ספינה גדולת ממדים הפליגה לה באיטיות בסמוך לאי בודד.
הקברניט, שסרק כהרגלו את השטח עם המשקפת, שם לב לפתע שעל האי עומד אדם כחוש ומוזנח שמסמן עם ידיו לעזרה.
ללא היסוס הספינה שינתה את מסלולה אל האי והקברניט ירד במהירות אל החוף כדי להגיש לניצול סיוע ומעט מזון.
תוך כדי שהוא נתן לאיש לאכול, ערך לו בדיקה גופנית ושמע את סיפורו, הוא שם לב לפתע שעל החוף סביבם היו בנויות 3 בקתות רעועות עשויות מעצי סחף.
הוא הצביע על הבקתה הראשונה מימין ושאל את האיש בתמיהה: "למה היא משמשת אותך?"
האיש ענה: "זה הבית שלי..."
הקברניט הצביע על האמצעית ושאל: "ולמה זו משמשת אותך?"
האיש אמר בגאווה: "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו!"
הקברניט המבולבל תהה: "אז למה נועדה הבקתה השלישית?"
האיש גלגל את עיניו ונאנח: "זה בית הכנסת האשכנזי..."
איש אחד איבד את עבודתו. לאחר שחיפש עבודה חדשה במשך מספר חודשים, הוא ראה מודעת דרושים של חברת סלולר המחפשת עובדי ניקיון. האיש הגיע לראיון ומנהל כוח האדם שאל על פרטיו האישיים, ערך לו מבחן בלטאטא חדרים ובירך אותו על תוצאות הבחינה.
מנהל כוח האדם אמר לו: "הג'וב שלך. תן לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך ואעביר לך את המקום והשעה שבהם עליך להתחיל לעבוד." האיש המיואש השיב שאין לו דואר אלקטרוני. מנהל כוח האדם השיב שהוא מצטער מאוד, אבל אם אין לו דואר אלקטרוני הוא אינו קיים באופן וירטואלי, ומכיוון שאינו קיים, הוא אינו יכול לתת לו את הג'וב.
האיש יצא מיואש ולא ידע מה לעשות, יש לו רק 20 ₪ בכיס. לאחר מחשבה ארוכה, החליט האיש ללכת לשוק הסיטונאי של פירות וירקות וקנה קופסא של עגבניות במשקל 10 ק"ג. הוא הלך מבית לבית ומכר כל ק"ג ב-4 ₪. תוך פחות משעתיים הכפיל את כספו. כך חזר על התהליך עוד מספר פעמים, ולאחר שאכל בעבור 50 ₪, חזר לביתו עם 270 ₪.
בצורה זו הוא הצליח להתקיים, וכך השכים קום וחזר מאוחר לביתו, כאשר הוא מצליח להכפיל ולשלש את כספו מדי יום. עם הרבה מזל לצדו, הצליח לרכוש טנדר שתוך שנה הוחלף במשאית, וכעבור שלוש שנים היה לו צי רכבים. כעבור חמש שנים האיש הפך לבעל אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה.
יום אחד קיבל לשיחה סוכן ביטוח חיים שהציע לו פוליסת ביטוח ושאל אותו בתום הפגישה מה כתובת הדואר האלקטרוני שלו, על מנת שיוכל לשלוח לו את הפוליסה. כאשר השיב שאין לו דואר אלקטרוני, ענה לו סוכן הביטוח: "אם אין לך דואר אלקטרוני והקמת כזו אימפריה, איני רוצה לדמיין מה היה קורה לו היה לך דואר אלקטרוני".
השיב לו האיש: "לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי עובד ניקיון בחברת סלולר"...
לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן.
"טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה.
"5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן.
"כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב".
"תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב".
*אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום".
*אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן.
"הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים.
"זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך".
"כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר".
"תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה".
"תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות".
"שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".
המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו.
יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!"
כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".
קים ג'ונג-און, המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, ערך סיור באחד מבתי הספר שבמדינתו. הוא ניגש אל אחד מהתלמידים שם ושאל אותו "מיהו אביך?"
"המנהיג העליון, בחכמתו האינסופית, בנדיבותו, ברוח הנחושה שלו לדאוג לרווחת כולנו, הוא האבא היחיד שלנו" ענה התלמיד.
קים ג'ונג-און קרן מאושר, "נהדר. עכשיו תגיד לי מיהי אימך?"
התלמיד לא היסס: "האדמה של קוריאה האמיתית, המדינה היפה והמתקדמת ביותר בעולם, גאולת כל העמים - היא האימא היחידה שלנו" הוא ענה.
קים ג'ונג-און מחא כפיים בשמחה לתלמיד, "אתה נראה לי כמו ילד שקדן וחכם מאוד! מה תרצה להיות כשתהייה גדול?"
התלמיד חשב לרגע וענה לו: "יתום"
עיתון אחד ערך סקר ובו ביקש מהקוראים לכתוב מה, לדעתם, ההבדל בין פוליטיקאי לגנב.
תשובה אחת משכה את תשומת ליבם: "עורך יקר, חשבתי רבות על השאלה והגעתי למסקנה שההבדל הוא שאת האחד אני בוחר ואילו השני בוחר אותי.
בכבוד רב, דב ברמן."
כעבור שבוע צלצל עורך העיתון למר ברמן והודיע לו שהוא זכה בפרס.
"זה בגלל השנינות והמחשבה של התשובה שלי?" שאל הזוכר המאושר.
ענה העורך: "מר ברמן היקר, החלטנו לזכות אותך במנוי חינם לשנה בשל תשובה יפה ומעוררת מחשבה. אבל אם לומר את האמת אתה הזוכה כי אתה היחיד שהצליח למצוא הבדל כלשהו..."
מקור תמונה: Cimexusבזמן שאלי בן ה-46 ערך קניות בסופר, הוא הבחין באישה שמנופפת לעברו כמי שמכירה אותו שנים רבות. בזמן שאותה הגברת החלה להתקדם לכיוונו, אלי ניסה להבין מהיכן הוא מכיר אותה...
׳אולי היינו יחד בצבא או שהיא עבדה איתי פעם?׳ הוא שאל את עצמו וגירד בראשו. הזמן כמובן לא עצר מלכת, והאישה הלא מזוהה נעמדה מול אלי ושאלה לשלומו.
"אני מתנצל מראש על הזיכרון הקצר שלי" השיב אלי ושאל: "אבל מאיפה את מכירה אותי?"
"אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי" היא ענתה ללא היסוס.
אלי מיד התחיל לשחזר במוחו את הפעמים בהן מעד ובגד באשתו, ולאחר מספר שניות חשב שהבין מאיפה האישה מוכרת לו. "את היית הרקדנית במסיבת הרווקים של החבר שלי יוסי, לפני עשר שנים? את ואני חגגנו כל הלילה בכל מקום שרק אפשר לדמיין והתעוררנו בלי בגדים על שולחן הסנוקר!"
האישה הסתכלה עליו במבט מופתע והחלה לומר "לא, אני..." אך אלי לא נתן לה להשלים משפט והמשיך לנסות לנחש: "את האחראית צוות ההווי והבידור בבית המלון ברודוס? כן, אני נזכר עכשיו, בגללי פספסת את מופע הבוקר בבריכה!" האישה שוב ניסתה להגיב וכל מה שהצליחה לומר הוא "אתה בטח מתבל..."
אלי שהתחיל להילחץ ולהזיע המשיך בשלו: "אוקיי... אני זוכר! את הדיילת הנחמדה שדאגה לשדרג אותי למחלקת עסקים לפני שנתיים בטיסה מישראל לניו-יורק! יצרנו תור של 3 אנשים לשירותים, איזה מביך זה היה..."
האישה קטעה אותו כשניסה להעלות עוד חוויה מסוג זה, הביטה עליו במבט עצבני מאוד ואמרה: "לא אדוני, אני בסך הכל המורה של הבן שלך בבית הספר".
שוטר ערך בחינה ל-3 בלונדיניות שהשתתפו בקורס בלשים. כדי לבדוק את היכולות שלהן בזיהוי חשודים, הוא החליט להעביר אותן מבדק.
הוא הזמין את הבלונדינית הראשונה לחדר החקירות והראה לה תמונת פרופיל של גבר חשוד. אחרי 5 שניות הוא הסתיר אותה ואמר "זה החשוד שלך, איך היית מזהה אותו?"
"בקלות!" עונה הבלונדינית, "יש לו רק עין אחת!"
"אמממ..." מגמגם השוטר "זה בגלל שזו תמונת פרופיל".
נבוך מהתשובה המגוחכת, הוא קרא לבלונדינית השנייה, הראה לה את תמונת הפרופיל של החשוד ל-5 שניות והסתיר אותה. "אוקיי, זה החשוד שלך" אמר, "איך היית מזהה אותו?"
הבלונדינית צחקקה: "זה ממש קל! יש לו רק אוזן אחת!"
"ברור שיש לו רק אוזן אחת ועין אחת!" התפרץ השוטר "זו תמונת פרופיל!"
בשלב הזה הוא כבר היה די מיואש, אך נדרש גם לקרוא לבלונדינית השלישית. "זה החשוד שלך!" הוא הראה לה את תמונת הפרופיל ל-5 שניות ואז הסתיר אותה. "איך היית מזהה אותו...? תחשבי טוב לפני שאת עונה לי תשובה מטופשת".
הבלונדינית הסתכלה בריכוז על התמונה ואחרי רגע ענתה: "החשוד מרכיב עדשות מגע"
מופתע מהתשובה, השוטר התחיל לגמגם: "אמממ... טוב, זו תשובה מעניינת. חכי פה כמה דקות ואני אבדוק אם זה נכון". הוא עזב את החדר, הלך למשרד, בדק את התיק האישי של החשוד, ולהפתעתו - החשוד מרכיב עדשות מגע!
"עבודה טובה!" הוא אמר לבלונדינית השלישית. "איך הצלחת להבחין בכך?"
"בקלי קלות!" ענתה, "הוא לא יכול להרכיב משקפיים, כי יש לו רק עין אחת ואוזן אחת!"
לאחר שטרח במשך חודשים ארוכים, בני הקים סופסוף את המסעדה שחלם עליה כל חייו עם מנות מיוחדות שלא הוגשו בשום מקום אחר.
לאחר זמן קצר מאוד המסעדה התחילה להתמלא בכל ערב והפכה לשם דבר בכל רחבי הארץ.
יום אחד נכנס רב מכובד למסעדה, התיישב והזמין את אחת ממנות הדגל האהובות בתפריט. בני שירת את הרב באופן אישי, ולאחר שסיים שזה סיים את הסעודה, בני ניגש כדי ללחוץ את ידו.
כשהרב שלח את ידו לכיסו, בני אמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות לעם לשרת אותך. אני מתעקש".
הרב ענה: "תודה לך איש יקר, מאחל לך שתצליח בכל צעד שלך".
בני המחויך פנה למטבח וסיים את עבודתו. למחרת כשהגיע למסעדה, בני ראה קופסה עם 10 ספרי תורה מהודרים ומכתב תודה אישי מהרב. המחווה ריגשה את בני והוא החליט שעליו להמשיך להפגין נדיבות לכל אורח מכובד שייכנס למסעדה שלו. בערב של אותו היום נכנס למסעדה מפכ"ל המשטרה ובני לא האמין למזלו.
כמו המקרה של הרב, בני שירת את המפכ"ל באופן אישי וסירב לקחת ממנו תשלום בתום הסעודה. "אני רואה את זה כשירות לציבור" אמר למפכ"ל.
למחרת בני הגיע למסעדה וראה בכניסה 10 קופסאות של שוקולד איכותי ומכתב תודה מהמפכ"ל.
עם חיוך על פניו ובליבו, בני החל לעבוד כרגיל. ביום השלישי ברצף, הגיע פוליטיקאי מכובד שרצה לסעוד במסעדה ובני, שכבר התרגל להיות גם מלצר, שירת אותו באופן אישי.
בתום הארוחה בני ניגש לפוליטיקאי וכשזה עמד להוציא את הארנק מכיסו, בני עצר אותו ואמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות למדינה לשרת אותך. אני מתעקש".
הפוליטיקאי חייך וענה: "אני לא אשכח את זה. תודה לך".
בני הלך לישון באותו הלילה כשראשו מלא במחשבות על דברי הפרידה של הפוליטיקאי, וחלם על מתנות יקרות ערך שיחכו לו במסעדה.
למחרת בני הגיעה למסעדה בשעות הערב ואכן ציפתה לו הפתעה מיוחדת: כל השולחנות היו מלאים בפוליטיקאים רעבים שבאו לאכול במסעדה הנדיבה...
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך...
הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?"
המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה.
סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו".
המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה".
הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו".
לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד.
בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו".
בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי".
"סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?"
"מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
הפסיכיאטר הראשי בבית המשוגעים ערך למבקר במוסד, סטודנט לפסיכיאטריה, סיור במקום. לקראת סיום הסיור הוא תיאר למבקר את המבחן שמבצע הצוות הרפואי של המוסד כדי לוודא אם אדם אכן צריך לשהות בו כמטופל: ״אנחנו ממלאים אמבט במים ונותנים לנבדק כפית, כוס ודלי...״
״אה!״ אמר המבקר עוד לפני שהפסיכיאטר הספיק להשלים את דבריו, ״אז האדם הנורמלי ישתמש בדלי כדי לרוקן את האמבטיה, נכון דוקטור?״
״לא״ השיב הפסיכיאטר בנימה רצינית וחמורת סבר, ״למעשה האדם הנורמלי פשוט יוציא את הפקק של האמבטיה ויוריד את המים. אז תגיד... אתה תרצה שאסדר לך כאן חדר פרטי או עם שותפים?״
מקור תמונה: Alan Levineמאז ומתמיד יואב היה ידוע בקרב חבריו כבחור עם חוש הומור ייחודי. יום אחד הוא ערך חנוכת בית בדירה חדשה שרכש, וכשכל חבריו הגיעו למשכנו בשעת לילה מאוחרת, הוא התחיל לערוך להם סיור בכל חדר בבית. החברים ציפו לראות חפצים מוזרים ומשעשעים, אך המטבח, הסלון וחדר המקלחת היו כולם מאובזרים בפריטים רגילים לחלוטין, כיאה לאדם בוגר – לא משהו שמתאים לחברם יואב. זאת עד שהגיעו לחדר השינה, שם ראו גונג מתכת עצום.
"מה הקטע של הגונג?" שאל אחד מחבריו של יואב.
"מה, זה? זה שעון מדבר!" ענה יואב.
"איך זה עובד" שאל חבר אחר.
"שימו לב..." אמר יואב, הרים פטיש ענק והכה בגונג בכל הכוח.
לפתע נשמע קול צעקה מעבר לקיר: "לעזאזל, עכשיו 2 בבוקר יא משוגע!"