1. החלבן הסכים לספק חלב, תמורת 2 נשיקות...
2. החשמלאי הסכים להחליף פיוז, רק אחרי 7 נשיקות...
3. בעל הבית, בא כל יום, בשביל 2 או 3 נשיקות במקום שכר דירה...
4. בעל המכולת, לא הסכים לנשיקות בלבד, אז נתתי לו, עוד כמה דברים...
5. הוצאות אחרות – 4 נשיקות...
אל תדאג לי, יש לי עוד 35 נשיקות, ואני מקווה, שזה יספיק לי עד סוף החודש. האם עלי לתכנן אותו דבר גם לחודש הבא? בבקשה תענה לי מהר. אוהבת אותך! אישתך, שרה.
פעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם מזג האוויר בממלכה מתאים. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי מזג האוויר שצפוי לשעות הקרובות. החזאי הבטיח למלך שאין סיכוי לגשם בימים הקרובים. אז המלך יצא לדוג יחד עם אישתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם.
בדרך פגשו באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור". המלך ענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה ואני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו.
זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך.
המלך חזר לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד. אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, האמת היא שאני לא יודע שום דבר על מזג האוויר. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי. אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת. ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות ירד בקרוב גשם".
הקשיב המלך לדבריו והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את שר החצר שלו והורה להעסיק את החמור בו במקום.
כך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות והמשפיעות ביותר בכל מדינה...
לפני שנים רבות בעיר קטנה ברומניה, חי נדבן ידוע שהיה עוזר ותורם כסף לכל נזקקי העיר והסביבה. יום אחד דפק על דלתו גבר מגודל וחסון וביקש לדבר עם הנדבן בארבע עיניים בנוגע למקרה שדורש את תשומת ליבו המידית. הנדבן והגבר המגודל נכנסו לבית, התיישבו בסלון ולאחר חילופי דברים קלים החל הגבר לבכות בקול גדול.
"מה קרה ידידי?" שאל הנדבן.
"אני הגעתי אליך היום כדי לספר לך סיפור נורא ואיום", השיב הגבר, "אני יודע שאתה מאמין גדול בצדקה ולכן אני רוצה שתשמע את הסיפור קורע הלב שאני גיליתי לאחרונה".
"ספר ידידי ספר!" עודד אותו הנדבן תוך כדי שהוא מגיש לו ממחטה לקנח את אפו ולמחות את דמעותיו.
בעודו ממשיך לבכות ללא הרף, המשיך הגבר את סיפורו. "יש כאן בעיר משפחה ענייה מאוד שסבלה לאחרונה מרצף איום של מזל ביש. האבא ברח עם אישה אחרת לפני חודש, האמא חולה מאוד ואינה מסוגלת לעבוד ותשעת ילדי המשפחה רעבים ללחם".
"ממש טרגדיה", העיר הנדבן.
"זה עוד לא הכל!" המשיך הענק הבוכה, "החלק הגרוע ביותר הוא שהם לא שילמו את שכר הדירה שלהם כבר כמה חודשים, ואם הם לא ימצאו דרך לגייס 400 מטבעות כסף, האמא המסכנה הזאת ו-9 ילדיה ייזרקו לרחוב הקר!"
"זה באמת איום ונורא", אמר הנדבן, "אני מודה לך מאוד שחלקת איתי את הסיפור הזה, אבל יש רק דבר אחד שאני לא מבין, איך אתה שמעת על הסיפור הזה ומה הקשר שלך למשפחה הזאת?".
"אני?" השיב הגבר הרומני ומחה את הדמעות מעיניו, "אני בעל הבית שלהם".
לקוחה: "היי, הבן שלי אומר שיש לי לוחמים מספרטה על המחשב, ממש ספרטנים אמיתיים, וכדאי שתבדקו את זה".
מוכר: "גבירתי..? את בטוחה? ספרטנים?"
לקוחה: ״כן כן, התקשרתי לבן שלי בזמן הלימודים שלו, אמרתי לו שקופצים לי כל מיני דברים על המסך והוא אמר שיש לי ספרטנים".
מוכר: "אה! טרויאנים! סוסים טרויאנים, כן, זה הגיוני. אבצע סריקה במחשב ונוכל לגלות במהירות מה קורה שם".
לקוחה: "בחור צעיר, הבן שלי לומד בקולג' והוא אומר שהם ספרטנים. אתה עומד כאן בתלבושת של רשת קטנה, מרוויח שכר מינימום וחושב שאתה מבין טוב יותר מהבן שלי".
מוכר: "את צודקת גבירתי, קיוויתי שנוכל לבצע אבחון קצר ולבדוק אם אכן לא מדובר בספרטנים, אבל רק ממבט על המסך אני יכול לומר שמדובר ככל הנראה בכ-300 לוחמים שנאבקים כרגע במחשב שלך".
לקוחה: "אלוהים אדירים! 300?! זה נורא!"
מוכר: "נורא ואיום. הם צועדים צעד אחר צעד, עם החניתות שלהם, ורומסים כל מה שאפשר על לוח האם והדיסק הקשיח. בקרוב מספר הקורבנות על המחשב שלך ייצור קיר שיחסום סופית את התנועה בו, ואת בטח יודעת מה זה אומר..."
לקוחה: "כ..כן... בטח, אוי זו קטסטרופה, אאלץ לקנות ממך מחשב חדש!"
מוכר: "אין ספק, גבירתי. אין ספק".
אלי הבנקאי ראה בעיר את חברו הישיש מרדכי, חוואי אלמן בן 80.
מרדכי איבד את אשתו שנה קודם לכן, והתהלכה לה שמועה שהוא עתיד להתחתן עם כלה צעירה שהוזמנה מחו"ל דרך האינטרנט.
מאחר שאלי הוא חבר טוב של מרדכי, הוא פנה אליו ושאל: "חברי הטוב, האם נכונה השמועה לגבי נישואיך לעלמה צעירה?"
מרדכי אישר את השמועה, ואז חברו שאל: "בת כמה תהיה כלתך החדשה?"
מרדכי ענה בגאווה: "בנובמבר הקרוב היא תהיה בת 21".
כאשר אלי שמע זאת הוא מיד חשב לעצמו שלבטח חברו החוואי לא יוכל לספק את צרכיה המיניים של כלתו הצעירה בגילו המופלג, ובמוחו הקודח העלה הבנקאי הצעה מגונה לחברו בתקווה שיוכל להפיק רווחים עצמיים ממנה.
תוך מחשבה שבעקבות ההצעה הוא יוכל להשיג את זוגתו הצעירה, אלי פנה אל חברו ואמר: "אני מאוד שמח בשבילך וחשבתי לעצמי שכדאי שאת שארית ימיך תבלה בכיף ובלי עבודה קשה, ואולי תצטרך עזרה בחווה. כדאי שתשקול למנות אדם שיטפל לך בכל העניינים שלך, הישנים והחדשים".
מרדכי חשב שזה רעיון מצוין וענה: "רעיון מעולה, אני אחפש כבר היום אחר הצהריים אדם כזה...".
אלי עמד להציע את עצמו לכך, אך באותו הרגע בדיוק קיבל שיחת טלפון ונאלץ לענות לה. מרדכי בינתיים המשיך בדרכו.
כעבור ארבעה חודשים שוב ראה אלי את מרדכי מסייר בעיר וניגש אליו תוך התעניינות מה התחדש אצל חברו - האם הוא מצא כבר מישהו שיעזור לו.
"מה שלום האישה החדשה?" שאל הבנקאי.
מרדכי ענה בגאווה, "טוב – היא בהיריון".
אלי חשב לעצמו שלבטח הוא שמע בעצתו ולבסוף שכר את שירותיו של נער צעיר אחר שיטפל בחווה, ואולי היא בהיריון ממנו בכלל. אמנם הוא לא זכה בכלה, אך בכל זאת הוא שאל את מרדכי: "ואיך הייתה העצה שלי לשכור שירותי עזרה?".
מרדכי ענה בלי היסוס: "אני חייב לציין שזה היה רעיון מוצלח ביותר, היא פשוט מצוינת ודרך אגב גם היא בהיריון".
יהודי עשיר קנה בית מדהים בבוורלי הילס, קליפורניה ושכר מעצב-פנים מקומי.
לאחר שביתו היה מוכן, נזכר בעל הבית ששכח להתקין מזוזות בדלתות.
הוא נסע העירה, קנה 50 מזוזות מאד מהודרות וביקש ממעצב הפנים הגוי שיתקין כל אחת מהן על המשקוף, בצידה הימני של כל אחת מדלתות הבית, פרט לדלתות השירותים.
הוא הלך מביתו קצת מודאג פן יפגע המעצב בצבע הטרי או שלא יתקין את המזוזות כהלכה, אך בשובו הביתה הוא נוכח שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו המלאה, ולכן שילם את שכר המעצב ברוחב-לב ואף הודה לו בחום.
ממש לפני צאתו מהבית, אמר המעצב לבעל הבית: "אני ממש שמח שאתה מרוצה מעבודתי. אגב, הוצאתי את תעודות האחריות מכל המזוזות והנחתי אותן על השולחן בסלון..."
פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום, שבדיוק עמד ליד הטרקטור שלו ונח קצת אחרי עבודה קשה.
"שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!".
אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד.
"אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם".
"יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים.
"אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?".
"לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד".
"זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?".
"בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים.
"ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות.
"זה הולך לאידיוט" ענה אפרים.
"לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול.
"כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום."
"ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד.
"אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".
איש עסקים פנה באחד ממסעותיו לנערת ליווי, וסיכם עמה על סכום של 500 דולר בתמורה ללילה במיטתו. לאחר שסיימו, הבחין שאין עליו כסף מזומן, ואמר לה שיבקש ממזכירתו לשלוח לה המחאה בדואר, בתירוץ של "שכר דירה".
בדרכו למשרד, התחרט על מה שהבטיח והחליט כי הבילוי הלילי לא היה שווה את המחיר. הוא ביקש ממזכירתו לשלוח המחאה לנערת הליווי על סך חצי מהסכום, 250 דולר, ולצרף את המכתב הבא:
"גברתי היקרה!
מצורפת בזאת המחאה על סך של 250 דולר עבור שכר הדירה שלך. אינני שולח את הסכום שסיכמנו עליו מראש, מאחר ולפני ששכרתי את הדירה ניתן לי הרושם כי:
א. הדירה מעולם לא הייתה מאוכלסת לפני כן.
ב. הדירה מחוממת כהלכה.
ג. חלל הדירה מעוצב בצורה שתעניק לי תחושת נוחות וביתיות.
לעומת זאת, מצאתי כי הדירה אוכלסה פעמים רבות בעבר, לא היה בה חימום כלל, והיא הייתה גדולה מדי עבורי!"
כעבור יומיים הגיעה ההמחאה בחזרה בדואר, בצירוף המכתב הבא:
"אדוני הנכבד!
ראשית, אינני יכולה להבין כיצד ציפית שדירה כה יפה תישאר לא מאוכלסת.
ביחס לחום, יש בדירה מתקני חימום מצוינים, אך ייתכן שלא ידעת כיצד להפעיל אותם.
באשר לחלל הדירה - אומר כי היא בגודל רגיל, ואולם הריהוט שלך כל כך קטן שאין באפשרותו למלא אותה, ואינך יכול לבוא לבעלת הבית בתלונות על כך.
אתה מתבקש לשלוח את שכר הדירה במלואו, אחרת אצטרך ליצור קשר עם בעלת הבית הנוכחית שלך!"
אבי שכר מזכירה חדשה שתעזור לו בעבודה ואחרי כמה ימים כשאשתו מורן שמעה על כך, מיד התעורר בה חשד שהוא מסתיר ממנה משהו. כבר באותו היום ברגע שהוא חזר הביתה, התחילה מורן להמטיר על אבי מבול של שאלות...
"מתי תכננת להגיד לי שיש לך מזכירה חדשה?! מי זאת בכלל?"
"קוראים לה אתי" ענה אבי, "בחורה נחמדה, עושה את העבודה כמו שצריך".
"מה זאת אומרת בחורה נחמדה??? מי היא? בת כמה היא?"
"אני לא יודע בדיוק בת כמה היא… צעירה כזאת…"
"היא נראית טוב?"
"אומרים שכן, לא ממש בחנתי אותה."
"מה זאת אומרת לא בחנת אותה? אתה עובד איתה לא?! איך הגוף שלה?"
"לא יודע, נראה לי ממוצע שכזה, לא שמתי לב למשהו מיוחד."
"מה צבע העיניים שלה?"
"לא יודע, לא ממש הסתכלתי."
"היא מטפחת את עצמה? יש לה לק על הציפורניים ודברים כאלה?"
"לא יודע, לא היה לי זמן לבחון."
"היא חכמה? מצחיקה? משהו?"
"לא יודע, בקושי דיברתי איתה."
"איך היא מתלבשת?"
"מאוד מהר" ענה אבי בלי לחשוב יותר מדי - הלוויתו תיערך ביום ראשון הקרוב...