פוקוס מתוך ספר התניא - כוונה ומעשה

לקריאת השיעור הקודם - לגלות את האמת - לחצו כאן!

ב"ה

כוונה ומעשה

בשבוע הקרוב אנחנו קוראים דיון מרתק ומעמיק בשיעורי התניא היומי; מה יותר חשוב כוונה או מעשה? הדיון אינו נשאר רק ברמה הפילוסופית כמובן, אלא משליך על חיי היום יום שלנו, שהרי מדי יום אנו נדרשים לקיים מצוות ולמלא אותם בכוונות.

ניתן לכך דוגמא מחיי היום יום, שלמה המלך משווה את היחסים בין הקב"ה לעם ישראל, ליחס שבין בעל ואשתו, נביא דוגמא מהקשר בין בעל ואישה ונראה עד כמה חשוב שתהיה גם כוונה וגם מעשה.

בין גבר ואישה יש יחסים של אהבה (כוונה) אך כמובן שאהבה זו גם מתבטאת במעשים, אך זה יכול להיות בכמה אופנים שונים, כדלקמן:

מצב ראשון – הגבר אוהב את האישה, אך לא מוכן לבטא זאת במילים ובמעשים. האישה כמובן אינה מרוצה מהמצב. "אם אתה באמת אוהב אותי", היא אומרת לגבר, "אז תגיד את זה, ואל תסתפק ברמזים". אנחנו חיים בעולם העשייה ולא בעולם של רגש, ולכן האישה מצפה מבעלה שיבטא ויוריד זאת הרגשות בדיבורים ומעשים.

מצב שני – הגבר אוהב את האישה וגם מוריד זאת למעשים, אך לא למעשים בצורה שהיא מצפה, אלא כפי שהוא רוצה. היה פעם בעל שקנה לאשתו לכבוד יום הולדתה ה-40 מתנה מאוד מיוחדת – מכסחת דשא... הוא פשוט חשב מה הוא היה רוצה לקבל והשליך את הרצון שלו על אשתו. כמובן שגם במצב זה האישה לא תהיה מרוצה: "כשאמרתי שתוריד את האהבה למעשים, התכוונתי למעשים שאני רוצה ואוהבת, לא מה שאתה רוצה ואוהב".

מצב שלישי – הגבר מוריד למעשים, עומד בציפיות אך לא עושה זאת בכוונה שלמה. במצב זה, הגבר כבר קלט שצריך לתת לאישה את מה שהיא רוצה, ולכן הוא הולך וקונה לה לכבוד יום ההולדת טבעת יהלום. אלא כשהוא מבגיע הביתה הוא זורק את הטבעת כלאחר יד על השולחן ואומר לאשתו שתלך ותיקח משם את המתנה. שוב האישה לא תהיה מרוצה. היא רוצה את זה עם כוונה, מכל הלב, לא מספיק רק המעשה...

מצב רביעי – האופציה המתוקנת: הגבר קונה לאשתו מה שהיא רוצה, ונותן לה את זה מכל הלב, ומלווה זאת בברכות ומילות אהבה.

את המצווה והכוונה ניתן להקביל לגוף ונשמה, כלומר ההפרש בין מעלת הכוונה למעלת המעשה עצמו הוא כמו ההפרש בין נשמה וגוף. מובן כי הנשמה היא נעלית באין ערוך מהגוף, הנשמה היא רוחנית, מופשטת, אינסופית, בעוד הגוף הוא גשמי ומוגבל. מעשה המצווה ללא כוונה הוא יבש, חסר חיות, כמו גוף מת.

לכאורה לפי זה היה נדמה כי הכוונה היא העיקר ובה צריך להתרכז. מצד שני אנחנו נמצאים בעולם המעשה, תכלית הבריאה היא בזיכוך העולם דווקא. אדמו"ר הזקן אומר שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ומטרת ירידתה לעולם היא לתקן את הנפש הבהמית, להרים אותה. במילים אחרות, נשמה ללא גוף לא יכולה להתקיים בעולם שלנו, אין לזה משמעות בעולם המעשה.

אז מה יותר חשוב הכוונה או המעשה?

כולם מחכים תמיד לתשובה פשוטה שתפסוק לכאן או לכאן, אך באמת התשובה היא מורכבת, הכי חשוב זה מעשה עם כוונה... לא מספיק המעשה לבד ולא מספיקה הכוונה לבדה. אך באמת יש מעלה במעשה שלכן נפסק כי 'המעשה הוא העיקר', כיוון שכוונה ללא מעשה היא חסרת קיום, בעוד שמעשה ללא כוונה הוא אמנם 'יבש' ו'מת', אך הוא כבר קיים בעולם ולכן יש לו גם תקנה.

אפשר בהמשך להוסיף כוונה גם בדיעבד, גם במעשים שכבר עשינו בעבר ללא כוונה. ולכן גם כשלאדם אין כוונה, צריך הוא להמשיך ולעשות, ובע"ה בהמשך יוסיף כוונה גם במעשים אלו בדיעבד.

'מקובלים' ו'חברתיים'

מסרתי פעם שיעור בו היה שילוב מעניין של תלמידים. שניים מהם למדו במרכז לקבלה, הם היו מלאי כוונות וכיוונו לכל הדרגות הרוחניות שלמדו עליהם, אך מצוות מעשיות לא קיימו כלל... השניים הנוספים היו דתיים מבית שטענו כי הם כבר לא מאמינים אך עדיין מקיימים את המצוות כעניין חברתי. לא ידעתי למי לפנות, כל אחד היה צריך לשמוע משהו אחר לגמרי, את ה'מקובלים' היה צריך לשכנע שלא מספיקה הכוונה, ואת ה'חברתיים' היה צריך לשכנע שצריך גם כוונה... בסוף לא הייתי צריך להתערב כלל, ה'מקובלים' ניסו לשכנע את ה'חברתיים' לכוון, וה'חברתיים' ניסו לשכנע את המקובלים לקיים מצוות.

מה הכוונה כוונה?

יש הרבה שבאים בטענה שכיוון שאין להם כוונה, אין טעם שיעשו מצוות. לכאורה אמירה זו באה ממקום אמיתי, הם יודעים שהמצווה ללא כוונה היא חסרה, ורוצים לקיים אותה באמת, אך במצב כזה צריך לעבוד קשה כדי להגיע לכוונה ולא להרים ידיים.

כדי לכוון צריך להשקיע, כדי שיהיה חשק ותענוג במצוות צריך להתאמץ, זה לא מגיע בקלות. זה מצריך לימוד חסידות, התבוננות, תפילה, עבודה עצמית.  

אכן, לא תמיד מגיעים לכוונות הכי גבוהות ונעלות, אך גם כוונה פשוטה ותמימה, גם רצון פשוט של יהודי להתחבר לבורא הוא כוונה, ואדרבה, לפעמים הכוונות הפשוטות הן הנעלות ביותר.

אם נחזור רגע לאותו שיעור על התלמידים ה'מקובלים', הם היו מתפללים ב'אריכות' תוך כדי כיוון כוונות לכל הכיוונים, אך על זה שהם ניצבים מול מלך מלכי המלכים הם שכחו, ומהפירוש הפשוט של המילים שהם אומרים (למשל 'וזכרתם את כל מצותי') הם התעלמו.

מספרים על 'מקובל' כזה ששכח מה לכוון באחת מברכות תפילת העמידה, ושאל חסיד על מה לכוון, ענה לו אותו חסיד שיכוון לקב"ה... ובכל אופן, את הכוונות אפשר גם להוסיף בהמשך בדיעבד, בכל רגע נתון אפשר וצריך לקיים כמה שיותר מעשים טובים.  


למעבר לשיעור הבא - יראה ואהבה - לחצו כאן!