נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
"אבוי!" פרצה צעקת בהלה מפיו של רבי צבי הירש, רבה הצדיק של צ'ורטקוב, והנר שלאורו עשה בדיקת חמץ נפל מידיו ארצה ולהבתו כבתה. "מה קרה?" הזדעקו לעומתו בני הבית. הערב הוא ליל ארבעה עשר בניסן, ליל בדיקת חמץ והשעה שעת לילה מאוחרת. במשך שעות רבות ערך הרב את בדיקת החמץ בביתו. הוא עבר מחדר לחדר, ובדק ביסודיות את תכולתו.
והנה לקראת הסוף הגיע למגירת שולחנו הפרטי, שבה הייתה טמונה תיבה. בתיבה היה אוצר של ממש, חמש מאות זהובים שחסך הרב פרוטה לפרוטה, עבור נישואי בתו. אך פתח הרב את התיבה, ועיניו חשכו: הכסף איננו!
למרות הזעזוע הקשה, סיים הרב את בדיקת החמץ. לאחר מכן התכנסו כל בני הבית והתחילו לדון במאורע הקשה. השאלה שהעסיקה אותם ביותר הייתה: מי הוא זה שגנב את הכסף? הם העלו השערות בזו אחר זו והפריכו אותן. פתאום אמר אחד מהם: "אני יודע! זה מאיר אנשיל, המשרת לשעבר!"
שקט השתרר. לאחריו, התחילו להשמע דברים המוכיחים לכאורה את נכונות ההשערה.
"הרי לא מזמן הוא עזב את העיר" אמר מישהו מבני הבית, "והשמועות אומרות שהוא נשא אשה, ופתח חנות עתיקות. כנראה שעשה זאת מכספנו הגנוב!"
בהתחלה לא רצה הרב להאמין לדברי משפחתו: "למה תטילו חשד במשרת הנאמן? במשך כל זמן עבודתו אצלינו, לא מצאתי בו כל דופי. דרכיו תמיד היו ישרות! אל תחשדו בכשרים!" אבל עם הזמן, כשבני הבית לא הרפו והמשיכו לדבר סרה במשרת, נכנסו דבריהם לליבו של הרב.
בני הבית שכנעו את הרב שייסע לעירו של מאיר אנשיל ויברר אצלו את העניין. ומשלא יכל הרב לעמוד בהפצרותיהם, התחיל להתכונן לנסיעה בלב כבד. בבוקרו של יום, לקח הרב את מטלטליו ועלה על עגלה שהובילה אותו אל העיר סיניאטין. כשהגיע לעיר, בירר מיד את כתובתו של מאיר אנשיל ופנה לבקרו. מאיר אנשיל מאד שמח לקראת בואו של הרב. הוא קיבלו בכבוד וערך לפניו שולחן.
כשראה הרב את פניו האצילות של מאיר אנשיל ואת הצורה שבה הוא משתדל לקיים את מצוות הכנסת האורחים, לא מצא אומץ להתחיל לדבר על הנושא שלשמו בא. אבל מאיר אנשיל, שחד עין היה, שם לב למבוכתו של רבו ואמר: "אנא רבי, רואה אני שדאגה שוכנת בליבך. גלה לי מה ארע, אולי אוכל לעזור לך?"
התחיל הרב לספר אט אט על היעלמותם של כספי הנדוניה בביתו. הוא לא הספיק לסיים את סיפור הפרשה, ומאיר אנשיל כבר הבין מעצמו במה מדובר. הוא פתח מיד ואמר: "רבי, את חטאי אני מזכיר היום. אכן צודקים בני הבית, אני לקחתי את הכסף. עתה אני מחזיר מיד מחצית מהסכום, ואת המחצית השנייה אני אחזיר לאחר כמה חודשים."
הרב שמח מאד, שלא נכשלו הוא ובני ביתו בחשד שווא, ושהכסף הנעלם נמצא. הוא חזר לביתו עם הבשורה המשמחת, וכל בני הבית שמחו ביחד איתו. מאיר אנשיל עמד בדיבורו ולאחר כמה חודשים החזיר את הסכום הגנוב לבעליו.
וכאן יכול היה להסתיים הסיפור, אך לא כך רצה בורא העולם.
לא הרחק מבית הרב, בירכתי העיר, ניצב לו בית המזיגה. הגויים הכפריים מכל הסביבה באו לשם כדי לשתות משקאות חריפים.
יום אחד נכנס לבית המזיגה, הכפרי איזלן, והגיש זהוב אחד לבעל בית המזיגה.
"ראה איזו מציאה מצאתי! בכסף זה אוכל לשתות כאוות נפשי ולהזמין גם את כל חברי לשתות עמי" הוא אמר .
המוזג התפעל ממציאה כה גדולה, ונתן לכפרי את מבוקשו. כשהדבר חזר על עצמו בפעם השנייה, התפעלותו של המוזג גדלה עוד יותר. אבל כשהדבר חזר בשלישית, המוזג התחיל לחשוב לעצמו: "דבר מוזר הוא, למה אני לא מצאתי אף פעם זהובים שמתגלגלים ברחובות?" הוא החליט ללכת ולספר לשוטרים בתחנת המשטרה על הסיפור.
השוטרים יעצו לו, שבפעם הבאה כשיביא הכפרי את מציאתו, ישקה אותו עד שישתכר ואז יוציא מפיו את האמת על מקור הכסף. ואכן כך היה. איזלן השיכור סיפר למוזג איך בערב פסח התבקשה אשתו לסייד בבית הרב, ואיך ראתה שם תיבה מלאה במטבעות זהב וכשאף אחד לא ראה, החביאה אותם בבגדיה והביאם הביתה. בבית לקח איזלן את המטבעות והחביא אותם מתחת למיטתו, וכשמתחשק לו הוא מוציא משם מטבע אחד וקונה לו משקאות חריפים. המוזג מסר את דבריו למשטרה, איזלן ואשתו נעצרו, בביתם נערך חיפוש והכסף נמצא, איזלן ואשתו הודו בגניבה.
נקישות חזקות נשמעו בשעת לילה מאוחרת על דלתו של הצדיק רבי צבי הירש. פתח הרב את הדלת ונבהל למראה עיניו. בפתח עמדו שני שוטרים... "האם עוד פעם רוצים הגויים להעליל עלילה על הקהילה היהודית?" חשב הרב בדאגה. "הרב מוזמן לבוא איתנו לתחנת המשטרה" אמרו השוטרים.
כל הדרך עד תחנת המשטרה התפלל רבי צבי הירש לבורא עולם שישמור על בניו ויבטל את הגזרה שמרחפת על ראשיהם. אבל כשהוא נכנס לחדרו של המפקד וראה את החיוך הידידותי הנסוך על פניו הוא נרגע לחלוטין. "הגד נא לי רבי, האם אירעה בביתך גניבה בזמן האחרון?" שאל המפקד.
הרב עוד לא הספיק לענות והמפקד הוציא צרור של ארבע מאות, תשעים זהובים והניחם לפני הרב ההמום. "הנה כספך, קח אותו!” אמר המפקד וסיפר לרב את כל השתלשלות העניינים עד לתפיסת הגנבים. נטל הרב את הכסף הודה למפקד ושב לביתו, כשרגשות של צער ושמחה מעורבים בליבו. כל אותו הלילה לא ישן הרב.
"איך יכולנו לחשוד במאיר אנשיל הצדיק ונקי הכפיים?!" ייסר את עצמו. כאשר האיר השחר, הרב סיים את תפילתו והזדרז לקחת עגלה ולנסוע לעיר סיניאטין ועמו צרורים חמש מאות זהובים. הוא הגיע לעיר ופנה לביתו של מאיר אנשיל, אבל אדם אחר פתח לו את הדלת. "אתם מחפשים את מאיר אנשיל? הוא כבר לא גר כאן" אמר הזר, "הוא עבר עם משפחתו לבקתה רעועה בקצה העיר."
עתה הרגיש הרב נורא. בגללו נאלץ מאיר אנשיל לחיות בעוני. מאיר אנשיל, קיבל את הרב בכבוד ובשמחה בבקתתו הדלה, כאילו מאום לא אירע. הרב ביקש בדמעות את סליחתו על חשד השווא הנורא שחשדו בו והחזיר לו את כספו. מאיר אנשיל סלח מיד.
"מדוע הודית בחטא לא לך?" שאל הרב. "ראיתי את צערו של הרב על אובדן הכסף, ולא יכלתי לשאת זאת! החלטתי בליבי לתת את הכסף לרב בתור מתנה, כדי לשמחו!" ענה מאיר אנשיל בענוותנות, והשפיל את עיניו, "חצי מהסכום יכולתי לתת מיד, אבל את החצי השני השגתי רק לאחר שמכרתי את דירתי."
"צדיק אתה ואנחנו חטאנו!" התפעל הרב, ותוך כדי דיבורו הרעיף עליו שפע ברכות: "יהי רצון, שתעלה מעלה מעלה, כספך לא יספר מרוב, ותמיד אתה ובניך ובני בניך עד עולם יעטרו את נזר העושר והגדולה!" וברכת הצדיק נתקיימה במלואה. מאז התחיל מאיר אנשיל להתעשר, עד שהגיע לפסגת העושר וההצלחה.
ואם אינכם יודעים עדיין במי עוסק הסיפור, נגלה את שמו המלא של האיש: מאיר אנשיל, הראשון לבית רוטשילד...
|
מקור: stories4kid.com
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: