מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
 |
|
העקרונות המדעיים, שהיוו את הבסיס לפיתוחו של הרדאר, הונחו כבר בתחילת המאה ה-20, כאשר ממציא גרמני בשם כריסטיאן האולסמאייר פיתח מכשיר המסוגל לאתר צוללות לטווח קצר. |
 |
|
לאחר מלחמת העולם הראשונה הבינו מעצמות העולם את חשיבותו של הרדאר. הצרפתים, האמריקאים והסובייטים פיתחו רדארים בסיסיים בתחילת שנות ה-30. אך הבריטים היו הראשונים לעשות שימוש צבאי רחב היקף ברדאר, בשנת 1935 הצליח רוברט ווטסון-וואט להדגים את פעילותו, ומאוחר יותר הוא נפרש לאורך חופי בריטניה. לשימוש ברדאר הייתה השפעה מכרעת במלה"ע ה-IIבמהלך הקרב על בריטניה.
|
 |
|
לפני המצאתו של הרדאר ניסו מדינות העולם לפתח פתרון שיאפשר זיהויים המוקדם של מטוסי אויב, מרביתם של הפתרונות היה מבוסס על זיהוי באמצעות שמיעה, כאשר לרוב היה מוצב חייל בתחתיתו של מתקן מוזר עם אוזני ענק המכוונות לשמיים. |
 |
| מגוחך ככל שזה נשמע, היו גם מספר מכשירים שהצליחו לספק התרעה של מספר קילומטרים, אך בשל תלותם בתנאי מזג האוויר (בתנאי רוח חזקה והמכשיר הפך למיותר) ויעילותם המצומצמת (המוצלח שבהם קלט למרחק של 20 ק"מ בתנאים אופטימליים) ובמיוחד בשל פיתוחו של הרדאר מבוסס גלי הרדיו היעיל לעין שיעור, הם ננטשו והפכו למוצגים מוזיאונים משעשעים. |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
