10 תצלומים מרהיבים מהטבע הפראי של הודו והסיפורים שמאחוריהם

1. הולכות מתוך חלום

כל מי שמגיע לטאג' מאהל מצלם את המבנה עצמו ומצפה שיראה טוב בתמונה. אנחנו הלכנו על דרך אחרת... נכנסו למבנה סמוך לטאג' והתחלנו לצלם שם תמונות מעניינות מזווית קצר אחרת. תיירים ומקומיים עברו באזור, ושתי תיירות שחלפו על ידינו נאותו להיות מושאי הצילום שלנו;  ערפילי הבוקר ששררו במקום, כמו גם הצלליות שנוצרו תחת המבנה האוריינטלי שטרם הואר באור השמש החזקה – הם ששיחקו כאן לטובתי, והפכו את התמונה הזו, שהתקבלה לאחר מאמצים רבים, לכל כך מיוחדת מבחינתי.

כשהגענו לפארק הלאומי קאולדאו – משמורות הציפורים המיוחדות ביותר בתת היבשת ההודית, עם יותר מ-230 סוגי עופות המקוננים בה – לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה לתפוס בעדשת המצלמה שלי. בסופו של דבר, מכל העושר הטבעי הבלתי ייאמן שהיה שם וממגוון הציפורים האדיר שסחרר אותנו כבר מהרגע הראשון, את עיניי צדו דווקא הינשופים החמודים – ובמיוחד הצמד שבתמונה הזו, שהתחככו זה בזו במתיקות ודיגמנו עבורנו זוגיות אוהבת נפלאה.

3. העיניים מדברות

בניגוד להרבה צלמים אחרים שמוקסמים מהתרבות ההודית ובאים לכאן על מנת לצלם את אנשי העם המיוחד הזה ואת הרחובות והשווקים העירוניים, אני דווקא הוקסמתי מהטבע של הודו והוא שהיה מטרתי העיקרית במסע הצילום הזה. למרות זאת, ברגע של טיול מוקדם של בוקר בעיר בהארטפור, הסמוכה לפארק הציפורים קאולדאו, צדה את עיניי דמותו של ההודי בהיר העיניים הזה וידעתי שאם יש לי את ההזדמנות – זה הפורטרט שאני רוצה לתפוס; לטעמי, העיניים הן שמספרות פה את כל הסיפור.

כפי שאמרתי, אחת ממטרותיי בנסיעה להודו הייתה לתפוס בעדשת המצלמה את אחד החתולים הגדולים והמרשימים בעולם – הטיגריס הבנגלי, שממנו ניתן למצוא פריטים רבים בפארק הלאומי ראנתמבור, משמורות הטבע המפורסמות של הודו. בסופו של היום הראשון לביקורנו בשמורה המדהימה הזו, אחרי שראינו כבר כמה וכמה טיגריסים בסביבתם הטבעית, נגלה לעיניי המחזה הזה – הטיגריסית היפה הזו רוכנת לכיוון אגם קטן בלב השמורה ולוגמת מן המים בטבעיות יומיומית. זה היה רגע פשוט של טבע שהשאיר אותי חסרת מילים ומה שנותר לי ממנו זו התמונה שהנציחה אותו – מהיפות ביותר שצילמתי במסע הזה.

אתם אולי מכירים את השם באלו מהקלאסיקה של דיסני "ספר הג'ונגל" – שם הייתה זו הדמות של הדוב השחור החביב ששימש כחברו הטוב של הילד מוגלי. אך לי התברר שהשם באלו משמעותו "דוב" בהינדית, ושבראנתמבור חיים להם כמה וכמה "באלוים" שכאלו – שהם למעשה דובים שחורים מזן שפתני, הייחודים לתת היבשת ההודית. במהלך השהות שלנו בשמורה יצא לנו לזכות בכמה מפגשים עם בעל החיים המיוחד והעוצמתי הזה, אך רק את אחד מהם הצלחתי לתפוס בעדשת המצלמה, בזמן שהוא התהלך לאיטו ברחבי האזור וחיפש אחר אוכל.

נכון, לא צריך לטוס עד הודו כדי לראות את השלדג לבן-החזה בפעולה – מין הציפור הזו נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון ואסיה, וגם פה בארץ אפשר לראות אותו ליד מקורות מים כאלו ואחרים. למרות זאת אני יכולה להעיד שבכל פעם שראיתי אותו כאן בארצנו הקטנה, הוא היה כה תזזיתי ומהיר תנועה עד שלא היה לי שום לשלוף מצלמה ולצלם בזמן. והנה, דווקא אי שם בשמורת קאולדאו שבראג'סטן הזדמן לי לראות שלדג לבן-החזה יושב במעין נינוחות הודית אופיינת על ענף עץ, לא ממהר ולא נע לשום מקום – הרמתי את המצלמה והצלחתי ליצור את התמונה שחמקה ממני בארץ במשך כל כך הרבה זמן.

אולי יעניין אותך גם:

מאחורי תמונות הטבע המדהימות האלו מסתתר צלם עם חלום גדול

2:29

בואו לגלות את הגיוון והיופי שבפרו - ארץ האינקה המיסתורית

גלו את יופיה של בירת פורטוגל עם מסלול טיולים מיוחד בליסבון

11:47

המציאות שאנחנו יוצרים לעצמנו: הרצאה מעצימה שלא כדאי לפספס!

הג'יפ שלנו ניצב על אחד השבילים של שמורת ראנתמבור, אנחנו רוצים להמשיך לנסוע, לחקור את השמורה, לגלות ולצלם, אך משהו מונע מאיתנו להגשים את מטרתנו – חבורה של קופי לנגור אפורים, המתגודדים על הדרך שמול הרכב ולא מאפשרים לנהג להמשיך ולנוע. לבסוף הוא סוחט את דוושת הגז, הקופים מתפזרים במהירות ואנחנו ממשיכים בדרכנו – אבל הסיפור הזה רק ממחיש מי הם קופי הלנגור; הם נמצאים בשפע בשמורה ומרגישים בה כמו בעלי הבית שלא מפחדים כמעט מכלום. בתמונה שלפניכם לנגור אפור אחד שתפסתי בעדשת המצלמה, קומתו כשל ילד קטן ומבטו כמעט אנושי, עד שאני ממש יכולה לדמיין אותו עומד וצועק: "אבל אימא, לא עשיתי כלום!". 

בשמורת רנתאמבור ניתן למצוא שפע של זני איילים שונים, אבל נראה שאף אחד לא ישתווה במראהו ובעוצמתו לאייל הסמבר המרשים, הקרוי גם אייל הודי, שהוא סוג האייל השלישי בגודלו בעולם והגדול ביותר באזור אסיה. את זה שלפניכם ראיתי בדיוק בעת ארוחת הצהריים שלו, כשהוא מנסה לתלוש בעזרת פיו וכוחו הבלתי מבוטל סבך שורשים מקרקעית ביצה.

9. הילדה ההודית

באתי לרנטמבור במטרה לצלם טיגריסים, אבל ציפיתי לראות את החיות האדירות הללו רק אחרי הרבה המתנה, מסתתרות מאחורי איזה סלע או מתהלכות שפופות בסבך השיחים והעצים. לכן אולי תוכלו להבין כמה רבה הייתה ההפתעה שלי כשהבחנו בקבוצה של לא פחות מ-4 טיגריסים, כולם בני משפחה אחת, צועדת לה יחדיו על השביל במרחק של לא יותר 5-10 מטרים מהג'יפ שלנו. המראה הזה היה כל כך בלתי צפוי, מהפנט ומרגש, והתחושה כשתפסתי אותם כך בעדשת המצלמה שלי הייתה שניצחתי, שהגשמתי את כל מה שאני רוצה מהטיול הזה וכעת אני יכולה לחזור ארצה בלב שלם.