סגן משה שאקי ז"ל

משה, בן רות ואלברט, נולד ביום י"ג באלול תשי"א (14.9.1951) בטבריה.

משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969, לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו בפנימייה הצבאית והתחייב לשירות קבע של שלוש שנים. הוא הוצב לחיל השריון.

ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה מטיל נ"ט, שירו המצרים לעברו ממארב לילי, סמוך לאיסמעיליה, והוא נהרג במקום.

משה, בן רות ואלברט, נולד ביום י"ג באלול תשי"א (14.9.1951) בטבריה ולמד בבית-הספר היסודי "ארליך" בעיר. אחר-כך המשיך ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר "הריאלי" בחיפה, וסיים את חוק לימודיו במחזור ט"ו. משה היה תלמיד שקדן וחרוץ ואף זכה בספר כשי ממנהל בית-הספר היסודי, על הצטיינותו במקצוע הספרות. בזכות הישגיו הנאים בבית-הספר היסודי התקבל ללא קושי לבית-הספר "הריאלי", שהוא בית-ספר ששמו הולך לפניו בכל הארץ. חבריו ללימודים זוכרים אותו כנער עירני ומלא שמחת חיים. הוא היה שובב ונודע במעשי הקונדס המחוכמים שלו גם מחוץ לכתלי בית-הספר. יחד עם זה היה בן מסור ונאמן להוריו, ואח טוב לאחיו ולאחיותיו. הוא הקפיד על קיום מצוות כיבוד אב ואם והקדיש הרבה מזמנו לטיפול באחיו ואחיותיו הצעירים. כבן הבכור במשפחה, ראה עצמו אחראי לשלומם ותמיד עזר להוריו בהשגחה עליהם, בחינוכם ובגידולם. הוא כיבד והעריץ את אביו ואהב את אמו בכל לבו. תמיד נהג להתייעץ באביו לגבי כל צעד חשוב שעשה בחייו. משה היה פעיל מאוד בתנועת "הצופים" בשבט "כינרת;" הוא גם ניחן בכישרון מוסיקלי, למד נגינה באקורדיון והפליא לנגן בחליל. מאחר שבילה את נעוריו ליד הכינרת, אהב במיוחד לשחות ולשוט בסירות. מגיל צעיר מאוד בילה את רוב זמנו הפנוי ליד המים. תחילה היה מביט בהערצה מרחוק על הדיגים ועל סירותיהם. לאחר שהתבגר היה להם כחבר קרוב, שמשתפים אותו באירועים היום-יומיים. מוסא, כפי שכינוהו ידידיו, היה אהוב על כולם. בזכות הליכותיו הנעימות, צניעותו הרבה ונכונותו לסייע תמיד, היה עד מהרה אהוב ורצוי בכל מקום בעיר הולדתו. הוא אהב את מלאכת הצילום, כי ראה בתחביב זה דרך להנצחת היופי שבחיים. שלושה אלבומים מלאים תצלומים משקפים את גישתו לתחביבו זה.

משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969, לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו בפנימייה הצבאית והתחייב לשירות קבע של שלוש שנים. הוא הוצב לחיל השריון ולאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק. מיד אחר כך נשלח לקורס קצינים ולקורס קציני שריון, שבסיומו הוענקה לו דרגת סגן באוקטובר 1971. הוא נשלח באופן מיוחד לקורס צניחה, גם למד נהיגה על חשבון צה"ל, וקיבל רשיון נהיגה במשאית. במשך שירותו הארוך מילא מוסא תפקידים רבים, כגון: מפקד מחלקת טנקים, קצין קישור גדודי ועוזר לקצין אג"ם. מפקדיו העריכו אותו כקצין טוב, שהשתדל לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר. הוא היה חייל ממושמע ומוכשר, בעל ידע מקצועי, טוב ונוח מאוד בעבודה עם אנשים בכלל ועם אנשי מילואים בפרט. כמו בחייו האזרחיים, כך גם בצבא, היה מוסא אהוב על כולם, על פקודים ועל מפקדים כאחד. בתום שירותו הסדיר המשיך לשרת, כפי שהתחייב מראש, בשירות הקבע. במסגרת שירות זה נשלח בשנת 1972 לקורס מפקדי פלוגות טנקים וסיים אותו בהצלחה. במלחמת יום-הכיפורים, השתתף מוסא בקרבות הבלימה ברמת הגולן ואחרי כן לחם בקרבות ההבקעה בסיני, בתפקיד מפקד מחלקת טנקים. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה מטיל נ"ט, שירו המצרים לעברו ממארב לילי, סמוך לאיסמעיליה, והוא נהרג במקום. מעדותו של התותחן בטנק שלו התברר, שלמרות המאמצים הנואשים שלו לחלץ את מוסא, הוא נאלץ לסגת לבדו, כיוון שהטנק הפגוע היה נתון תחת הפגזה קשה ופתחיו היו סגורים. רק כעבור זמן הצליחו כוחותינו לחלץ את הטנק, שבתוכו היה מוסא. חמישים ואחד ימים התענתה משפחתו בחוסר ידיעה לגבי גורלו של יקירם, עד שהגיעה הידיעה המרה על נפילתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח.

הוריו תרמו לזכרו ספרייה למדעים, שהוקמה בבית-הספר היסודי "ארליך" וכן תרמו לאותו בית-ספר גביע כסף נודד, העובר מידי שנה לכיתה המצטיינת בספורט; אביו תלה לוח זיכרון בבית-הכנסת של ישיבת "רבי מאיר בעל הנס" בטבריה, להנצחת זכרו, ותרם שעון-קיר לבית המדרש "רמב"ם" בטבריה, קודש לזכרו של משה ז"ל.

מנציחה: אחותו, גילה שי.