הכיכר המרכזית הזו במדריד היא אחת מהיפות ביותר באירופה, וכשתראו אותה במו עיניכם, תבינו למה. הכיכר מורכבת ממספר אתרים מרכזיים שכל אחד מהם נבנה בתקופה אחרת, וחלקם בני 400 שנה ומעלה, כשאחד המפורסמים שבהם הוא מזרקת סיבלס הממוקמת במרכז הכיכר וכוללת פסל של סיבלס, האלה האם בדת הפריגית, ישובה על עגלה הרתומה לשתי אריות. הפסל המורכב הזה נבנה במשך 5 שנים, והוא מפורט להפליא, מה שמושך אליו רבבות תיירים שרוצים לחזות ביופיו עוצר הנשימה. מסביב לכיכר מצויים גם בית העירייה, בית אמריקה ומטה הדואר הספרדי, שכולם שווים ביקור וצילום למזכרת.
רחוב גראן ויה לא נח לעולם, מה שהביא לו את הכינוי "ברודווי של מדריד", שמתאר אותו בצורה מדויקת. גראן ויה נמתח מפלאזה אספנייה עד רחוב אלקלה, והוא תוסף חדש יחסית בעיר העתיקה, שבנייתו הושלמה בשנת 1910. ברחוב שוקק החיים הזה אפשר לבלות במשך שעות רבות ולעבור בין חנויות בגדים, מסעדות ובתי עסק שמכתיבים את הקצב המהיר של גראן ויה. מלבד כל אלו, מומלץ לבקר גם באתר מרכזי ברחוב, בניין טלפוניקה, שהחזיק בעבר את התואר "הבניין הגבוה ביותר באירופה", עם שעון בראשו שמצריך ביקור בפניי עצמו.
המוזיאון המרהיב הזה, שנבנה בתקופתו של המלך קרלוס השלישי, הוא המוזיאון הגדול ביותר בספרד. המוזיאון אוצר בתוכו קרוב ל-9,000 ציורים וכ-5,000 מוצגים אחרים, כשרובם הם יצירות מהמאות ה-14 עד תחילת המאה ה-19. היצירות הקלאסיות במוזיאון צוירו על ידי אמנים נודעים כמו פול רובנס, קארווג'יו, פרנסיסקו גויה ועוד רבים אחרים שציירו כמה מהיצירות היפות ביותר בעולם. במוזיאון תוכלו לסייר בין שלוש קומות שמלאות באוספי אמנות שלא ניתן לראות בשום מקום אחר, אשר מציגות את התרבות הספרדית הייחודית בצבעים, צורות ומרקמים בלתי נשכחים.
מלבד אמנות קלאסית, ספרד מתהדרת גם ביוצרים ששברו את התבנית ויצרו כמה יצירות שהגדירו מחדש את המילה "אמנות". במוזיאון ריינה סופיה נמצאות כמה מהיצירות הללו, שיוצרות איזון תרבותי עם אלו הקלאסיות שבמוזיאון פראדו. כמה מהיצירות צוירו על ידי שניים מהאמנים הספרדים הנודעים בכל הזמנים – פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי, וצפייה בהן מקרוב היא חוויה עוצרת נשימה בפניי עצמה. המוזיאון המודרני, שנקרא על שמה של המלכה סופיה, משלים את "משולש הזהב של האמנות" הכולל גם את מוזיאון פראדו ומוזיאון תיסן בורנמיסה, שמספקים יחדיו חוויה מעמיקה של האמנות הספרדית.
לכיכר הידועה הזו בספרד יש היסטוריה מעניינת שכוללת את היותה זירה לקרבות שוורים זמן קצר לאחר השלמת בנייתה בשנת 1619. בשנות האינקוויזיציה הספרדית נערכו בכיכר משפטי ראווה של אנשים שהואשמו בכפירה וגם מצאו את מותם מול קהל סקרן. כיום אין זכר להיסטוריה העקובה מדם של הכיכר, ושלושה מארבעת צדיה כוללים בנייני מגורים של תושבים ברי מזל שזוכים לגור לידה. המבנים הללו מהווים את מוקד המשיכה בכיכר בזכות מראם הייחודי והעובדה שהם משלבים בתוכם ציורים מורכבים, מרפסות ציוריות ומעקים מגולוונים ומעוצבים. פסל של פיליפ השלישי רכוב על סוס ניצב במרכז הכיכר ומשלים את המראה שלה בצורה מושלמת ואופיינית לספרד.
מקדש דבוד הוא אתר חריג בנוף של מדריד, שכן הוא מוקדש לאלה המצרית איסיס ובעבר שכן על גדות נהר הנילוס. במהלך הבנייה של סכר אסוואן שבמצרים, היה חשש להצפה של מספר אתרים מרכזיים, וכשספרד התנדבה לעזור, מצרים העניקה לה את מקדש דבוד כאות תודה. כיום המקדש ניצב בפארק אואסטה ומשמש כעדות ליחסים המיוחדים בין ספרד ומצרים, שהביאו להצבתו בעיר האירופאית.
שער אלקלה ניצב בכיכר העצמאות במדריד והוא מעוצב בסגנון ניאו-קלאסי האופייני לאזור הזה. לאחר הקמתו בשנת 1778, השער שימש כמעבר בין מדריד לעיר הסמוכה אלקלה, אך כיום הוא ניצב בפניי עצמו ומושך אליו תיירים שבאים לראות את עיצובו. כשמסתכלים עליו מקרוב, ניתן לראות צלקות ושברים שנוצרו כתוצאה ממלחמת האזרחים הספרדית שהתחוללה בשנת 1823, אך למרות "פציעתו", השער ניצב איתן וצופה על העיר ממיקומו המרכזי.
מדריד לא הייתה תמיד עיר הבירה של ספרד, והיא קיבלה את התואר לאחר שהוחלט שטולדו כבר לא תהיה בירתה. כשהמעבר הזה נעשה, היה צורך בקתדרלה בעיר הבירה, מה שלא היה בה כשהוכתרה בתואר הזה. לאחר ההחלטה להקים קתדרלה בעיר, נקבע כי יקדישו אותה לבתולה מאלמודונה, ופרנסיסקו דה קובאס נבחר לעצב את המבנה. הקתדרלה עוצבה בסגנון ניאו-גותי מרשים במיוחד שנראה מודרני למדי, בייחוד כשמשווים אותו לקתדרלות עתיקות בשאר רחבי אירופה. מעבר בין החלקים הצבעוניים והקריפטות האפרוריות יוצר אווירה מיוחדת במקום, שניתן להתפעל ממנה בעת ביקור בעיר הספרדית.
מבנהו של המוזיאון הזה נראה פשוט למדי מבחוץ, אך כשנכנסים לתוכו הנשימה נעתקת למראה הפאר וההדר של הפריטים שבו. מוזיאון סראלבו, שהוקם במאה ה-19, החל את דרכו כמעונו של המרקיז אנריקה אגילרה דה גמבואה, ועשרים שנים לאחר פטירתו, בשנת 1944, הוסב ביתו של דה גמבואה למוזיאון. המבנה הזה אינו נראה כמו אף בית שראיתם בחייכם, כפי שניתן לראות בציורי הקיר המורכבים ועיטורי הזהב שהוא מכיל בתוכו, כיאה לביתו של איש אצולה. סיור במוזיאון מרגיש כמו הליכה בתיבת אוצר של ממש, וקשה להישאר קרי רוח כשרואים ומתפלאים מהאופן בו שועי עולם חיו בעבר בבתי זהב.
ספרד הביאה לעולם מטעמים רבים כמו טאפאס, סנגרייה, פאייה ומגוון מאכלים נפלאים נוספים שניתן ליהנות מהם בשוק סאן מיגל. השוק הזה, ששונה מכל שוק אחר שהכרתם, מצוי בתוך מבנה ברזל גדול עם חלונות זכוכית גבוהים, וכל חובב אוכל חייב לעצמו ביקור במקום הלא שגרתי הזה. בשוק תוכלו לטייל בין דוכנים רבים שמציעים את מיטב המטעמים הספרדיים, העשויים מרכיבים טריים ומקומיים שמגלמים בתוכם את הקולינריה המקומית שהתפתחה במהלך השנים תוך שמירה על מסורת.
טבע הוא חלק בלתי נפרד מאירופה, גם כשמדובר באזורים עירוניים מאוכלסים כמו מדריד. בעיר השוקקת הזו תוכלו למצוא ריאה ירוקה של פארק ענף המכיל בתוכו גנים, מזרקות וצמחייה שופעת. פארק בואן רטירו החל כמנזר במאה ה-16 לספירה, והוא קיבל את תפקידו הנוכחי כשהמלך פיליפ השני עבר אליו בשנת 1561. למרבה השמחה, טיפוח ושימור הגן ממשיך במרוצת השנים, וניתן לסייר בו או לשכור קיאקים וסירות קאנו כדי לשוט באגם המלאכותי שנמצא בו.
בתוך פארק רטירו יש אתר מפואר שדורש ביקור מיוחד בפניי עצמו, והוא ארמון הקריסטל של מדריד. מבנה הארמון, שנבנה בשנת 1887, מורכב משילוב של מתכת וזכוכית, והוא היווה כמעין חממה עבור צמחים ופרחים מהפיליפינים, שבעבר היו קולוניה של ספרד. כיום הארמון אינו מכיל צמחים, אך גובהו המרשים העומד על 22 מטרים, מבנהו העגלגל והאור היפיפייה שחודר דרך קירות הזכוכית שלו, מושכים תיירים ורומנטיקנים שמסיירים בו ומתפלאים ממראהו עוצר הנשימה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: