תימני אחד הביט מחוץ לחלון ביתו, נשען קדימה ובטעות מעד לפתע ונפל מן החלון. בדרך למטה, תוך כדי נפילה, הוא התחיל לצעוק בקול הכי חזק שלו: "שמישהו יציל אותי! הצילו! תתפסו אותי! אני אתרום לנזקקים! אני אתן אוכל לרעבים! אני אעניק את כל הכסף שלי למי שרק יבקש! בבקשה תצילו אותי!"
לבסוף הוא נפל על סוכך של השכן מהקומה הראשונה וכך ניצל. לאחר שניקה מעט את בגדיו והתעשת, הוא מלמל לעצמו: "וואי וואי, כמה שטויות יוצאות לי מהפה כשאני בלחץ..."
אחרי אימון מופרך קבוצה של גברים נמצאים בחדר ההלבשה במכון כושר יוקרתי ולפתע נשמע צלצול של פלאפון שמונח על אחד הספסלים. גבר אחד מפעיל את הרמקול ומתחיל בשיחה, שאר המתאמנים עוצרים ומקשיבים לשיחה:
הגבר: "הלו?"
האישה: "היי מאמי, זאת אני, אתה במכון כושר?"
הגבר: "כן מאמי."
האישה: "אני כרגע בכיכר המדינה ומצאתי ג'קט מהמם, זה עולה 7000₪ זה בסדר אם אקנה את זה?"
הגבר: "בטח, אם את אוהבת את זה אז בכיף."
האישה: "אהה, גם עברתי בסוכנות רכב בדרך וראיתי את המרצדס החדשה שמאוד אהבתי."
הגבר: "כמה זה עולה?"
האישה: "מיליון וחצי."
הגבר: "בסדר, אבל במחיר הזה אני רוצה את זה באבזור מלא."
האישה: "נהדר, אהה עוד דבר אחד... דיברתי עכשיו עם דנה והיא סיפרה שהבית שאהבתי שוב למכירה, הם מבקשים 12,000,000."
הגבר: "תגישי הצעה של 11,000,000. הם בטח יקבלו את זה ואם לא אז גם 11 וחצי לא סוף העולם, נוכל להרשות לעצמנו אם זה מה שאת רוצה."
אישה : "בסדר מותק, נתראה בהמשך, אני אוהבת אותך."
הגבר: "ביי, גם אני אוהב אותך."
הגבר מסיים את השיחה וכל שאר הגברים מסתכלים עליו בתדהמה.
הוא מסתובב אליהם ושואל: "מישהו יודע של מי האייפון הזה?"
לאחר שטרח במשך חודשים ארוכים, בני הקים סופסוף את המסעדה שחלם עליה כל חייו עם מנות מיוחדות שלא הוגשו בשום מקום אחר.
לאחר זמן קצר מאוד המסעדה התחילה להתמלא בכל ערב והפכה לשם דבר בכל רחבי הארץ.
יום אחד נכנס רב מכובד למסעדה, התיישב והזמין את אחת ממנות הדגל האהובות בתפריט. בני שירת את הרב באופן אישי, ולאחר שסיים שזה סיים את הסעודה, בני ניגש כדי ללחוץ את ידו.
כשהרב שלח את ידו לכיסו, בני אמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות לעם לשרת אותך. אני מתעקש".
הרב ענה: "תודה לך איש יקר, מאחל לך שתצליח בכל צעד שלך".
בני המחויך פנה למטבח וסיים את עבודתו. למחרת כשהגיע למסעדה, בני ראה קופסה עם 10 ספרי תורה מהודרים ומכתב תודה אישי מהרב. המחווה ריגשה את בני והוא החליט שעליו להמשיך להפגין נדיבות לכל אורח מכובד שייכנס למסעדה שלו. בערב של אותו היום נכנס למסעדה מפכ"ל המשטרה ובני לא האמין למזלו.
כמו המקרה של הרב, בני שירת את המפכ"ל באופן אישי וסירב לקחת ממנו תשלום בתום הסעודה. "אני רואה את זה כשירות לציבור" אמר למפכ"ל.
למחרת בני הגיע למסעדה וראה בכניסה 10 קופסאות של שוקולד איכותי ומכתב תודה מהמפכ"ל.
עם חיוך על פניו ובליבו, בני החל לעבוד כרגיל. ביום השלישי ברצף, הגיע פוליטיקאי מכובד שרצה לסעוד במסעדה ובני, שכבר התרגל להיות גם מלצר, שירת אותו באופן אישי.
בתום הארוחה בני ניגש לפוליטיקאי וכשזה עמד להוציא את הארנק מכיסו, בני עצר אותו ואמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות למדינה לשרת אותך. אני מתעקש".
הפוליטיקאי חייך וענה: "אני לא אשכח את זה. תודה לך".
בני הלך לישון באותו הלילה כשראשו מלא במחשבות על דברי הפרידה של הפוליטיקאי, וחלם על מתנות יקרות ערך שיחכו לו במסעדה.
למחרת בני הגיעה למסעדה בשעות הערב ואכן ציפתה לו הפתעה מיוחדת: כל השולחנות היו מלאים בפוליטיקאים רעבים שבאו לאכול במסעדה הנדיבה...
עבור לבא-במייל
