מיד תועבר לדף המבוקש
|
לקריאת השיעור הקודם - הבינוני - לחצו כאן! ב"ה כל אחד יכול להיות בינוני, זה עניין של החלטה... בשבוע שעבר הצבנו רף מאוד גבוה לכל הרוצה להיות מכונה בשם בינוני. הסברנו כי בינוני הוא בין צדיק לרשע. הוא לא צדיק כיוון שאת המהות הפנימית שלו עדיין לא שינה (וכנראה גם לא ישנה), אך הוא גם לא רשע, כי אינו עובר עבירות - לא במעשה, לא בדיבור ואף לא במחשבה. הבינוני הוא בעל שליטה מלאה בלבושי הנפש שלו (מחשבה, דיבור ומעשה), ולכן לא עובר עבירות, אף על פי שבלב עדיין יש לו רצון לעשות זאת. אכן, דרגה זו היא נעלית מאוד, אך בהתבוננות קצרה כל אחד יכול להבין כיצד זה שייך גם אליו. זה עניין של החלטה. מיהו בעל הבית על האדם? מי קובע מה נחשוב, מה נדבר ומה נעשה? לא ייתכן לומר כי אין לאדם שליטה על עצמו, כי אחרת כיצד הקב"ה מצווה אותנו על קיום תורה ומצוות? על מה השכר ועל מה העונש אם אין זה תלוי באדם? ה"עולם" מנסה לשכנע אותנו פעמים רבות כי אין לנו שליטה על עצמנו, "תזרום", "תחיה", "תהנה", "אל תהיה כבד" - כך התרבות המערבית מנסה לחנך אותנו, אך האמת היא שכל אדם מסוגל לשלוט בעצמו, וזה גם לא כל כך קשה. ניקח דוגמה מחיי היום יום. השכמת בוקר. ישנם אנשים המתקשים להתעורר כל בוקר בשעה שתכננו, הם מנסים לטעון כי זו בעיה בריאותית, "עייפותית" וכד', אך אפשר לראות שאותם אנשים ממש, כאשר יש להם טיסה חשובה ביום שלמחרת ולשם כך הם צריכים להתעורר מוקדם, מצליחים לקום ללא בעיה. או כאשר יש להם פגישה חשובה, או אירוע בו הם חייבים להתייצב, הם פתאום מצליחים להיפתר מבעיית העייפות. מה השתנה? התשובה היא פשוטה. החלטה. אותו אחד שלא מצליח לקום בבוקר, לא החליט בלילה שלפני כי הוא רוצה וחשוב לו לקום למחרת בבוקר בשעה מסוימת (או שהוא החליט זאת אך לא בהחלטה תקיפה), אך בבוקר בו היה צריך לקום כדי להתייצב בשדה תעופה, הוא כן החליט זאת ולכן יכול היה לקום, ואפילו בקלות. כל אחד יכול לשלוט במעשים שלו, כל אחד יכול לשלוט בדיבורים שלו, כל אחד יכול לשלוט במחשבות שלו. הוא רק צריך למצוא משהו בעל משמעות חשובה מספיק שבשבילה הוא מוכן להתאמץ. רואים במוחש שגם אנשים עצלנים מוכנים לעבוד קשה כשזה חשוב להם מספיק. כבר בסעיפים הראשונים של שולחן ערוך יש לכך התייחסות. בבוקר צריך לקום בזריזות, שהרי הקב"ה החזיר בנו את הנשמה ויש לנו את הזכות העצומה לשרת אותו. אך יצר הרע בא לאדם בתחבולות על הבוקר ומנסה למנוע אותו לקום מוקדם. בחורף הוא טוען שקר בחוץ ועדיף להישאר מתחת לשמיכה, ובקיץ הוא טוען כלפינו שהגוף עוד עייף וכדאי להמשיך לישון. שולחן ערוך נותן לנו פתרון כיצד להתמודד עם בעיה זו. תחשוב שמישהו היה נכנס ואומר לך שכרגע הרכוש שלך (למשל המכונית), עומד להיפגע ואם תקום באותו הרגע תוכל להציל אותו, או מאידך שאם תקום בזה הרגע יש לך הזדמנות להרוויח סכום כסף גדול. אפשרות נוספת הוא מציע, תחשוב שאתה צריך לעבוד את המלך, בטח היית קם בזריזות מהמיטה. הפתרון מבוסס על כוח הדמיון, לא דמיונות שווא חס ושלום, אלא לדמות לעצמנו איך היינו מתנהגים במצב אחר, ולפעול לפי כך. במילים אחרות: זה שבבוקר נכנסה בנו נשמה אלוקית וניתנה לנו הזדמנות להתחבר לבורא ולהתעלות מענייני העולם, לא מספיק משכנע? אז תחשבו ותדמו לעצמכם שיש באפשרותכם להרוויח סכום כסף גדול אם תקומו ברגע זה, וזה ייתן לכם את הכוחות. לקום או לא לקום זה בחירה שלנו, רק צריך החלטה, בשביל החלטה צריך סיבה מספיק חזקה. ניתן לכך דוגמא נוספת. כל יהודי שומר תורה ומצוות צם ביום כיפור. הוא לא מסוגל להעלות על דעתו אופציה אחרת. זה ברור לו מעבר לכל ספק שלא אוכלים ביום הקדוש. זה כל כך ברור לו, הוא כל כך בטוח בכך, עד כדי כך שהוא אפילו לא חושב על לאכול, גם אם הוא מרגיש רעב באמצע הצום. כשם שהצלחנו להגיע למדרגה זו בנוגע ליום כיפור, אפשר להגיע למסקנה זו בנוגע לכל אחת מהמצוות וכל אחת מההלכות, הרי את כולם השם ציווה. כאן טמון סוד גדול יותר. יצר הרע בא להפריע לנו רק במקומות בהם עוד לא קיבלנו החלטה גמורה ותקיפה. במקומות בהם אין לנו ספק על מה צריך לעשות (או לא לעשות), הוא לא טורח להפריע שהרי יודע שאין לו סיכוי שם. מלכתחילה הוא מגיע אלינו רק במקומות בהם אנחנו עוד לא בטוחים מה המעשה הנכון. עכשיו מובן כיצד מידת הבינוני שייכת לכל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך. כיוון שהבינוני לא נדרש לשינוי המהות הפנימית שלו, הוא נדרש רק לשליטה בלבושים שלו, ואת זה כל אחד יכול לעשות. אצל כל אחד מאיתנו יש תחומים בהם אנחנו כבר בדרגת בינוני. יש תחומים בהם החלטנו כי כך נתנהג ולא אחרת (כמו לגבי יום כיפור). אפשר לראות במוחש כי בתחומים אלו, אין לנו אפילו הפרעות מהנפש הבהמית. עכשיו רק צריך להרחיב את אותם תחומים, ו"לכבוש" עוד ועוד "איזורים" בנפש, בהם אנחנו החלטנו לשלוט בעצמנו לגמרי. אכן, גם אצל הבינוני נופלות לפעמים מחשבות זרות; אין אדם שלא נכשל בהרהור עבירה מדי יום, אך לא זהו המבחן שלו. המבחן הוא לא ברגע הראשון שהמחשבה נופלת למוח, המבחן הוא ברגע השני. המבחן הוא ברגע שקולטים כי זוהי מחשבה אסורה שצריך לדחותה, מה התגובה שלנו אז, זהו המבחן. הבינוני מוכן ודרוך כל הזמן לאותו רגע, הוא יודע שיש לדחות מחשבה זו כשם שיש לדחות מחשבה על אכילה ביום כיפור. מסופר על יהודי שבמהלך נסיעתו ברכבת ברוסיה שלפני עשרות שנים, תפס אותו גוי והחליט להתעלל בו קצת. בשלב מסוים שלף הלה חתיכה של בשר טרף ואמר לו לאכול את זה. אותו יהודי כמובן סירב, אך הגוי הוציא סכין, הצמיד לצווארו ואיים על היהודי שאם לא יאכל - יהרוג אותו. אותו יהודי ידע שישנן מצוות שנאמר עליהן 'ייהרג ואל יעבור' אך זו אינה אחת מהן ולכן הסכים לאכול. הוא לקח ביס אחד, וכיוון שהגוי המשיך לאיים - לקח ביס נוסף. בשלב זה הגוי כבר הפסיק לאיים עליו והוריד את הסכין. היהודי פנה אליו ואמר: "אתה יכול אולי להחזיר את הסכין לצוואר שלי?! אני רוצה עוד ביס..." כלומר, גם אצל הבינוני יכולה ליפול מחשבה לא טובה (וזה כמו סכין על הצוואר, שהרי זה בעל כורחו), השאלה היא מה קורה ברגע שאחרי, ברגע שקלטנו שזו מחשבה אסורה? אצל הבינוני הוא מיד ידחה אותה. ברור לו שזה אסור, והוא בורח מזה כפי שאדם בורח מדבר המזיק. בהמשך מסביר בעל התניא, כי גם דרגת הצדיק אינה מופרכת לגבינו (וראו שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת אמור, תנש"א). מעלת הצדיק על הבינוני היא שהוא גם מואס ברע בשלב הרגש (כוח פנימי) ולא רק במחשבה, דיבור ומעשה (לבושים), גם לזה יכול להגיע הבינוני, שוב על ידי כוח הדמיון. אם נדמה לעצמנו מה המהות האמיתית של התאוות, אם נרגיל את עצמנו לראות את האפסיות של העולם, אז במשך הזמן הרגל נעשה טבע שני, ונוכל גם אנחנו לחוש דחייה מהעולם הגשמי. וגם לצד השני כמובן, אם נרגיל את עצמנו לשמוח בהשם ולהתבונן בגדולתו, הרגל זה יוכל להפוך להיות טבע. וכאן נוסף כלל חשוב, גם אם אלו דמיונות בלבד, גם אם אנחנו יודעים שבפועל לא נגיע למדרגת הצדיק, אנחנו צריכים לעשות את שלנו, ומי יודע אולי הקב"ה יערה עלינו רוח ממרום ותתעבר בנו נשמת צדיקים. בגאולה הרי נהיה כולנו בדרגה זו, ולמה לא להתחיל לחיות את זה כבר היום, לפחות לנסות... זה עניין של החלטה.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: