כסף זה לא הכל בחיים, אבל הוא בהחלט חלק חשוב! כאן תמצאו את כל הבדיחות שלוקחות אותו בקלות בין אם מדובר ברווח או הפסד, אנשים עשירים או עניים וכל מה שקשור לתשלומים לאנשים ולגופים שונים.
בדיחות על עשירים, בדיחות על עניים, בדיחות על כסף, בדיחות על כלכלה, בדיחות על רווח, בדיחות על הפסד, בדיחות על עסקים.
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים.
כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת.
הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש.
כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך.
"זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי."
"מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!"
"מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד.
השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%."
הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..."
"טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני."
כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי.
לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?"
"זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...
עובד מפעל שסבל מתאונת עבודה לא קיבל את הפיצויים שמגיעים לו ולכן החליט לתבוע את מנהל המפעל ולדרוש סכום כסף גדול מאוד. משום שהוא לא היה איש עשיר במיוחד, הוא יכל להרשות לעצמו רק עורך דין צעיר אחד, שהתמודד מול שורה ארוכה של עורכי דין מנוסים ויקרים מאוד.
המצב לא נראה מזהיר משום שעורכי דינו של מנהל המפעל עשו כל שביכולתם כדי לסבך את התביעה בכמה שיותר מידע מעורפל, ראיות חלקיות ותקדימים מתחומים אחרים. בסיום הדיונים העובד המודאג ניגש לעורך הדין הצעיר שלו בדאגה והסביר לו שאם הוא לא יזכה בתיק הזה, לו ולמשפחתו לא יהיה כסף לאוכל. "הכול בידיים של השופט עכשיו, כבר אין לי מה לעשות" הוא ענה לו.
"אולי יש משהו שאני יכול לעשות? לשלוח לשופט הזמנה לארוחת ערב בביתי או מתנה כדי שהוא ייראה שאני איש טוב ולא סתם תובע חמדן?" שאל העובד.
"ממש לא!" השיב עורך הדין, "השופט ידוע בהקפדה שלו על כללי האתיקה ואם תעשה משהו כזה הוא מאוד יכעס ואולי אף יאשים אותך בניסיון שוחד! אני ממליץ לך להתרחק ממנו כמה שיותר אחרת אתה תבטיח את ההפסד שלנו בתיק הזה."
זמן מה לאחר מכן, כשפסק הדין של המשפט פורסם, התברר שהשופט פסק לזכותו של התובע. "אני חייב להגיד לך שבלעדייך זה לא היה קורה" אמר העובד לעורך הדין, "רק בזכות הטיפ שנתת לי על המתנה ניצחנו."
"ברור, אם היית שולח לשופט מתנה היינו מפסידים בוודאות." ענה עורך הדין.
"אבל בסוף כן שלחתי לשופט מתנה!" אמר העובד המרוצה.
"מה?! מה כבר שלחת לו?" שאל עורך הדין ההמום.
"קופסה ישנה של סיגרים שמצאתי במחסן שלי" הסביר העובד.
"אני לא מבין איך זה עבד" אמר עורך הדין, "אני מכיר את השופט הזה והוא בכלל לא מעשן, למה שהוא יפסוק לטובתך בזכות מתנה גרועה שכזאת?"
השיב העובד התובע: "אולי זה בגלל ששלחתי ביחד עם הסיגרים גם את כרטיס הביקור של המנהל שלי..."
אמריקאי אחד טס ללאס וגאס כדי להמר, והפסיד בקזינו את כל כספו. לא היה לו מספיק כסף כדי לנסוע בחזרה לשדה התעופה במונית, אך בכל זאת הוא ניסה לתפוס אחת. הוא הסביר לנהג שעצר לו שישלם לו בפעם הבאה שיגיע לווגאס, והביא לו אפילו את מספר הטלפון שלו כערבון, אך הנהג אמר לו "תעוף מהמונית שלי!" ולא הסכים להסיע אותו למרות כל מאמצי השכנוע.
הבחור נאלץ ללכת כל הדרך לשדה התעופה ברגל, ואחרי מספר חודשים החליט לטוס שוב לווגאס כדי לנסות את מזלו והפעם לזכות בכסף רב. ואכן, הוא יצא עם סכום ענק מהקזינו, ושוב ניסה לתפוס מונית לשדה התעופה. מחוץ לקזינו היה טור שלם של מוניות, ומרחוק הוא זיהה את הנהג שלא הסכים להסיע אותו בפעם הקודמת – כשהאושר מציף אותו מזכייתו, הוא הרגיש שהוא חייב לנצל את הרגע כדי לנקום באותו נהג מונית רשע.
הבחור נכנס למונית הראשונה בטור ושאל "כמה יעלה לי לנסוע לשדה התעופה?" נהג המונית ענה "15 דולר". הבחור הגיב: "מעולה! וכמה זה יעלה לי אם נעשה עצירה בבית מלון ונשכב?". הנהג האדים וצעק על הבחור: "תעוף מהמונית שלי!"
הזוכה המאושר עשה זאת שוב ושוב בכל מונית שעמדה בטור ועם כל נהג, שאל על מחיר הנסיעה ואז על תוספת עבור עצירה בבית מלון, ומכל אחת העיפו אותו בעצבים ובתחושת מבוכה. עד שהגיע תורו של הנהג שלא הסכים להסיע אותו בפעם שעברה...
הנהג לא זיהה את הבחור כשנכנס למונית שלו, והבחור שאל "כמה יעלה לי לנסוע לשדה התעופה?" ההג המונית ענה "15 דולר". הבחור הגיב: "מעולה!", שילם לנהג 15 דולר ושניהם יצאו לדרך.
בזמן שנהג המונית עבר באיטיות את טור המוניות שלפניו, הנהגים שעמדו ליד הקזינו בהו בו בבלבול רב - הנהג צעק לעברם: "תבואו פעם אחת לקראת הלקוח בחיים שלכם!".
אדם שיכור נכנס לפאב באמצע הלילה, ניגש לברמן ואמר לו: "אחי, אני מרגיש נדיב הלילה! אני מזמין את כל מי שיושב פה לכוסית קטנה, תכין גם לעצמך משהו ותן לי את החשבון!"
הברמן ממלא בשמחה את ההוראות שהוא קיבל, מכין לכל האנשים שיושבים על הבר כוסית משקה ושותה ביחד איתם. כעבור כמה דקות השיכור אומר שהוא רוצה ללכת והברמן מגיש לו את החשבון על כל המשקאות שהוא הזמין.
"שמע אחי... אין עלי כל כך הרבה כסף..." הוא אמר לו. אחרי הרבה בירורים וצעקות הברמן זרק את השיכור מהפאב אל הרחוב וחזר לעבודתו.
למחרת בלילה אותו השיכור חזר לפאב וניגש אל אותו הברמן עם אותה הצהרה: "ברמן! קנה לכולם פה סיבוב על חשבוני, ותכין גם לעצמך משהו. אני משלם!"
"ויש לך כסף לשלם על זה היום?" שאל הברמן.
בתגובה השיכור הוציא ארנק שמן מכיסו ונופף אותו מול הברמן, שחשב לעצמו שאיש לא יהיה טיפש מספיק כדי לעשות את אותה שטות פעמיים והכין משקאות לכל האנשים שבפאב וגם לעצמו.
כולם שתו בשמחה והברמן ניגש אל השיכור והגיש לו את החשבון, שבתגובה שוב אמר שאין לו כסף. הברמן התפוצץ מכעס, החל לצעוק על השיכור ולקח ממנו את הארנק, שהיה מלא בקבלות, ניירות והרבה מאוד שטויות אחרות, אבל לא כסף. הברמן החטיף לשיכור שתי סטירות מצלצלות ובעט אותו החוצה לרחוב פעם נוספת.
למחרת בלילה, נכנס אותו השיכור אל הפאב כשפניו עדיין אדומות ונפוחות, התיישב מול הברמן ואמר לו: "ברמן, אני מזמין את כל האנשים שפה לכוסית עלי, תן לי את החשבון אחר כך".
הברמן, קצת עצבני וקצת משועשע, שאל אותו בתגובה: "מה, אתה לא עומד לשלם על משקה גם בשבילי?"
"אין סיכוי!", ענה השיכור, "אתה יותר מדי עצבני ואלים כשאתה שותה!"
דן ומשה יצאו לטיול שטח בצפון כדי לנוח קצת מהנשים והילדים שלהם, ובדרכם חזרה לביתם באמצע הלילה הם נתקעו בלי דלק על כביש לצד כפר קטן. מיואשים ואובדי עצות, השניים החלו ללכת ברגל אל עבר בית בכפר הסמוך שבו הם ראו שעדיין דולקים האורות, כדי לבקש עזרה ממי שגר בו.
כשהשניים הגיעו לבית ודפקו על הדלת הם גילו שהדיירת היחידה היא אישה נאה מאוד. הם הסבירו לה את מצבם והיא מאוד רצתה לעזור להם, אבל הייתה בעיה... "תחנת הדלק הקרובה תיפתח רק בבוקר ובשעה כזאת אין לי איך לעזור לכם", אמרה האישה, "אני מבינה שאין לכם דרך לחזור הביתה או איפה לישון, אז אני אשמח לעזור לכם. אתם רק צריכים להבין שאני התאלמנתי לאחרונה ולכן אני לא רוצה שהשכנים שלי יראו מחר בבוקר שני גברים זרים שיוצאים מביתי. יש לי מזרנים במחסן ואני מקווה שלא תהיה לכם בעיה לישון שם".
דן ומשה הסכימו בשמחה והלכו לישון במחסן של האלמנה הנאה. למחרת בבוקר הם קמו עם אור ראשון, הלכו להביא דלק לרכבם התקוע ונסעו בחזרה לביתם.
כעבור הרבה שנים, דן קיבל לפתע מכתב מעורך דין לא מוכר שבו היו כתובים דברים מאוד מוזרים ולא צפויים. לאחר שהוא קרא את המכתב שוב ושוב הוא לבסוף הבין שעורך הדין מייצג את האלמנה שבמחסנה הוא וחברו ישנו לפני כמה שנים, בסיום הטיול שלהם. באותו היום הוא קפץ לבקר את משה...
"תגיד, אתה זוכר שלפני כמה שנים נגמר לנו הדלק בצפון וישנו במחסן של האישה ההיא בכפר?" שאל דן.
"בטח, זה היה חתיכת לילה" ענה משה.
"יכול להיות שבאמצע אותו לילה אתה הלכת לבית שלה ושכבת איתה?" המשיך דן.
"שמע זה קצת מביך, אבל האמת היא שכן" השיב משה.
"ויכול להיות שבמקום להגיד לה בדיוק מי אתה, החלטת להשתמש בשם שלי?" חקר דן.
הפנים של משה האדימו לחלוטין ובקול מבויש הוא התוודה בפני חברו: "אחרי ששכבתי עם האלמנה הזאת קלטתי מה יקרה אם המשפחה שלי תגלה מה שעשיתי, לכן כשהיא שאלה אותי איך קוראים לי נכנסתי ללחץ והשתמשתי בשם שלך במקום בשלי. אני יודע שהייתי צריך להגיד לך, אבל פחדתי שאם תגלה אז תתעצבן ותספר לכולם על הבגידה שלי... איך אתה בכלל יודע את זה ולמה לך לשאול אותי על זה עכשיו?"
חיוך התפשט על פניו של דן והוא ענה: "כי האלמנה הזו מתה והיא הורישה את כל הכסף שלה ל'גבר האחרון שגרם לה להרגיש כמו מלכה'!"
סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול...
"מה קרה סבא?", שאל הנכד.
"זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..."
"טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד.
"כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".
לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים.
אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד.
המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו.
אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו.
"אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן.
"כמובן" ענה אביו.
"מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?"
"האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"
רופא נוכל וכושל אחד לא הצליח למצוא עבודה אחרי שחיפש משרה במשך שנים, ובחר בסופו של דבר לפתוח קליניקה בעצמו. עם זאת, לא היה לו כסף לרכוש ציוד רפואי מתקדם, וגם לא תקציב לפרסם את עצמו, ולכן הוא תלה שלטים בכל רחבי העיר שבה גר: "קבלו אצלי טיפול זול בעלות של 50 שקלים בלבד, ואם לא ריפאתי אתכם - תקבלו 100 שקלים בחזרה!"
עורך דין ממולח אחד ראה את המודעה והחליט לנצל את ההזדמנות להרוויח כסף קל. הוא הגיע למרפאה של הרופא ואמר לו, "ד"ר, אני חושב שאיבדתי את חוש הטעם".
הרופא מיד קרא לאחות ואמר לה, "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
כבר בחתיכה הראשונה עורך הדין הבין מה שמו לו בפה – "מה זה?!" הוא צעק, "זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם ויצא בבושת פנים מהמרפאה - אבל החליט שהוא ממש לא רוצה לצאת חייב, ולכן ביום שאחרי חזר אל הרופא, והפעם טען שהוא איבד את הזיכרון. הרופא קרא לאחות ואמר: "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
עורך הדין מיד נרתע וצעק, "לא, זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם שוב ויצא מהמרפאה עצבני במיוחד. הוא חשב לעצמו ושיער שאם איכשהו יצליח לקבל 100 שקלים, הוא בסופו של דבר יוכל להחזיר לעצמו את מה שכבר הפסיד, לכן הוא לא ויתר וחזר למרפאה של הרופא פעם נוספת. הפעם טען שהוא איבד את הראייה שלו.
"ובכן...", אמר הרופא, "לזה אין לי תרופה לצערי. הנה, קח 100 שקלים", והגיש לעורך דין שטר.
"רגע", אמר עורך הדין, "זה שטר של 20!".
"מזל טוב, אתה בריא!", אמר הרופא, "50 שקלים בבקשה."
את התשוקה שלו לרפואה ד"ר רמי קיבל כשטייל אחרי הצבא בדרום אמריקה, שם הוא פגש שני ילדים שהוא החליט לאמץ. כשהוא ראה את רמת המחייה במקום, הוא הבין שייעודו בחיים הוא להיות רופא, וכשהוא חזר לארץ הוא נרשם ללימודי רפואה אותם הוא סיים בהצטיינות. בחלוף השנים הוא סייע בפיתוח חיסונים ליותר מ-10 מחלות ואת הכסף שהוא הרוויח בזכות עבודתו הקשה, הוא תרם לקרנות סיוע עבור המקומות השונים שבהם ביקר ברחבי העולם. כל העמיתים שלו אהבו אותו, וכל מי שאי פעם הכיר אותו אמר שמדובר באדם מדהים.
לקראת פרישתו, חבריו ערכו עבורו מסיבה גדולה כדי לחגוג את כל הדברים המדהימים שהוא עשה, ובמהלכה קרה דבר מדהים. מלאך ירד מגן עדן כדי לדבר עימו!
המלאך אמר לד"ר: "חיית חיים של נתינה, כאלו שכל אחד יכול להסתכל עליהם בהערצה ושסייעו לרבים. בזכות תרומתך הרבה, אני רוצה לתת לך את אחת מהמתנות הבאות: חיים ארוכים ובריאים, כל העושר שאתה יכול לדמיין, או חוכמה אינסופית".
ד"ר רמי התלבט לרגע בין אריכות ימים לחוכמה אינסופית, אך החליט די מהר לבחור באפשרות השנייה. המלאך נגע במצחו של הרופא ונעלם מבלי לומר מילה.
בעודם בהלם ממה שבדיוק קרה, הביטו האורחים בדממה על ד"ר רמי שישב במקומו ולא אמר דבר. לאחר כמה רגעים שאל אותו חברו הטוב ביותר "נו? איך אתה מרגיש? על מה אתה חושב?". כעבור כמה שניות של שקט מוחלט ענה הד"ר "שהייתי צריך לבקש את הכסף".
לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!"
איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!"
גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?"
"מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"
יום אחד בסוף שנות ה-70' שמע הרב לוי דפיקה בדלת ביתו באמצע הצהריים. "איך אני יכול לעזור לכם חברים?" הוא אמר לשני הגברים שעמדו בפניו. השניים הסבירו לו שיש להם ויכוח שהם לא מסוגלים לפתור בעצמם, ושהם רוצים שהוא יעזור להם להגיע להחלטה. "על מה הוויכוח שלכם?" שאל הרבי, ואז הגבר הראשון התפרץ בזעם וקרא: "שחור זה צבע!"
"לא זה לא!" ענה לו הגבר השני.
"בטח ששחור זה צבע!" צעק בתשובה הגבר הראשון.
"רבי, תגיד לנו אתה" פנה הגבר השני לרב לוי, "האם שחור זה צבע?".
הרב המבולבל חשב לרגע ואז ענה: "ובכן כן..."
"הנה אתה רואה!" פנה הגבר הראשון לשני, "אמרתי לך - שחור זה צבע! וגם לבן!"
"לבן זה לא צבע!" צעק הגבר השני.
"רבי?" שאל הגבר הראשון.
"ובכן כן, גם לבן הוא צבע" השיב הרב לוי.
"אתה רואה צחי?!" פנה שוב הגבר הראשון לחברו, "מכרתי לך טלוויזיה צבעונית!"
מקור תמונה: canva.comמיליונר אחד ואשתו היו נשואים כמה שנים טובות. הם תמיד הסתדרו ביניהם, אבל לאחרונה הכסף התחיל לאזול והמיליונר נכנס ללחץ. יום אחד הוא נכנס הביתה והחל להגיד לאשתו בכעס: "עברתי היום על החשבונות שלנו וזה פשוט חוצה כל גבול. הם מנופחים בלי פרופורציה בכלל, אי אפשר להמשיך ככה! על מה את מבזבזת כל כך הרבה? מהיום והלאה דברים צריכים להשתנות בבית הזה!"
אמרה לו אשתו: "כן, אז מה בדיוק אתה רוצה לעשות? מה הולך להשתנות?"
"בתור התחלה" ענה המיליונר, "אני אומר שאם תתחילי ללמוד לבשל - אז אולי נוכל להיפטר מהשף הפרטי. אם תתחלי לנקות בעצמך - אז יהיה אפשר להפסיק להביא את עוזרת הבית. אם תתחילי להשקיע בכישורי הלימוד שלך - אפשר יהיה להיפרד מהמורה הפרטי של הילד. ואם תביני סוף סוף מה זה להיות אימא כמו שצריך, אז נוכל לשלוח לבית שלה את האומנת של הקטנטנים. הבנת למה אני מתכוון?" שאל המיליונר לבסוף.
"כן, ברור" אמרה לו האישה, "אני מוכנה לעשות את כל זה, אבל אחרי שאני אסיים נצטרך ללמד אותך איך לספק אישה במיטה, ככה נוכל גם להיפטר מהגנן..."
יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות.
יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים".
הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר.
עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם.
עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל".
"זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!".
ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...
בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?".
"אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני".
האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע".
מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"
תימני עשיר וקמצן מאוד הרגיש שימיו קרובים לסופם והחליט להוכיח לעולם שאין אמת בטענה שאי אפשר לקחת את הכסף לקבר. הוא חשב וחשב מה לעשות עד שהחליט על תוכנית וביקש מאשתו לעשות עבורו 2 דברים: למשוך את כל הכסף שלו מהבנק ולהביא אותו אליו יחד עם 2 שקים ענקיים מאריג זהב, שבורכו במים קדושים במיוחד עבורו. האיש מילא את השקים בשטרות עד שהם כבר כמעט ולא נסגרו, והניח אותם בעליית הגג - ממש מעל חדר השינה שלו ומיטתו.
"כל מה שאני צריך לעשות עכשיו", הוא חשב לעצמו, "זה לתפוס את השקים הקדושים האלה ברגע שנשמתי תעזוב את גופי ותעלה לגן עדן".
זמן קצר לאחר מכן האיש נפטר בשנתו וכעבור מספר שבועות החליטה אלמנתו לעלות לעליית הגג לבדוק האם תוכניתו של בעלה הקמצן עבדה. היא ראתה ששקי הזהב נותרו בדיוק במקום בו הם היו ומיד נאנחה בקול: "אתה עם הרעיונות המטומטמים שלך… אמרתי לך שהיית צריך לשים את הכסף במרתף!"
אישה נכנסה לפאב בטקסס וראתה קאובוי צעיר ומטופח שישב עם הרגליים שלו על אחד מהשולחנות. הוא נעל את המגפיים הכי גדולים שהאישה אי פעם ראתה, אז היא ניגשה אליו ושאלה "תגיד לי, זה נכון מה שאומרים על גברים עם רגליים גדולות?". הקאובוי חייך אל האישה, "כמובן יקירתי, בזכות אלה אני חי טוב מאוד", הוא אמר ומתח את רגליו קדימה. "מה דעתך שנמצא לנו פה חדר ואני אראה לך?" הוא המשיך ושאל.
האישה הסתקרנה, אז היא בילתה את הלילה עם הקאובוי. למחרת בבוקר, אחרי שהשניים קמו והתלבשו, היא נתנה לו שטר של 100$.
"פשששש… טוב תשמעי זאת ממש מחמאה, פעם ראשונה שמישהי משלמת לי כסף על 'שירות' שכזה" אמר הצעיר.
"תרגיע את ההתלהבות שלך" ענתה לו האישה, "פשוט קח את הכסף הזה ולך תקנה לעצמך מגפיים שבאמת יתאימו לך".
גבר צעיר צעיר המתין לפגישה עם הבנקאי שלו כשלפתע נכנס לסניף הבנק גבר מבוגר לבוש בחליפה מחויטת ונקייה, בידו תיק מסמכים שחור ומבריק ועל פניו מבט אצילי, והתיישב לידו. הצעיר הסתכל על האדם המבוגר בסקרנות רבה וחשב לעצמו "הלוואי שהייתי יכול להיות כמוהו. בטח אין לו דאגות כלכליות". לאחר כמה דקות של מתח ותהיות, החליט הגבר הצעיר לאזור אומץ ולפנות אליו...
"סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר, אני טועה?", שאל הגבר הצעיר בהיסוס. האדם המבוגר הביט בו, סידר את עניבת המשי הכרוכה היטב סביב צווארו וענה: "אני איש עסקים כבר כמה שנים טובות, יש לי רשת מרכולים מפורסמת". עיניו של הגבר הצעיר התרחבו והוא שאל בהתלהבות: "נכון! תגיד, זאת תהיה חוצפה לשאול אותך איך הפכת להיות כל כך מצליח?".
האדון המבוגר הסתכל על הבחור הצעיר, חייך קלות וסיכם בפשטות: "הכל מתחיל בעבודה קשה, הקרבה לאורך זמן וקצת מזל". הצעיר לא הצליח להסתיר את אכזבתו מהתשובה והמתין בציפייה לעוד. המבוגר נאנח קלות והמשיך: "לפני 50 שנה, כשהייתי צעיר כמוך ונשוי טרי, המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב, וכל מה שהיה לי בכיס זה 2 גרושים. הבטחתי לעצמי ולאשתי שביחד נצא מהמצב הזה, והחלטתי שאת שני הגרושים האלה אני אשקיע נכון ונהפוך יום אחד למיליונרים".
המבוגר העביר יד בשיערו החלק והאפרפר, ואז המשיך "אחרי שהתייעצתי עם אשתי, החלטתי לרכוש בכסף הזה תפוח עץ אדום ויפה, לשטוף טוב, להבריק אותו ולמכור אותו ב-4 גרושים. וזה הצליח לי! אז המשכתי. קניתי שני תפוחים נוספים, טיפחתי אותם היטב ומכרתי ב-8, ואז קניתי ארבעה תפוחים ואז שמונה, עד שאשתי הייתה צריכה להצטרף אלי ולעזור. רק בזכותה העסק שלי התחיל לצמוח".
הגבר הצעיר הסתכל על האיש שלצידו במבט של הערצה ואמר: "וואו! זה סיפור ההצלחה הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי!". האיש המבוגר חייך קלות ואמר: "כן, אני גאה בסיכונים שלקחתי בחיים! וגם מודה על המזל שהיה לי". הצעיר שאל בהפתעה: "על איזה מזל אתה מדבר?", האדון המבוגר כחכח בגרונו ואמר בשקט, שאיש לא ישמע: "על זה שאחרי שמכרתי כמה תפוחים, אבא של אשתי נפטר והוריש לנו את כל הכסף שלו".
גבר אחד יצא לקניות בקניון במוסקבה וגילה שהמחירים של כל הדברים שהוא רצה זינקו בגלל הפלישה לאוקראינה, ושכרטיס האשראי שלו לא עובד כי החברה ניתקה קשרים עם רוסיה. כועס ומתוסכל על בזבוז הזמן ועליית המחירים, הוא עזב את הקניון והלך לבנק שלו כדי למשוך קצת כסף מזומן, שם הוא גילה תור ענק של אנשים באותו מצב כמוהו.
אחרי שעתיים מורטות עצבים של המתנה ותלונות מצד כל האנשים בתור, הגבר החליט שנמאס לו. "אי אפשר לחיות ככה!" הוא צעק, "כולנו סובלים בגלל פוטין ונמאס לי מהמצב הזה! אני הולך לקרמלין ואני אפוצץ אותו במכות!".
אחרי חצי שעה הגבר חזר לתור בבנק עם פנים נפולות וכתפיים שפופות… "מה קרה לך?" שאלו כל האנשים ששמעו את ההתפרצות הקודמת של הגבר.
"התור בקרמלין ארוך פי שתיים ממה שקורה כאן…"
עבור לבא-במייל
