1. רק אצלנו יכול להיות שזמר השנה, זמרת השנה ולהקת השנה הם איש אחד בשם דנה.
2. קמצנים?! פפפפפפ.... שטויות. לא אוהבים מינוסים.
3. בארון של סבתא תימניה תמיד תמצאו אחד מהממתקים הבאים: או מסטיק עלמה או טופי, שאין מצב לפתוח אותו בלי סכין יפנית, או סוכריה שבטוח נזרקה עליך בבר מצווה שלך בבית כנסת.
4. תימני הוא כמו חלווה, או שאוהבים מאוד או שלא אוהבים בכלל.
5. לכל תימני יש דוד בשם זכריה! אצל חלק הוא חי ואצל חלק קצת פחות.
6. אין תימני בעולם שלא הייתה תקופה בחייו שלא קראו לו "ג'חנון".
7. המאכל שהכי מביע את הקמצנות של התימנים - לחוח (פיתה עם חורים).
8. כל תימני שני - שר.
9. כל תימני שלישי - שר טוב.
10. כל תימני רביעי - ערס.
11. אחד הדברים שהכי מעצבנים תימנים - שאומרים "קובנה" לא נכון.
12. כל התימנים דומים. חלק דומים לג'חנון, חלק לקובנה וחלק לעוגה שרופה.
13. המאכל התימני הכי פופולרי אינו ג'חנון, אלא סחוג.
14. בכל חבורה יש לפחות אחד או אחת תימני/ה! חוץ מחברות ברמת אביב ג'.
15. העיר רחובות היא העיר היחידה שיש בה יותר תימנים מאשר כל עדה אחרת.
16. לכל תימני יש סבא שמגדל תרנגולת.
17. אם שני תימנים נפגשים, איכשהו הם יגעו למסקנה שיש להם קרוב משפחה שגר בצריף איפשהו.
18. תימני שנולד לפני הזמן יוצא לבן מדי.
19. תימני שנולד מאוחר מדי יוצא שחור מהרגיל.
20. המטבח התימני מבוסס על שני דברים: בצק עלים ורסק עגבניות.
הגעתם לסבא/ סבתא, אינני בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת.
אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1
אם אתה זקוק לבייבי סיטר – הקש 2
אם המכונית שלך עדיין במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3
אם היום יום שישי, לא הספקת לעשות קניות ועלי לרוץ לעשות אותן עבורך – הקש 4
אם עלי לקחת את הנכדים לגן/בית ספר/ כדורגל/ טאיקוונדו/ בלט/ שחיה/ קייטנה / שעורי בר מצווה – הקש 5
אם עלי להחזיר את הנכדים מ- גן/בית ספר/ כדורגל/ טאיקוונדו/ בלט/ שחיה/ קייטנה / שעורי בר מצווה – הקש 6
אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי לקחת את הנכדים לרופא שיניים/ שיעורי עזר/ קלינאי תקשורת/ פסיכולוג ילדים – הקש 7
אם ברצונך להלין אצלי את הנכדים למרות שזה ערב הברידג' שלי – הקש 8
אם אתה אחד מחברי – מה אתה חושב? למי יש זמן לדבר איתך!!!
“אני זוכר שנפלתי בשבי בשנת 62'" אמר סבא אחד לנכד שלו. "מה סבא בשנת 62' המדינה הייתה במלחמה?" שאל הנכד המבולבל. "לא חמוד שלי, ב-62' סבא התחתן…"
סבא וסבתא עמדו לצאת להליכה השבועית הקבועה שלהם בדיוק כפי שהמליץ הרופא. "יואל, אתה חושב שאני צריכה ללבוש חזייה לטיול?" שאלה סבתא. ענה לה בעלה: "כן נאווה כדאי, ירד הרבה גשם אתמול וכל המדרכה מלאה בשלוליות".
סבא סבלני בסופר מרקט
במהלך קניות בסופרמרקט ראתה אישה סבא שעושה קניות עם נכדו בן ה-5. היא מיד הבחינה בהתנהגות המופרעת של הילד, שלא הפסיק לצרוח וביקש מהסבא לקנות לו כל ממתק אפשרי.
האישה הלכה בעקבותם ושמעה את הסבא אומר בקול רגוע: "די יוסי, מספיק, עוד 5 דקות אנחנו בבית ותוכל לעשות מה שאתה רוצה. לא עכשיו, יש כאן אנשים".
המשיכה האישה לעקוב אחריהם, ושוב הילד התחיל לצרוח שהוא רוצה שוקולד נוסף שראה, הסבא מיד הביא לו אותו ואמר ברוגע: "יוסי, שלוט בעצמך, יש כאן אנשים וזה לא יפה, עוד מעט נהיה בבית ותתפרץ כמה שתרצה. זה לא יפה ליד אנשים".
כשהמשיכו לעבר הקופה החל הילד לזרוק פריטים מהעגלה על הריצפה, והסבא אמר בקול רגוע: "יוסי, להתנהג ככה מול אנשים זה לא יפה. שלוט בעצמך, עוד כמה דקות מגיעים הביתה ותוכל לעשות מה שתרצה".
האישה התפעלה מהסבא הרגוע וביציאה מהסופר אמרה לו: "אני יודעת שזה לא ענייני, אבל הדרך שבה דיברת אל יוסי הקטן, איך שניסית להרגיע אותו ולהסביר לו שלא להתפרץ ליד אנשים, זה פשוט נפלא! אתה סבא נהדר וליוסי יש מזל גדול שהוא הנכד שלך!".
הסבא שמע וענה בעצבים: "אני יוסי, השם שלו זה דני והוא הולך לקבל מכות בבית!".
כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים!
- הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן...
- סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא.
- אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה.
- הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
- אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
- הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם...
- בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד.
- אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם...
- היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב.
- כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה!
- בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
- אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי...
אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??
בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?"
ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ."
הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?"
"אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא.
הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר."
הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?"
"אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא.
הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה".
הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?"
"לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן"
"מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?"
"מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."
עורך דין אחד יצא לצוד בצפון, ליד כפר ערבי. הוא ירה בברווז שעף בשמיים, אך הוא נפל ישירות לתוך חצר של אחד הבתים שבכפר. עורך הדין טיפס על הגדר ומולו עמד בעל הבית הקשיש, שביקש לדעת מה הוא עושה בדיוק. "יריתי בברווז הזה והוא נפל לתוך החצר שלך, אז אני רק רוצה לקחת אותו".
"אבל עכשיו זה הברווז שלי", אמר בעל הבית הקשיש. "זה השטח שלי, אז הוא שלי".
עורך הדין אמר: "אם לא תיתן לי לקחת את הברווז הזה אני אתבע אותך ואקח ממך את כל מה שיש לך. אל תנסה אותי, אני אחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארץ!"
בעל הבית הקשיש נאנח ואמר: "יודע מה? אצלנו בכפר יש התערבות שאנחנו עושים כשיש לנו בעיות שכאלה. כל אחד יבעט בשני 3 פעמים, ומי שייכנע ראשון יקבל את הברווז. מאחר שזה השטח שלי, אני אתחיל ראשון". עורך הדין שיער שהוא יכול לגרום לקשיש להיכנע בקלות, לכן הסכים להתערבות.
בעל הבית הקשיש בעט קודם כל באשכים של עורך הדין, וזה גרם לו ליפול על ברכיו. לאחר מכן הוא בעט לו בבטן, וזה גרם לו להקיא את כל ארוחת הבוקר שלו. לבסוף הוא בעט לו בישבן, מה שגרם לפניו ליפול ישירות לתוך צואה של כלב שהייתה על האדמה.
עורך הדין ניסה לקום והצליח בקושי, אזר את כל הכוחות שנותרו לו ואמר: "עכשיו... תורי..."
בעל הבית הקשיש אמר לו: "עזוב, אני מוותר. הברווז שלך".
יום אחד ביקש סבא יעקב מנכדתו דניאל שתעזור לו לשתול צמחים בגינה. לאחר כחצי שעה של עבודה ראה הסבא שנכדתו הפסיקה לשתול צמחים ורק עמדה והביטה על האדמה. סבא יעקב ניגש אליה ושאל: "מה קרה? כבר התעייפת?"
"לא סבא", ענתה דניאל, "מצאתי תולעת קטנה ומסכנה שלא מצליחה להיכנס לחור שלה באדמה".
סבא יעקב ניגש לראות במה מדובר, וראה שדניאל מחזיקה בתולעת ומנסה להכניס אותה בחזרה לחור באדמה, אולם היא אינה משתפת איתה פעולה. לאחר כמה רגעים של צפייה בנכדתו נאבקת בתולעת הוא פנה לדניאל ואמר לה: "מתוקה תוותרי, את לא תצליחי כי זה בלתי אפשרי. התולעת הזו יותר מדי רפויה ומידלדלת כדי שתוכלי לדחוף אותה לשם".
דניאל התעלמה מסבה ולכן אחרי מספר שניות הוא אמר לה: "את יודעת מה, בואי נעשה התערבות; אתן לך עוד 2 דקות לנסות להכניס את התולעת לחור. אם תצליחי, תקבלי ממני 50 שקלים, אבל אם לא תצליחי אחרי 2 הדקות אנחנו חוזרים לשתול צמחים ולא משחקים עוד עם התולעת, טוב?"
דניאל חשבה קצת, ואז רצה הביתה עם התולעת בידה. כשחזרה לגינה היה בידה השנייה תרסיס לשיער. היא ריססה את התולעת עד שנהייתה ישרה ונוקשה כמסמר והיא הכניסה אותה בקלות לתוך החור באדמה.
סבא יעקב הרים גבה, נתן לדניאל את 50 השקלים שהבטיח לה, חטף מידה את תרסיס השיער ורץ בחזרה לתוך הבית.
כעבור חצי שעה סבא יעקב חזר לגינה ונתן לנכדתו 50 שקלים נוספים. דניאל המופתעת אמרה: "סבא, כבר הבאת לי כסף, הכל בסדר... אתה מרגיש טוב?"
"אני מרגיש מצוין!", אמר סבא יעקב, "50 השקלים שנתתי לך קודם היו ממני, וה-50 האלה זה מסבתא שלך כאות תודה על הרעיון המעולה שלך!"
סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול...
"מה קרה סבא?", שאל הנכד.
"זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..."
"טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד.
"כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".
שני חוקרי ארצות נועזים יצאו למשימה ביערות הגשם של האמזונס כדי למצוא שבט מסתורי של קניבלים וללמוד על דרך החיים שלהם. לאחר ימים ארוכים של מסע רגלי הם הגיעו אל הכפר של השבט ונפגשו עם מנהיגו, שהבטיח להם שאיש לא יפגע בהם ושהם רשאים לטייל בכל רחבי הכפר. שני החוקרים הסכימו להצעה בשמחה ויצאו לסייר ברחבי הכפר כדי ללמוד על התרבות וחיי היומיום בשבט הקניבלים.
החוקרים הופתעו לגלות שבני השבט הקימו כפר גדול ומתקדם, שכלל מרפאה, בית ספר, חנויות, נגרייה ואפילו מסעדה! השניים החליטו שהם חייבים לבדוק את הנושא הזה, נכנסו לתוך המסעדה, התיישבו ליד אחד מהשולחנות וחיכו בצפייה לראות כיצד מוסד שכזה מתנהל.
לאחר כמה רגעים ניגש אליהם הטבח של המסעדה. "ראש השבט אמר לנו שאתם אולי תגיעו, אז הכנו עבורכם כמה מנות מיוחדות מהמטבח המקומי שלנו" הוא אמר, והניח מול כל אחד מהחוקרים חתיכת נייר קטנה שעליה היה כתוב:
מיסיונר במרינדה: 2 מטבעות זהב
צייד צלוי: 2 מטבעות זהב
חוטב עצים חלוט: 3 מטבעות זהב
פוליטיקאי מאודה: 50 מטבעות זהב
לאחר התבוננות קצרה בתפריט פנה אחד מהחוקרים אל הטבח ושאל: "אני לא מבין פה משהו, שלושת המנות הראשונות עולות בערך אותו דבר, אבל הפוליטיקאי הרבה יותר יקר. למה זה ככה?"
"מה זאת השאלה המצחיקה הזאת?" ענה הטבח, "אנחנו קניבלים, לא טיפשים שאוכלים טינופת, ולנקות פוליטיקאי לוקח הרבה זמן אז המחיר בהתאם!"
לכול הסבים והסבתות
כידוע לכולנו נכדים, הם, בדרך כלל, השתקפות/בבואה של הוריהם
וככאלה הם בדרך כלל חוזרים על דברים ששמעו מהוריהם.
סיפור ששמעתי, לפני מספר ימים, על סב ונכדתו – הולך ככה:
סבא הגיע לבקר את נכדתו. לאחר שעייף מלשחק איתה הוא התיישב לנוח, במרפסת, השגיח על נכדתו בעין אחת, ועצם את עינו השנייה.
ניגשה אליו נכדתו הקטנה ולשאלה: "סבא, למה אתה לא עוצם גם את העין השנייה?"
הסב המופתע הביט בנכדתו ושאל: "מדוע זה כל כך חשוב לך, יקירתי?"
ללא היסוס, השיבה הילדה: "כי אימא תמיד אומרת - כשסבא יעצום את שתי העיניים, אנחנו נהיה עשירים מאוד...".
משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא... לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..."
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום."
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת; על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
ילד אחד שואל את אביו: "אבא, מה זה פוליטיקה?"
האבא מסביר לו: "אני מביא הביתה כסף, לכן אני האוצר. אימא מוציאה את הכסף, לכן היא הממשלה. סבא דואג שהכול יהיה בסדר, לכן הוא ההסתדרות. העוזרת שלנו היא מעמד הפועלים. כולנו דואגים שלך יהיה טוב, לכן אתה העם. אחיך הקטן שעוד הולך עם חיתולים, הוא העתיד. הבנת אותי, בני?".
הילד מתקשה להבין את הכול והוא עונה לאבא שלו שהוא יחשוב על זה במשך הלילה.
באמצע הלילה הילד מתעורר מהבכי של אחיו שעשה קקי בחיתול. הוא לא יכול להרגיע אותו ומחליט ללכת לקרוא להוריו. הוא מוצא את אימא שלו ישנה עמוק ולא מצליח להעיר אותה. הוא הולך להעיר את העוזרת ומוצא את אבא שלו מתעסק איתה ואת סבא שלו מציץ להם. כולם מאוד עסוקים במה שהם עושים ואף אחד לא מתייחס אליו.
בבוקר אחרי שהמצב נרגע, האבא שואל את הילד אם הוא הבין במשך הלילה מה זה פוליטיקה.
"כן!", עונה לו הילד: "האוצר דופק את מעמד הפועלים, ההסתדרות צופה בהם מהצד, הממשלה ישנה, כולם מתעלמים מהעם והעתיד מלא בחרא. זוהי פוליטיקה!"
סבא שלי אמר לי שהדור שלנו מסתמך יותר מדי על טכנולוגיה, אז ניתקתי אותו מהמכשירים.
לעולם לא אשכח את המילים האחרונות של סבא שלי לפני שהוא מת: "אתה מחזיק טוב את הסולם?"
הסבר ל"לולאה אינסופית"
את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל!
מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה."
הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד."
המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר."
אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד."
הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי."
הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת."
המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!"
הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד."
הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"
לילה אחד חברה של פינוקיו התלוננה בפניו שהיא לא מרוצה: "זה פשוט בלתי נסבל... אחרי כל פעם אחרי שאנחנו שוכבים אני צריכה להוציא שבבי עץ שנתקעו לי בכל הגוף..."
אז פינוקיו הלך לסבא ג'פטו כדי לשאול אותו אם יש לו עצה בשבילו.
"פינוקיו היקר" אמר ג'פטו, "כל מה שאתה צריך זה נייר שיוף! רק תיזהר ותהייה עדין כדי שלא תפצע את עצמך באזורים רגישים..."
אחרי כמה ימים ג'פטו נתקל בפינוקיו בכיכר העיר ושואל אותו: "נו ילדי היקר? נייר השיוף עזר לטפל בבעיות שלך עם נשים?"
"נשים?" שאל פינוקיו בחיוך, "מי צריך נשים?!"
דן ומשה יצאו לטיול שטח בצפון כדי לנוח קצת מהנשים והילדים שלהם, ובדרכם חזרה לביתם באמצע הלילה הם נתקעו בלי דלק על כביש לצד כפר קטן. מיואשים ואובדי עצות, השניים החלו ללכת ברגל אל עבר בית בכפר הסמוך שבו הם ראו שעדיין דולקים האורות, כדי לבקש עזרה ממי שגר בו.
כשהשניים הגיעו לבית ודפקו על הדלת הם גילו שהדיירת היחידה היא אישה נאה מאוד. הם הסבירו לה את מצבם והיא מאוד רצתה לעזור להם, אבל הייתה בעיה... "תחנת הדלק הקרובה תיפתח רק בבוקר ובשעה כזאת אין לי איך לעזור לכם", אמרה האישה, "אני מבינה שאין לכם דרך לחזור הביתה או איפה לישון, אז אני אשמח לעזור לכם. אתם רק צריכים להבין שאני התאלמנתי לאחרונה ולכן אני לא רוצה שהשכנים שלי יראו מחר בבוקר שני גברים זרים שיוצאים מביתי. יש לי מזרנים במחסן ואני מקווה שלא תהיה לכם בעיה לישון שם".
דן ומשה הסכימו בשמחה והלכו לישון במחסן של האלמנה הנאה. למחרת בבוקר הם קמו עם אור ראשון, הלכו להביא דלק לרכבם התקוע ונסעו בחזרה לביתם.
כעבור הרבה שנים, דן קיבל לפתע מכתב מעורך דין לא מוכר שבו היו כתובים דברים מאוד מוזרים ולא צפויים. לאחר שהוא קרא את המכתב שוב ושוב הוא לבסוף הבין שעורך הדין מייצג את האלמנה שבמחסנה הוא וחברו ישנו לפני כמה שנים, בסיום הטיול שלהם. באותו היום הוא קפץ לבקר את משה...
"תגיד, אתה זוכר שלפני כמה שנים נגמר לנו הדלק בצפון וישנו במחסן של האישה ההיא בכפר?" שאל דן.
"בטח, זה היה חתיכת לילה" ענה משה.
"יכול להיות שבאמצע אותו לילה אתה הלכת לבית שלה ושכבת איתה?" המשיך דן.
"שמע זה קצת מביך, אבל האמת היא שכן" השיב משה.
"ויכול להיות שבמקום להגיד לה בדיוק מי אתה, החלטת להשתמש בשם שלי?" חקר דן.
הפנים של משה האדימו לחלוטין ובקול מבויש הוא התוודה בפני חברו: "אחרי ששכבתי עם האלמנה הזאת קלטתי מה יקרה אם המשפחה שלי תגלה מה שעשיתי, לכן כשהיא שאלה אותי איך קוראים לי נכנסתי ללחץ והשתמשתי בשם שלך במקום בשלי. אני יודע שהייתי צריך להגיד לך, אבל פחדתי שאם תגלה אז תתעצבן ותספר לכולם על הבגידה שלי... איך אתה בכלל יודע את זה ולמה לך לשאול אותי על זה עכשיו?"
חיוך התפשט על פניו של דן והוא ענה: "כי האלמנה הזו מתה והיא הורישה את כל הכסף שלה ל'גבר האחרון שגרם לה להרגיש כמו מלכה'!"
יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות.
אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן".
משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה".
משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה".
בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך".
"תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."
סבא גרמני אחד אמר לנכד שלו: "הנערים של היום רק יודעים לשחק במחשב! בשנות ה-40, שאני הייתי בגילך, נסעתי עם כל החברים שלי לפריז; הלכנו למולן רוז' ושכבנו עם הרקדניות שהיו על הבמה. אני זוכר שגם לא שילמנו בכלל על המשקאות שלנו באותו הערב, וכשהברמן התלונן עלינו אז פשוט השתנו לו בכל פינה בבר. אלו היו זמנים פרועים!"
הנכד שמע את הזיכרונות של סבו והחליט שהוא רוצה לחוות בדיוק את אותו הדבר. הוא טס לפריז עם החברים, הלך איתם למולן רוז', ולאחר שלושה ימים חזר לסבו עם יד שבורה וחבלות על כל הפנים והגוף.
"מה קרה לך?!" שאל הסבא.
הנכד אמר: "עשיתי את מה שאמרת, הלכתי למולן רוז' עם חברים, ניסיתי לשכב עם אחת הרקדניות שהיו על הבמה, לא שילמתי על כלום והשתנתי בכל פינה בבר, אבל בסוף רק קיבלתי מכות ואפילו גנבו לי את הארנק!"
"זה מוזר מאוד. עם מי הלכת לשם?" שאל הסבא.
"עם החברים שלי מהתיכון - למה עם מי אתה הלכת?" שאל הנכד.
"ובכן..." אמר הסבא, "אני הייתי שם עם החברים שלי מדיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה".
לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!"
איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!"
גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?"
"מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"
מה הצעצוע שילדים הכי אוהבים? זה שהם איבדו לפני רגע או השאירו אצל סבא וסבתא...
התחקיר של האברך
אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה.
הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו.
האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..."
בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"
"טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"
בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת:
אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה.
כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן.
אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא.
אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה.
אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן.
אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר.
בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר.
אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח.
אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים.
אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות.
בסוף היום:
המכונית עדיין מלוכלכת.
החשבונות לא שולמו.
יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק.
לפרחים אין מספיק מים.
עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי.
אני לא יודע איפה השלט.
אני לא מוצא את המשקפיים שלי.
אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית.
ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם."
"למה?", שאלתי.
"כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר."
"אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...."
"עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
לסבא אחד היה סוד מדהים לשמירה על הבריאות והצלילות. כל בוקר הוא היה מוסיף כפית גדושה של אבקת שריפה לכוס הקפה שלו, והיה שותה אותה בשלוק אחד. הוא אמר שזו תרופה עתיקה שהוא למד עליה מסבא שלו, ולמרות שכולם היו בטוחים שמדובר בשטויות, הסבא חי חיים טובים וארוכים בלי שום בעיה בריאותית עד שנפטר בשיבה טובה בגיל 104.
הוא הותיר אחריו 3 ילדים, 7 נכדים, 4 נינים ומכתש ברוחב 20 מטר במשרפה של בית הקברות…
סבא של קטי נפטר בגיל 99, וקטי נסעה לנחם את סבתא שלה בת ה-95.
בזמן הביקור, שאלה קטי את סבתא: "סבתא, ממה נפטר סבא?"
ללא היסוס, סיפרה הסבתא לקטי שהוא נפטר בזמן שקיים איתה יחסי מין.
הנכדה התחלחלה מעצם הסיטואציה ואמרה לסבתה: "אבל סבתא, אתם הרי יודעים שבגיל כזה קיום יחסי מין גורר אחריו צרות מרובות!"
הסבתא ענתה לה: "כבר לפני מספר שנים, כשהבנו את מגבלות הגיל, מצאנו שיטה. השיטה הייתה לקיים יחסי מין לקצב פעמוני הכנסייה האיטיים והעדינים. פנימה בדינג, החוצה בדונג, וככה הצלחנו להגיע לסיפוקים שמימיים, לאט ובטוח - דינג... דונג... דינג... דונג.."
לפתע החלה סבתא למרר בבכי ואמרה: "וסבא עדיין יכל להיות איתנו, לולא הגיע ביום ראשון האחרון האוטו גלידה".
סוזי קיבלה חדשות רעות – סבא שלה נפטר ועל אף שזה לא היה מפתיע בשל גילו המופלג, היא קיבלה את הידיעה בלב כבד. עם זאת, מי שהכי סבלה מהמקרה הייתה סבתה בת ה-95, והיא מיד מיהרה לביתה על מנת לנחם אותה. כשהיא שאלה כיצד נפטר סבא, סבתה אמרה: "היה לו התקף לב בזמן שעשינו אהבה ביום ראשון בבוקר".
סוזי הופתעה מאוד מכך שסבא וסבתא שלה עדיין מקיימים יחסי מין בגילם המופלג, ואמרה לסבתה: "את יודעת, זה מאוד מסוכן בגילכם! כמובן שסבא יסבול מהתקף לב במוקדם או במאוחר אם יאמץ ככה את הלב שלו".
"הו לא..." אמרה סבתא. "תאמיני לי שאנחנו מאוד אחראיים. כבר לפני שנים רבות הבנו שלא כדאי לנו לאמץ יותר מדי את הגוף והלב, ולכן החלטנו שהזמן הטוב ביותר לעשות אהבה זה ביום ראשון בבוקר, לצלילי פעמוני הכנסייה".
סוזי הופתעה שוב ושאלה, "מה הקשר בין פעמוני הכנסייה ליחסי המין שלכם? זה סימן לכך שהאל שומר עליכם?"
"הו לא..." אמרה סבתא. "הפעמונים של הכנסייה מצלצלים בדיוק בקצב הנכון, איטי ורגוע, וכך סבא מוודא שלא לאמץ את עצמו יותר מדי – הוא פשוט זז לפי צלילי הפעמון".
"זה דווקא רעיון לא רע בכלל", אמרה סוזי, "אבל איך קרה שהוא בכל זאת סבל מהתקף לב?"
סבתא מחתה דמעה מעינה ואמרה, "סבא עוד היה איתנו אילולא עברה פה מכונית הגלידה הארורה הזו..."
בלונדינית אחת מנסה לחנך את האחיין שלה ואומרת לו: "אם תעשן - לא תחיה הרבה זמן". הילד הקטן מסתקרן ושואל: "אבל סבא מעשן כל החיים וחי כבר שישים שנה, למה כלום לא קרה לו?" אז הבלונדינית ענתה לו: "אם הוא לא היה מעשן היום הוא היה יכול להיות כבר בן שמונים!"
בת הרב והקצב
רב בקהילה קטנה של יהודים חיפש שידוך לבת הקטנה שלו, ומשום שלא היה לו מבחר גדול במיוחד של יהודים צעירים ורווקים באזור, הוא חיתן אותה עם בנו של הקצב בעיירה השכנה. הבת הקטנה הייתה מורגלת לאיכות חיים גבוהה בבית הרבי של העיירה ולכן אף אחד לא הופתע מכך שהיא התנגדה לשידוך באופן נחרץ, אך לבסוף היא הסכימה והשניים התחתנו בטקס גדול ומרגש. אחרי החתונה, הזוג הצעיר עבר לגור בביתו של הקצב בעיירה השכנה.
בסוף השבוע הראשון שלאחר חתונתם, ניגש בן הקצב אל בת הרב ואמר לה: "את יודעת, סבא שלי תמיד אמר לי שזאת מצווה לשכב עם אשתך לפני שאתה הולך לבית הכנסת ביום שישי". משום שהיא לא רצתה לזלזל בכבוד המשפחה של בעלה הטרי ובמסורות שלהם, היא הסכימה.
מאוחר יותר באותו הערב בן הקצב פנה לאשתו פעם נוספת ואמר: "את יודעת, סבתא שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלשכב עם בן או בת הזוג כדי לציין את כניסת השבת בערב יום שישי". בת הרב אמנם לא הכירה מסורות ומצוות שכאלו, אבל היא הסכימה.
בבוקר יום שבת הסתובב הבעל הטרי אל אשתו במיטה ואמר לה: "את יודעת, דודה שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלקיים 'עונג שבת' דבר ראשון על הבוקר". גם הפעם בת הרב הסכימה.
ביום ראשון הלכה בת הרב לבקר את משפחתה בעיירה השכנה, וכמובן שהדבר הראשון שאימה שאלה אותה זה איך היא מסתדרת עם בעלה החדש. "תראי אימא", היא ענתה לה, "הוא לא חכם, הוא לא עשיר ורוב הזמן יש לו ריח נוראי, אבל החדשות הטובות הן שהוא יהודי שומר מצוות שבא ממשפחה טובה וחכמה!"